אני משתגעת
לא יכולה יותר לחיות עם המחלה הזאת. לא יודעת מה לעשות. כל היום עצבנית,בוכה מיואשת. עכשיו אחרי לפרוסקופיה ראשונה ומתה מכאבים. נותחתי בתה"ש- אמרו לי שהוציאו אנדומטריומות מ-2 השחלות, צרבו מוקדים הסירו הדבקויות. בנוסף יש עוד מוקדים רבים שכנראה לא צרבו,מוערבות של המעי ומוקדים סמוך לשלפוחית. ולאן אני הולכת מכאן? אחרי הניתוח אמרו לי שיש סיכויים להריון ספונטני (פחחח... לא נראה לי שזה המזל שלי) ושטיפולים זה לא טוב בשבילי כרגע. אני כל כך מפחדת לחכות בלי לעשות כלום, הרי ברור שתוך מקסימום 3 מחזורים הכל חוזר למצב הקודם. והקודם רע מאוד.. כאבי תופת במחזור, לפני אחרי, כאבים בזמן קיום יחסים שרק אלוהים יעזור, כאבי גב איומים. לא שמעתי על הריונות ספונטניים בנוכחות אנדומטריוזיס (וזה לא שלא חיפשתי). ואני רוצה להאמין אבל כבר לא יודעת במה, המחלה הזאת הרסה לי כל חלקה קטנה של אופטימיות. ואני כבר לא יודעת אם אני רוצה ילד כמו שרציתי לפני שנתיים. בא לי על דיכוי לכמה שנים או עד המוות. אהה כן, ויש גם את ההורים של בן הזוג שלי שבטוחים שהם מינימום פרופסורים ויודעים בדיוק מה טוב בשבילי וכל יום שואלים אם כבר יש הריון. אז עכשיו אני בדילמה קשה דיכוי או טיפולים או להמתין שיקרה נס ויהיה הריון ספונטני עוד לפני שהאנדו יתפשט לי בנשמה. ומרוב ייאוש שכחתי להגיד תודה שאתן כאן ושיותר מאשמח להפוך מסמויה לגלויה. אני פשוט כל כך לבד .
לא יכולה יותר לחיות עם המחלה הזאת. לא יודעת מה לעשות. כל היום עצבנית,בוכה מיואשת. עכשיו אחרי לפרוסקופיה ראשונה ומתה מכאבים. נותחתי בתה"ש- אמרו לי שהוציאו אנדומטריומות מ-2 השחלות, צרבו מוקדים הסירו הדבקויות. בנוסף יש עוד מוקדים רבים שכנראה לא צרבו,מוערבות של המעי ומוקדים סמוך לשלפוחית. ולאן אני הולכת מכאן? אחרי הניתוח אמרו לי שיש סיכויים להריון ספונטני (פחחח... לא נראה לי שזה המזל שלי) ושטיפולים זה לא טוב בשבילי כרגע. אני כל כך מפחדת לחכות בלי לעשות כלום, הרי ברור שתוך מקסימום 3 מחזורים הכל חוזר למצב הקודם. והקודם רע מאוד.. כאבי תופת במחזור, לפני אחרי, כאבים בזמן קיום יחסים שרק אלוהים יעזור, כאבי גב איומים. לא שמעתי על הריונות ספונטניים בנוכחות אנדומטריוזיס (וזה לא שלא חיפשתי). ואני רוצה להאמין אבל כבר לא יודעת במה, המחלה הזאת הרסה לי כל חלקה קטנה של אופטימיות. ואני כבר לא יודעת אם אני רוצה ילד כמו שרציתי לפני שנתיים. בא לי על דיכוי לכמה שנים או עד המוות. אהה כן, ויש גם את ההורים של בן הזוג שלי שבטוחים שהם מינימום פרופסורים ויודעים בדיוק מה טוב בשבילי וכל יום שואלים אם כבר יש הריון. אז עכשיו אני בדילמה קשה דיכוי או טיפולים או להמתין שיקרה נס ויהיה הריון ספונטני עוד לפני שהאנדו יתפשט לי בנשמה. ומרוב ייאוש שכחתי להגיד תודה שאתן כאן ושיותר מאשמח להפוך מסמויה לגלויה. אני פשוט כל כך לבד .
