אני מרשה לעצמי קצת לקטר
רקע: בת 37 (אוטוטו 38) ללא ילדים. חודשיים אחרי גרידה, הריון אחרי הזרעה ראשונה שנגמר בשבוע 8, בגלל שלא היה דופק. ושנתיים לאחר גרידה אחרי הריון ספונטני שנגמר בדיוק באותה הדרך. עברתי בירור מקיף, וגילו שאני סובלת מקרישיות יתר בדם ( תסמונת APLA). התחלתי לקחת אספירין לפני שבוע לדילול הדם, ובפעם הבאה שאכנס להריון, אצטרך להזריק לעצמי זריקה כל יום!). עכשיו אני מסיימת את המחזור השני אחרי הגרידה, ואני לא מכירה את עצמי. גם במחזור הזה וגם בקודם, כמויות הדם שיוצאות ממני פשוט לא ייאמנו. זה כמו שיטפון. המחזור הקודם נמשך 11-12 יום, והנוכחי רק 5 ימים - סוף סוף משהו נורמלי, לשם שינוי. אבל מעבר לכמויות הדם, אני בדכדוך משונה, ממש חצי דיכאון כזה. אין לי חשק לכלום, אין לי כוח לכלום. אני ממשיכה בשיגרה כרגיל, אבל אני מרוקנת. לקחנו הפסקה של חודש נוסף עד התחלת הטיפולים (זריקות מנוגון וכוריגון), כי אנחנו נוסעים עוד שבועיים לאילת לחופשה מפנקת, והחלטנו לחזור לטיפולים עם תחילת 2004, ורק המחשבה על זה עושה לי כל כך רע. אני אגיד את זה הכי ישיר שרק אפשר - אני מסתובבת עם תחושה כאילו אני מקולקלת. כאילו אין לי כבר שליטה על הגוף שלי. כאילו, למה אני לא יכולה פשוט להיכנס להריון רגיל, מסקס, כמו כל החברות שלי. מכירות את זה? סתם, הייתי חייבת לפרוק. אני יודעת שזה זמני, ושברגע שאצא שוב למסע - בתקווה שהוא יהיה קצרצר - יחזרו גם האנרגיות, אבל כרגע זה נראה פשוט קשה מנשוא. בהצלחה לכולנו
רקע: בת 37 (אוטוטו 38) ללא ילדים. חודשיים אחרי גרידה, הריון אחרי הזרעה ראשונה שנגמר בשבוע 8, בגלל שלא היה דופק. ושנתיים לאחר גרידה אחרי הריון ספונטני שנגמר בדיוק באותה הדרך. עברתי בירור מקיף, וגילו שאני סובלת מקרישיות יתר בדם ( תסמונת APLA). התחלתי לקחת אספירין לפני שבוע לדילול הדם, ובפעם הבאה שאכנס להריון, אצטרך להזריק לעצמי זריקה כל יום!). עכשיו אני מסיימת את המחזור השני אחרי הגרידה, ואני לא מכירה את עצמי. גם במחזור הזה וגם בקודם, כמויות הדם שיוצאות ממני פשוט לא ייאמנו. זה כמו שיטפון. המחזור הקודם נמשך 11-12 יום, והנוכחי רק 5 ימים - סוף סוף משהו נורמלי, לשם שינוי. אבל מעבר לכמויות הדם, אני בדכדוך משונה, ממש חצי דיכאון כזה. אין לי חשק לכלום, אין לי כוח לכלום. אני ממשיכה בשיגרה כרגיל, אבל אני מרוקנת. לקחנו הפסקה של חודש נוסף עד התחלת הטיפולים (זריקות מנוגון וכוריגון), כי אנחנו נוסעים עוד שבועיים לאילת לחופשה מפנקת, והחלטנו לחזור לטיפולים עם תחילת 2004, ורק המחשבה על זה עושה לי כל כך רע. אני אגיד את זה הכי ישיר שרק אפשר - אני מסתובבת עם תחושה כאילו אני מקולקלת. כאילו אין לי כבר שליטה על הגוף שלי. כאילו, למה אני לא יכולה פשוט להיכנס להריון רגיל, מסקס, כמו כל החברות שלי. מכירות את זה? סתם, הייתי חייבת לפרוק. אני יודעת שזה זמני, ושברגע שאצא שוב למסע - בתקווה שהוא יהיה קצרצר - יחזרו גם האנרגיות, אבל כרגע זה נראה פשוט קשה מנשוא. בהצלחה לכולנו
