אני מרגישה חרא !!!

[קשכפית]

היי תכלת

בטח קראת מה כתבתי אבל אני גם מחבקת אותך אני יודעת שבסה"כ את ואחרות כמוך פרקת את מה שהרגשת וזה ממש בסדר ולגיטימי. רק רציתי להראות את הצד השני של המטבע כמו שכתבה לי כאן למטה מישהיא שהריון של מישהיא אחרת לא בא על חשבוננו תחשבי על זה מתוקה וזה יעזור אני יודעת. וחוצמיזה אני מחזקת אותך ומאחלת לך שההריון שלך יגיע במהרה וכן לכל החברות כאן אמן ואמן

 

[תכלת 30]

תודה בנות

דבר ראשון אני רוצה להודות לכם על התגובות החמות ובמיוחד המהירות לאור הדרמה הרגשית שהכנסתי את עצמי אליה הערב. אני לא מהכותבות הקבועות בפורום אבל לאור התגובות האחרונות הצלחתם לקרב ולשאוב אותי אליכם ואני מתכוונת להיות שותפה פעילה במהלכים שגם בנות אחרות עוברות. כתבתי בעבר מספר הודעות וגם קיבלתי מסרים שממש חיממו לי את הלב ואני מתכוונת עכשיו להישאר ולא ללכת לשום מקום. תראו עוד ימאס לכם לראות את השם תכלת על המסך על פעם שתפתחו את המחשב. ולענינינו... חלק מהתנהגותי עם אותה חברה (שהיא לא חברה ממש קרובה כי הרי שלא ממש רציתי לשמוח בשמחתה כמו ששמחתי עם הריוניות אחרות כמו חברות ואחיות) היא משום שאני מאמינה ביכולת של כל אדם לגרום (גם אם לא במכוון) לנזק גופני ונפשי לאדם אחר ("עין רעה") ומכיוון שכל מה שהיה קשור להריון שלה היה מלווה בתחושות טובות ורעות יחדיו הרגשתי שאני ממש יכולה להזיק לה, בד בבד אחרי הכניסה לשמירת הריון ולכן תפסתי מרחק (בערך, אולי, לא יודעת בדיוק...) אני שמחה על התגובות על כולם גם עם אלה שלא בדיוק מרגישות כמוני אני מתכוונת לאמץ וליישם את הרעיון המדהים של BLUE VELVET ולשלוח לה פרחים ומכתב (כל כך פשוט , כמובן שלא יכולתי לחשוב על זה בעצמי...) ובעיקר אני חושבת שחיפשתי אישור לנשמה שלי להניח לנושא לא להלקות את עצמי בכמה אני לא בסדר כל הזמן להתמקד במטרה שלי (הצלחה בטיפולים) ולקבל את זה שאני לא מסוגלת לתת לה דברים שכן יכולתי בעבר (תמיכה התענינות וכל מה שנובע מחברות) וגם אם נהיה ידידות ונתראה מידי פעם זה יהיה בסדר ולא קרה כלום כי הרי אם היה לי חשוב יותר לא הייתי מוותרת כל כך בקלות. תודה אישית וגדולה לבנות שכתבו לי אני אזכור את התחושה שנתתם לי עוד הרבה זמן. ליל מנוחה, תכלת

 

[bapi]

חייבת להגיב (כנראה שיהיה ארוך)

האמת שאני לא יודעת ממה להתחיל - אולי מהסוף זה ברור שמותר לקנא - וגם אם היה אסור זה לא ממש היה עוזר. אם אני הייתי מנתקת קשר עם כל אחת שהיתה בהריון כבר הייתי נשארת מזמן בלי חברות, בלי גיסות ובלי אחות. אני מזדהה עם כל הרגשות הכואבים שעולים פה במיוחד לאור החוויות שלי מהשבוע הזה. מי שלא יודעת (כי לא מכירה אותי) גיסתי האהובה שהיום אני יכולה לומר שנמצאת אפילו בדרגה אחרת מאחותי ילדה השבוע בת ראשונה. את בשורת ההריון אני ידעתי ראשונה - עוד לפני בעלה הלכתי איתה לראות את הדופק הראשון, שאלתי וקיבלתי עידכונים שוטפים על ההתפתחות, הרגשתי את הבעיטות והתנועות והייתי שם איתה עד ממש רגע לפני הלידה וגם הייתי שם ברגע שאחרי. אני לא אשקר לא לכן ולא לעצמי בכך שאומר שזה עבר בקלות היה לי קשה, והיו רגעי משבר כואבים ומחשבות שהטרידו ולא נתנו מנוח.... אבל אחד הדברים שסיכמנו אני והיא בתחילת ההריון הזה היה שאני אשמח בשבילה והיא תהיה עצובה בשבילי תמיד כשצריך. בלי הצגות, בלי התחמקויות - בצורה הכנה והפתוחה ביותר. אני שמחה כ"כ שהצלחנו לעמוד בזה כי אני יודעת שאם לא, הייתי מאבדת גיסה-חברה יקרה ביותר. מה אני מנסה לומר פה? שבמקום בו אנו נמצאות, יש מבחן גדול של מערכות היחסים שלנו עם המשפחה והחברים. ברור שיש את אלו שננתק איתם את הקשר אלו שלא רגישים כלפינו, שלא טוב לנו להיות בחברתם. יש את אלו שאין לנו ברירה אלא למעט בקשר ויש את אלו, שאם הם חשובים לנו, נלמד איך בצורה הטובה ביותר לשני הצדדים, לאזן את הקשר ולשמור עליו. כמו שכבר אמרתי - לקנא מותר השאלה היא מה נעשה עם זה - ומה תהיה התוצאה הסופית?

 

[תכלת 30]

תובנות חדשות

חייבת לשתף אתכן בתובנות חדשות שהגעתי אליהם אתמול בלילה. בן זוגי הגיע מאוחר וכשנכנסנו למיטה הוא זרק לאוויר את יודעת ש.... ילדה (כן, דאגו לעדכן כל אחד בנפרד בטלפון). הייתה שתיקה כי אני יודעת שמרוב שהוא לא מביו מה פשר ההתנהגות המוזרה הוא פשוט שותק מרוב הלם. סיפרתי לו שכתבתי בפורום אמרתי לו שקשה לי ספציפית דווקא עם ההריון הזה ושאני רוצה שיניחו לי בנושא ועכשיו יש לגיטימציה אפילו לא לאכול את הלב בנושא. מה הוא אמר? הוא אמר שהוא מרגיש שהוא כבר לא מכיר אותי!!!!ולא יכול להיות שאני מרגישה ככה כי אני הרי הבן אדם הכי רגיש עלי אדמות (לעניות דעתו כמובן) ואני אמרתי לו שזה נכון שאני גם כבר לא מכירה את עצמי ובגלל זה הנושא כואב כי עכשיו אני צריכה לעשות הכרות עם עצמי מחדש ויכול להיות שאני לא הבן אדם הכי נחמד בעולם כמו שרציתי לחשוב אבל בסופו של תהליך נשארתי נאמנה לעצמי כי מה לעשות תהליך פוריות משתווה אצלי להתמודדות עם מוות. כל חודש את מאבדת מחדש את התינוק שלך ואף אחד לא יכול להבטיח לך שבאמת תצליחי. מישהי מתפלאה שאנשים משתנים במהלך טיפולי פוריות???? אז התובנה החדשה שלי: פשוט לקבל את מי שאני גם אם קשה לסביבה לבלוע אותי

 

[הילדה המיואשת]

תכלת

אני מרגישה הרבה פעמים כמוך (כפי שמופיע בהודעתך הראשונה) אין לי חשק לכלום בטח ובטח לא לשמוע קול תינוק או לפגוש בהריוניות. אני אישית חושבת, שלמרות המחיר של החברות, כדי לא לפגוע בעצמך נפשית (מה שלפי אמונתי משפיע גם על היכולת הפיזית) כדאי להתרחק. גם אני סופר רגישה ומתחשבת (להגדרת המכירים אותי), ונראה לי שלאחרונה מבחינים אצלי בשינוי ההתנהגותי. אני פשוט חסרת סבלנות כלפי כל הנושא של הריון ולידה בקרב משפחה חברים וכו'. אני לא חושבת שכדאי לך להתייחס כל חודש לאובדן התינוק - כי אז לא תפסיקי להתאבל. נועם מנהלת הפורום אמרה לי פעם שכל תחילתו של מחזור, היא תחילתו של הריון חדש ולמרות שזה נשמע כמו קלישאה, כשחושבים על זה, זה כ"כ נכון. נסי לנצל את הבעסה להרמת המורל, זה קשה, אני מתמודדת עם זה ממש ברגעים אלו אבל מקווה בשביל כולנו, שלא נזדקק לזה לאורך זמן. הכי חשוב לא לכעוס על עצמך, אל תשכחי שבסוף, כולנו בני אדם. מחזיקה לך אצבעות.

 

[איילת האופטימית]

../images/Emo4.gifיש לי בעיה עם זה...

כי דווקא מפני שכל מחזור הוא תחילת הריון פוטנציאלי תכלת מרגישה אובדן תינוק פוטנציאלי כל חודש....ועימו את תחושת ה"מוות" אני אישית לא חושבת על זה אלא רק בקרבת במחזור אחרת אפשר להשתגע, לא? כמה "הריונות" ו"ילדים" (בפוטנציה) אפשר לאבד?! אוף... הלוואי שידעתי מה לאמר לה. ובעצם גם לעצמי! נקודה כואבת!

 

[הילדה המיואשת]

חברה שלי נוהגת להגיד

שבעצם, אני ואישי המדהים מחכים להרכב הגנטי הנכון והיא מצליחה לפעמים להצחיק ולחזק אותי למרות שההבנה שלה בתחום היא אפסית. אני חושבת שהלחץ שלנו (כולל אותי ואני לחוצה!) והפחד מה יגידו והפחד היותר גדול של מה יהיה בסוף, רק מקשה עלינו את החיים שמבלי שנשים לב הם ממשיכים במקביל לכל מה שעובר עלינו. אני אומרת את זה עכשיו וכל פעם מחדש אחרי שאני נרגעת מהמחזור המאכזב אבל לפחות בתקופה הזו כשאני קצת מתעשתת אני מנסה ומשתדלת להיות אחרת, פחות מרירה ויותר מרוכזת בעבודה ובחברי/בעלי האהוב, וכן, משתדלת להסתכל על הצד הטוב שבחיי ופחות על מר גורלי. זה אמנם פרק מאוד קצר בחודש, אבל הוא נותן לי תקווה ותחושת התרגשות לקראת הפעם הבאה. כיום אני לפני נתוח חצוצרה ומאוד מקווה שמה שלא הצליח צילום הרחם לעשות, יקרה בעקבות הניתוח. זאת ההתרגשות האמיתית שלי הפעם! אני רוצה לאחל לך ולכולן בסירה האחוותית והמקסימה הזו, הרבה בריאות ושלוות נפש. שבת שלום!!! ממני המיואשת שמשתדלת להתעודד.

 

[איילת האופטימית]

טוב,../images/Emo13.gifנחכה לאגדת צילום החצוצרה...

שאת תככבי בה!

 

[איילת האופטימית]

סליחה, ניתוח חצוצרה,

בתבלבל לי בגלל "אגדת צילום הרחם"

 

[בייבילולו1]

על תובנות - מסכימה איתך ../images/Emo24.gif

תכלת, לפעמים יש ימים שגם אני לא מכירה את עצמי וזה לגיטימי. והבעלולים מה לעשות, לפעמים חסרי אונים. אז אל תשפטי אותו, כי גם לו כואב, אבל טבעם של גברים, מה לעשות, הוא שהם נולדו עם קושי להביע רגשות. וכן, הטיפולים משנים אותנו וזה ממש בסדר שהשתנת ואת כרגע בשלב של חשבונות נפש אז שיניחו לך, זכותך המלאה להיות מי שאת עכשיו, ועם מה שאת מרגישה עכשיו. אם חלק מהאנשים יפגעו בדרך, אז מה לעשות, שיתמודדו. את מתארת את התחושות שלך ועצוב לי שקשה לך, את מתארת את ההתמודדויות היומיומית שלנו, עם זה הולכים לישון ועם זה קמים. והפחד הכי גדול, האם נהיה מהאחוזים האלה שלא הצליחו, ואם קראת את מה שאמר פרופ' משיח במעריב, שרוב הזוגות שמתמידים כן מצליחים בסופו של דבר. נכון אף אחד לא יכול להבטיח לנו שנצליח, אף בדרך לשינוי, אל תאבדי את התקווה, כי זה בעצם מה שנשאר לנו. מתפללת בשבילך.

 

[hyb]

זה נכון אנחנו משתנות

פתאום צריך להתמודד עם תקוות ואכזבות זריקות וכאבים והמון ציפיה... אף אחד לא מכין אותנו איך להתמודד עם שינויים כ"כ גדולים ועוד תחת מטר הורמונים. אז צריך לנסות וללמוד להכיר את עצמינו מחדש וזה קשה אבל בסוף זה משתלם, כי בסוף נצא מחוזקות גם בבריאותינו הנפשית וגם בזוגיות... ואם נעבור את זה שוב דבר בעתיד כבר לא ישבור אותנו מקווה שהתאוששת.

 

[איילת האופטימית]

יש לי עוד משהו:

גמני פתחתי שרשור בנושא ובסופו הגעתי למסקנה שאני פשוט רעה. עכשיו אחרי זמן אני יכולה לאמר שזה לא ממש ככה! זה לא רוע!(כתבתי למעלה מה דעתי לגבי ההבדל בין "קנאה" ל"קנאת סופרים") תשני את המינוח. זה רצון, כמיהה, לא רוע. וכן: זה הגיוני שמגלים אחד על השני דברים ולא צריך להיבהל מזה. אני מקווה שכשהנכדים יהיו לנו על הברכיים אני אוכל לאמר שאני עדייןם לומדת על בעלי דברים חדשים. רק מה?! את מרגישה שאמר את זה לשלילה. ואם כך אתם צריכים לדבר ולחדד את הנקודה: האם את באמת רוצה שיהיה למישהו רע?! אז אני אשתף אותך במשהו שאני עושה כדי להיזכר שאני לא ממש רעה אלא שזה רק רצון גדול מאוד,הנה: משחק היפוטתי: אם זה היה תלוי בך, היית לוחצת על כפתור וגורמת לזוג לחכות הרבה? או היית לוחצת על כפתור אחר וגורמת לו להיפקד? ייתכן והתשובה תרגיע אותך שזה לא שאת ר-ע-ה אלא כמהה... אולי... כי התחושה שאתה רע-מזינה את עצמה! אני חושבת שהאדם טוב בבסיס והתרגיל הזה מסייע להסיר את הקליפות שמסתירות את הטוב האמיתי שהיית רוצה לעשות ולאחל לאחרים. אני חושבת שאת אדם טוב! ממש! אל תכניסי לעצמך לראש משהו אחר! וחשוב לשבת לדבר עם בעלול על זה כדי שתראי שהוא עדיים חושב ככה. בתקופה כזו חייבים חיזוקים! את לא צריכה עוד דברים שיחלישו אותך.

 

[איילת האופטימית]

סליחה,על "קנאה" כתבתי למטה לא למעלה

 

[איילת האופטימית]

כתבת מה שאני חושבת!

כשאני שומעת על הריון של מישהי שאני באמת אוהבת, ככה אני מרגישה! ממש ככה: חברה מקסימה שלי הודיעה לי וכשבעלי ראה אותי בוכה- סיפרתי לו אז הוא שאל: ואת עצובה? אמרתי לו שאני ממש שמחה בשבילה וממש עצובה בשבילי! הרי כשהיא התחתנה ממש קיוויתי שלא תעבור את מה שאנחנו... אבל, ופה האבל: מה עושים כשזה לא חבר הכי טוב? מה אז? אז יותר קשה, לא?

 

[איילת האופטימית]

ענו כבר ובכל זאת: קצת משלי:../images/Emo18.gif

ארוך וגם כמובן לא מתכוונת לפגוע

טוב, אז כתבו מה דעתי, כשזה מישהו קרוב ואהוב אני שמחה בשבילו ועצובה על בשבילי... אבל כשזה מישהו רחוק יותר זה יותר קשה! זו האמת שלי.

קנאה- חיובית או שלילית?!! אני בניגוד לחלק מהבנות חושבת שקנאה היא לא חיובית רק קנאת סופרים היא הטובה ("...תרבה חכמה")כי היא רק "רצון שגם לי יהיה" אני לא הייתי מקדשת את רגש הקנאה. זה המצב, לפעמים המפלצת ירוקת העין משתלטת עליי בקטן ולעיתים אני פשוט אכולת קנאה. זה מושפע מהקרבה, ממה שכלפי חוץ נראה שאותו זוג עבר (מה שכמובן כלפי חוץ כי לא הכל יודעים) מכמה היא שיתפה אותי והכניסה אותי למעגל שלה וסיפרה לי. מהמיקום שלי על הסקאלה בחודש. ומעוד מלא גורמים! ואז אני מנסה להזכיר לעצמי שקנאה לא חיובית בעיני ומשנה את ההגדרה מ"קנאה" ל"קנאת סופרים". בעיניי, ל"רצון שגם לי יהיה" יש מקום. בניגוד לקנאה סתם. אני יודעת שזה נשמע רק הבדל סמנטי ואולי תמצאי אותו קטנוני! אבל זה משנה בפנוכו גם בתחושה. זה מזכיר לי שכמה שאני עצובה אני לא רוצה שהשני יסבול.

תובנה על עצמי כפי שכתבתי למעלה, אצלי זה מושפע גם מכמה אותו אדם הכניס אותי למעגל שלו ושיתף אותי. לא דומה חברה שסיפרה לי לחברה שסתם חיכתה שאראה. זו בעלת הרגישות שתרגיש שחשוב לה לספר לי למרות ובגלל המצב שלי, לא יודעת שבכך היא ממש עוזרת לי לשמוח איתה. אני חושבת שאת צריכה להיות אסירת תודה לאותה חברה שסיפרה לך ולא חיכתה שתדעי במקרה! ולו על כך אולי כדאי לך להיאבק עבור הקשר. אולי אפילו תודי לה במכתב על ששיתפה אותך בשלב מוקדם...זה גם יעזור לה להבין שלא היא גרמה לנתק בכך שסיפרה אלא זה דבר שלך שאת עוברת עם עצמך. כי זו באמת לא אשמתה, נכון?< מה היית מעדיפה שלא תספר?

ולסיום אני חושבת שצריך לנהל את המאבק הזה(כן, מאבק!) בצורה מחושבת ולעיתים קרה: לפעמים אני מעדיפה לעשות דבר קשה/מעציב/מעייף/כואב וכו...כי המ שעומד מנגד הוא בלתי הפיך. אני חושבת שזה הזמן בו עוד אפשר לתקן ואת צריכה לחשוב אם זה חשוב לך! אם כן- לכי על זה עם כל הקושי הכרוך בזה. למי שהגיעה עד פה: זהו....ארוך...הא?

 

[רוני322]

חשבתם למה אנחנו לא מקנאות...

בבנות מהפורום שנכנסות להריון..התהליך הטבעי של אישה גבר ילד תוך פרק זמן מסויים נראה לי נורמלי זה אנחנו שלא ניקלטות ואצלנו הבעייה אז למה שלא נפרגן ל"בריאות" שניקלטות? ובגרות נפשית תחסוך מאיתנו קינאה הרסנית ..למרות שלפעמים קשה ליישם בשטח..מה שבטוח ששום דבר לא קורה סתם..יש סיבה לכל דבר..וזמננו עוד יגיע גם יגיע !!!

 

[איילת האופטימית]

חשבתי על זה רבות!

והתשובה שלי לעצמי היא שקל לי לפרגן למי שלא בא לו בקלות, מכאן בא ההמשך המתבקש (שוב, לעצמי כמובן!): אם כך אז מה אני יודעת אילו וכמה קשיים יש לכל אחד? מה זה משנה באיזה תחום?! וכך קל לי יותר לפרגן גם למי שלכאורה בא לו בקלות. ומה זאת אומרת נכון בעיניי. מה, רק אם האנשים שאני מכירה יהיו פה בסירה אני אפרגן!? הרי אם יכנסו לפה נקווה ונאחל להם שהייה קצרה. זה אבסורד! עדיף שמלכתחילה לא יכנסו! אבל מה שהשרשור הזה מבטא זה לא שכל אלא רגש, והרגש לא ממושמע...הוא עושה מה שבא לו! לא?!

 

[תכלת 30]

ולסיום סיומת....

שוב אלפי אלפי תודות. הדיאלוג הכתוב חסך לי אלפי שקלים של טיפול פסיכולוגי שהיה מתמשך משבוע לשבוע. החלטתי לכתוב ולתת את עצמי מכל הלב זאת אומרת לכתוב גם את הדברים שקשה לי להודות בהם כשאני מסתכלת על עצמי במראה. בסופו של דבר עברתי אתכם, חברותי החדשות "שרואות אותי מבפנים" טיפול "קצר מועד" ואני מרגישה טוב. רגועה ושלווה מוכנה להתמודד עם הדברים שבאים ועוד יבואו בהרבה אהבה. אז אפשר כבר להתחיל לשלוח חשבוניות ולרשום בנדון: "טיפול קצר מועד לתכלת" התשלום בדרך....

 

[נועם@בת]

ברוכה הבאה לסירה שלנו../images/Emo45.gif

הדלת השניה משמאל מובילה לפורום הריון, אל תהססי להשתמש בה

. הגעתי מאוחר וראיתי איזה יופי של דיון התפתח בו. אני מודה שבשלב כלשהו עברתי קצת את שלב הקנאה, אבל עדיין לא מחוסנת מפני הצביטה האיומה שזה עושה לי לפעמים. את התשלומים תשמרי לשילב ושתקצר לך הדרך לשם. נועם