אני מרגישה חרא !!!

[תכלת 30]

אני מרגישה חרא !!!

לפני 14 שעות לחברת ילדות שלי נולדה בת. אני מרגישה חרא ומרגישה עוד יותר חרא על זה שאני מרגישה חרא.עוד לא עברה שנה מאז התחתנה והנה היא חובקת בת היא מסוג הבנות שבמקרה הסתרקה באותה מברשת עם בעלה והנה, הופס הריון.... מאז שהיא התקשרה לבשר לי וציחקקה כל השיחה על זה ש"היא בכלל לא התכוונה" והיא "לא בדיוק יודעת אם זה דבר טוב" לא דיברתי איתה. מגעיל נכון? לא הראתי טיפת התענינות, לא דרשתי בשלומה, לא חשבתי עליה לרגע. עבר עליה הריון קשה, ממש לא קל והיא שכבה ברובו בביתה. כל פעם ששמה עלה בביתינו מיד העברתי נושא והתנהגותי היא כל כך בוטה עד שקיבלתי מסר מחברה משותפת "שאיך זה שאני לא מתקשרת"? ואפילו אמא שלה נגשה אלי (אנחנו גרות באותו ישוב)וביקשה שאתעניין בשלומה.... אני מודה ההריון שלה (שאתמול הפך כבר לילדה) גורם לי לקנא !!!! הבטן שלי מתהפכת כל פעם שאני חושבת עליה אני בטח ובטח לא הצלחתי לגלות אמפטיה לשמירת ההריון שלה. ואני מרגישה להבדיל ממה שאתם נוהגות להגיד שהיא כן, בפרוש כן תפסה לי את התור. לא מסכימה לאכול את הלב כבר כל כך הרבה שנים וש"המצחקקת" (טוב יש לה חיים טובים) תעקוף אותי בסיבוב. אני מרגישה שאני מפלצת, שלא מצליחה לראות מעבר לצרות שלי ולפרגן למישהו אחר שהוא לא אני. אני מאמינה שלכל אחת שחווה בעיות פוריות ישנו הריון אחד שמפיל אותה לקרשים. אז זהו, שזה ההריון שלי שמהרגע שנודע לי עליו לא השתנה שום דבר במצבי , אני עדיין לא בהריון. אני חייבת לציין שבמהלך השנים הספקתי לעבור 2 הריונות של אחיותי 3 הריונות של חברות ילדות אבל זה ההריון (שעכשיו הפך ליותר גרוע.... תינוקת שאני בטוחה שהיא מתוקה אמיתית!!!) שישאיר לי צלקת שאני מקווה שתתכהה מעט לאחר שאשיג את התינוקת שלי. התלבטתי אם לשלוח לכם את ההודעה אבל אני מרגישה שאני חייבת להוציא הרגשות שלי החוצה כחלק מהודאה בזה שאני לא בן אדם כזה טוב מותר לי כן, מותר לי לקנא ולהרגיש חרא מזה שלאחרים קורים דברים טובים ולהרשיש עוד יותר חרא מזה שאני מרגישה חרא. תודה על הקריאה . תכלת

 

[לי מ ו ר]

אם היא חברה טובה אז היא תבין

את הניתוק, וגם את הקושי שלך. לפני שבוע שוחחתי עם חברה טובה שלי, שאמרה לי שהיא נורא רצתה לבוא אלינו, אבל כל עוד הייתי בטיפולים היה לה קשה לבוא עם הילדה. היא הרגישה שהיא מנופפת את מה שיש לה מול מה שאין. בשיחות רבות איתה, היא תמיד הבינה את הקושי שלי, וכשלא באתי למסבה של הבת היא בכלל לא כעסה. אלא הבינה. אם היא חברה טובה היא תבין ואם לא אז שלום ולא להתראות.

 

[תכלת 30]

הי לימור

תודה על התגובה אבל רציתי לציין שאנשים מסביבי לא מודעים לטיפולים והיא גם לא. ואולי תוכלי לעזור לי ולתת לי עצה: מה אני אמורה לעשות עכשיו? להתקשר ולאחל לה מזל טוב אחרי התעלמות של 9 חודשים? להגיע לבית החולים? דבר שהייתי עושה כי יחסינו תמיד היו טובים (לא קרבה מדהימה אבל ביקורים ושיחות טלפון) והכי באסה בן זוגי כבר שבוע לפני הלידה (אינטואיציות טובות) ביקש מספר פעמים שאני אתקשר אליה כי לא נעים.... אני הייתי מנתקת את הטלפון למישהי שפתאום נעלמה מחיי ואז מתקשרת להגיד מזל טוב? (ואיפה היית 9 חודשים?)לקחתי בחשבון שאולי זה המחיר שאני צריכה לשלם עקב טיפולי הפוריות חיסול יחסים עם חברה ושיחשבו שאני מהזה רעה.... כי בכנות גם עכשיו לא בא לי לעשות "קולות" של השתתפות בשמחה. אז מה המחיר שווה או להתאמץ ולהכריח את עצמי להשתתף בקרנבל הצהלות?????

 

[סיגל בת 28]

../images/Emo41.gif תכלת יקרה,

אולי פשוט תכתבי לה מכתב מלב אל לב, ספרי לה על התהליך שאת עוברת, ספרי לה מה את חשה, תתנצלי על זה שאת לא נמצאת שם בשביל לשמוח בשמחתה ותסבירי לה שאינך מוצאת את הכוחות הנפשיים לכך. אמרי לה שאת לא ממש יודעת איך לנהוג עכשיו, ושתשמחי לבקרה לאחר שתתאושש.

 

[לי מ ו ר]

רק את יכולה להחליט מה המחיר

שמתאים לך לשלם. אם היא חברה שחשובה לך הייתי אומרת לה, על הטיפולים, בצורה עדינה, ולא מפרטת (רק מה שנוח לך), רק מציינת שיש לי קושי. וסיפור אישי עוד מלפני עידן הטיפולים שלי. היתה לי חברה טובה, שבהריון שלה התרחקה, ובעיקר העלתה לכל הסובבים אותה את כל הסעיפים. אני התרחקתי, אבל שהיא ילדה היא הרימה טלפון, ואמרה לי שהיא ילדה. נסענו לברית, וכו' למרות שהקשר כבר לא מה שהיה. שהתחלתי את הטיפולים, וגיליתי כמה היא לא חברה אז ניתקתי את הקשר.

 

[זקיקית היחידה]

כל כך מוכר, אבל

את צריכה לזכור, שבעולם יש בומרנג. תשתדלי לאמץ לעצמך גישה של: אני מפרגנת לכולם, כי אם אעשה זאת, אני אקבל בעצמי. הקנאה היא יצר הרסני שלא עושה לנו טוב. אני יודעת שקשה לך עם החברה הזאת. גם לי יש אחת כזאת, שכבר בהריון שני תוך שנתיים, עם ילדה מקסימה. ודווקא בגלל שהיא יודעת שאני בטיפולים, היא לא מעיקה, ולא מצפה, ולא מחמיצה פנים שאני לא בקשר. אני שומרת מרחק במודע, וזה מקובל על שני הצדדים. תפרגני לסביבה, תפרגני לעצמך שיהיה בהצלחה

 

[Blue velvet]

תכלת,../images/Emo42.gif

טבעי שכאשר יש לנו קשיים אנחנו חושבים עליהם, ולא על הזולת, שיכול להיות שרוי במצוקה. אפשר להבין את הכאב שלך, בעיקר לנוכח העובדה שהיא הדגישה ההיריון מקרי לגמרי. אני מקווה שהיא לא יודעת שיש לכם קשיים, כי אם כן, זה חוסר טקט. בכל זאת, נסי לחשוב על עצמך במצבה. ייתכן שההיריון לא התאים לה בעיתוי הזה, מה שבוודאי הוסיף עוד קשיים על הבעיות שהיו לה במהלכו. גם היריון תקין אינו קל. כל שכן היריון בעייתי. לדעתי, אם זו חברה טובה, שמעניקה לך הבנה ושיש לך עניין בה, חבל לנתק את הקשר. אני מציעה שתחדשי אותו, ואולי תסבירי באופן מרומז את הנתק שהיה. אחר כך אולי תציעי לה להיפגש, בשלב ראשון ללא התינוקת. אני זוכרת עד כמה את טובה ורגישה לבעלי חיים, ומוקירה את זה מאוד. לדעתי, אדם כמוך טוב גם לאנשים סביבו. ועוד, הניסיון מוכיח שמי שמתמיד בטיפולים האלה (טוב, אל תיקחי דוגמה ממני...

) מצליח בסוף. במוקדם או במאוחר תחבקו גם אתם ילד או ילדה.

 

[Blue velvet]

רק עכשיו קראתי

שהחברה לא יודעת כלום על הטיפולים. אם כך, אי אפשר להאשים אותה באטימות. אני מציעה שתשלחי לה זר פרחים עם ברכה, תוסיפי שלא הרגשת טוב בחודשים האחרונים (סובלים לא רק מבעיות פוריות...). אל תפרטי הרבה. היא, מן הסתם, תתקשר אלייך, ואז תדגישי לה שהיו לך בעיות קשות מאוד כשלעצמן, שגם העכירו לך את מצב הרוח, ולכן נמנעת מלהתקשר, כדי לא לדכא אותה. (הרעיון הזה צץ לי תוך כדי כתיבה...) מאחלת לך הרבה טוב

 

[סיגל בת 28]

../images/Emo127.gif הרעיון הזה מוצא חן בעיני

 

[סנונית 1]

תגידי כתבת עליי?

את לא מפלצת ואם את כן אז אני גם. זה טיבעי שאת מרגישה את מה שאת מרגישה ואם תביני לאיזה רמות אני הגעתי תקיאי. אני כשאני מתקשרת לחברות והילדים כבר עולים להם על העצבים והן כועסות אני יושבת שמחה מגעיל לא? מודה. אני לא הולכת לראות חברות עם ילדים לא רוצה לשמוע על לידות, הריונות וממצמצות למיניהן כי אני יכולה להתנפל עליהן. אז אם את מפלצת אני גם!

 

[קשכפית]

אני מרגישה קצת אחרת מכן

ואני רוצה להדגיש: אני לא שופטת אף אחת שיהיה ברור!!! רק רוצה לספר איך אני מרגישה בנושא הזה של קינאה וניתוק קשר מחברה/קרובת משפחה בגלל הסיבה הזו. אני חושבת שצריך ונכון לעשות הפרדה בין מה שקורה איתנו כנשים שלא מצליחות להיכנס להריון ובין נשים אחרות שממשיכות את החיים שלהן וכן נכנסות להריון או יולדות לצורך העניין. אני לא מרגישה קינאה ורגש רע בבטן כשמישהיא חברה, או קרובת משפחה יולדת. למה שאני ארגיש רע? מה היא אשמה שלי אין ולה יש? יש עוד אנשים מלבדנו בעולם ודווקא אישה שרוצה ילד לא אמורה להרגיש קינאה קשה לגבי אישה אחרת שמצליחה, לי למשל יש אח צעיר ממני ונשוי ובשנים האחרונות נולדו לגיסתי ולו 2 ילדים מטריפים ובכנות לרגע לא הרגשתי משהוא רע בקשר לזה, להיפך שמחתי בשמחתם לגמרי - הכי נקי ואמיתי שיש. תחשבו על זה ככה וזה יעזור אני בטוחה אין שום סיבה לנתק קשר עם חברה או גיסה רק בגלל שהיא כן בהריון.למה לתת לה עונש? או לעצמנו? הרבה דברים יש למישהוא אחר ולאחד לא אבל למה להכאיב לעצמנו בגלל זה. מקווה שאתן לא כועסות לילה טוב ובהצלחה לכולן!!!

 

[סיגל בת 28]

../images/Emo26.gif קנאה אינו רגש רע

יש הבדל בין תחושת קינאה לבין רגש רע. קנאה היא רגש שקיים בכולנו במידה זו או אחרת. גם אני מקנאה בחברים שלי שיש להן ילדים, מה שאינו סותר את אהבתי אליהם ולילדיהם. גם אני שמחה בשמחתם של האחרים ואפילו יותר מזה, לפני מספר חודשים חברה שלי הודיעה לי שהיא וחבר שלה מתכננים להתחיל בנסיונות להביא ילד לעולם כי הם לפני חתונה וידוע שיש אצלו בעיה. עברו עלי ימים קשים בשל העובדה שפחדתי (פחד אמיתי) שהיא עלולה לעבור את מה שאנחנו עוברים. אני לא יכולה לתאר את עוצמת שמחתי ואת ההקלה שחשתי כאשר היא נכנסה להריון ספונטני לחלוטין ובכך נחסך ממנה הסבל שאתן מכירות כל כך מקרוב. נכון - יחד עם השמחה וההקלה גם היתה צביטה קלה - קינאתי בה ושמחתי עבורה. קשכפית יקרה - את כותבת "לא אמורה" - קנאה היא רגש וקשה לשלוט ברגשות. מסכימה איתך שאין צורך לנתק קשרים, מסכימה עם זה שצריך לשמוח עבור האחר, אבל זה בסדר לקנא, זה טבעי לקנא, ויחד עם הקנאה צריך לדעת גם לפרגן ולשמוח שהרי יש לזכור שהריון של אחר לא בא על חשבוננו. סיגל

 

[קשכפית]

הלו סיגל

המשפט שכתבת בסוף הריון של אחר לא בא על חשבוננו. זה בדיוק מה שניסיתי בעצם לכתוב בין השורות. אני מודעת לגמרי שרגש קנאה קיים בכולנו פשוט התכוונתי שבגלל זה להרגיש רע ולנתק קשרים זה לא נשמע לי נכון.

 

[סיגל בת 28]

הי קשכפית

עם זה אני מסכימה לחלוטין.

 

[קשכפית]

אז יש הסכמה.... ../images/Emo13.gif

ועוד דבר קטן, רציתי לציין שמה שאני כותבת לא בא כהטפה מלמעלה שהרי אני באותו מצב כמו תכלת ורבות וטובות אחרות. גם אני בת 42 ללא ילדים ואף הריון קודם וגם אני אם אני כאן מן הסתם מחכה לילד.

 

[סיגל בת 28]

יקיריתי,

לרגע לא חשבתי שאת מטיפה, אני מודעת לעובדה שכל מי שנמצאת כאן מתמודדת עם אותם קשיים. מה שהתפתח כאן זה דיון וזה גם לגיטימי לא תמיד להסכים. בכל אופן, אני מאחלת לך מכל הלב כמו שרק מי שמכירה את הקשיים יכולה לאחל שתצליחי ותגשימי את החלום הנכסף. שלך, סיגל

 

[Blue velvet]

מסכימה בהחלט!

גם אני לא חשה כל קנאה. בטח שלא בהיריון (סילחו לי, אבל זה ממש לא תענוג...

) כאשר אני רואה ילדים נחמדים, זה מעורר את הרצון בילד משלי. בכל זאת, אני מבינה ללבן של אלה שזה מכאיב להן. בכל אופן את צודקת בנקודה שחבל להוסיף לעצמנו עוד צער.

 

[פּוֹנְג]

הגיונית זה נכון, כי הרי הריון של

אחרות לא מפחית או מעלה לנו את הסיכויים. מעשית זה קשה יותר (לי לפחות) כי לא פעם ולא פעמיים נצבט לי הלב למראה הריונית או אמא. ואני מוצאת את עצמי מתרחקת מחברים שאני יודעת שהשאלה הזו תעלה בשיחות איתם. אין לי חשק להכנס לזה. הייתי מאד רוצה לאמץ מעשית את השיטה שלך קשכפית, אבל לי אישית לא תמיד זה מתאפשר

 

[בולה101]

תכלת חמודה../images/Emo4.gif - ארוך

אני כל כך מבינה את כל אשר על ליבך. זה מאד טבעי ואל תכעסי על עצמך כאשר את מרגישה קנאה. אבל בכל זאת רגשות קנאה לא בריאות לך במצבך ולאף אחד בכל מצב. זו קנאה הרסנית שעתידה לפעמים להרוס כל חלקה טובה שבנית לך. לכן אני בטוחה שאם החברות והחברה הזו חשובים לך מספיק בכדי להמשיך ולשמור על הקשר בינכן אז תמצאי לך כל דרך להגיע או להתקשר אליה ולברך אותה על הלידה. גם לי יש חברה טובה מאוד מאוד ששבועיים אחרי החתונה נקלטה והיום הילדה כבר בת שנה וחצי. אז נכון שיש מקרים ואני לא אשקר שכשאני רואה את מס' הטלפון שלה על הסלולרי אז אני לא עונה ומתעלמת והשיא היה כמעט לחודש. ונכון שיום אחד היא הציעה לי לבוא אתם ועם החברה - שכולם עם ילדים- לאיזה מתקן שעשועים לילדים בשבת ואני כמעט ונחנקתי מההצעה המגונה הזו שסה"כ נאמרה מתוך רצון טוב ולא כדי לדרוך לי על הפצעים (החברה יודעת על הטיפולים )וכמובן שסרבתי. אז לפעמים אני חושבת לעצמי שבשניה אחת אני יכולה לנתק את עצמי מאנשים טובים שבאמת אוהבים אותי ודואגים לשלומי למרות שלפעמים ממש לא בא לי עליהם מהסיבה שלהם כבר יש ולי אין. אבל זה לא פייר כלפי אנשים אלו. גם גיסתי עברה הפריות ונקלטה בשניה והיום עם ילד בן 4 חודשים והיא הכי מבינה שבעולם אבל גם אותה לפעמים לא בא לי לראות וזה מקנאה (למרות שאני יודעת על הדרך הקשה שעברה). אבל במחשבה שניה אני מבינה שזו לא הדרך. מותר לקנא וזה מאד טבעי ואמיתי מה שאת מרגישה אבל אל תתני לזה לעלות עליך ולנווט אותך בדרכים שבעתיד תצטערי עליהם. אני מבטיחה לך שעוד יבוא היום ואת ואותה חברה תעבירו חוויות על הנקה וילדים ועוד תגררו עגלות ביחד ותצחקי על הכל. אז מקווה שעזרתי וגרמתי לך להסתכל על הדברים מפרספקטיבה קצת אחרת. מאחלת לך ולכולנו הצלחה בכל.

אני כותבת לך וכל כך מזדהה וממש בוכה

 

[דנה אא]

תכלת

לאנשים שונים יש רגשות שונים ולכן אל תתיחסי כל כך לאילו שטוענות שהן מסוגלות לא לקנא. את עוד צעירה. בגילך עוד לא ממש קינאתי, אבל שתדעי שמגיל שלושים ומשהו התחלתי לא לסבול לראות ילדים, אמהות עם ילדים ,נשים בהריון וכו'. היום אני מעל 40 והענין הוא שזה רק החריף עם הגיל. אני מאחלת לכולן רק טוב. אני פשוט לא רוצה לראות את כל הילדים האילו וכן, מעדיפה לא להיות בקשר עם נשים עם ילדים. לא אשכח את אותה חברה שאמרה לי לפני מספר שנים כשיצאנו לטיול ביחד- "את לא יודעת איזה כיף זה להיות אמא". טוב, לא הייתי נשואה אז ואינני נשואה גם כיום (בטיפולים מזרע תורם), אבל איך נשים עם ילדים יכולות להיות כל כך חסרות רגישות . אני בטוחה שהיא לא רצתה לפגוע ... אלא סתם פלטה את זה בתמימות, יעני מלמדת אותי. ואני ישר ניתקתי קשר.