גריזלדה האמיתית
New member
אני ממש מיואש
איך אני שונא את יום ראשון. תמיד מזכיר שאין בשביל מה באמת לקום בבוקר, אין עבודה, אין לאן ללכת וסתם מחפשים מה לעשות עם עצמנו הזמן רק הולך ועובר ומשבוע בלי עבודה אנחנו מוצאים את עצמנו חודשיים בלי וחצי שנה........ ועוד ראיון, ועוד פקידה שחושבת שהיא אלוהים ועוד עבודה בשכר שהוא בדיחה. גם בבית לא ממש אומרים אבל לא באמת מבינים איך אנחנו כ"כ הרבה זמן מובטלים...... הרגשה פנימית וערך עצמי שגם אם לא נודה בזה באמת, הולך ויורד (ויקום מי שמחשבות מהסוג הזה לא עולות לא בראש) ואז מחכים שהשבוע יקרו דברים טובים- אם לא בראשון אז בשני ואז מגיע שלישי (אמצע השבוע) וגם אז לא ממש קורה משהו. ברביעי מסתבר ששוק העבודה לא קורא לנו במערכת כריזה ואז מגיע יום חמישי והטלפון לא מפתיע עם איזה קול מעניין מהצד השני של הקו ושוב הסופש שמגיע כדי לנקות את הראש נשמע פסימי? יכול להיות. ככה אני מרגיש- יום ראשון של השבוע אבל הרבה זמן זה ככה....מה היהיה באמת?
איך אני שונא את יום ראשון. תמיד מזכיר שאין בשביל מה באמת לקום בבוקר, אין עבודה, אין לאן ללכת וסתם מחפשים מה לעשות עם עצמנו הזמן רק הולך ועובר ומשבוע בלי עבודה אנחנו מוצאים את עצמנו חודשיים בלי וחצי שנה........ ועוד ראיון, ועוד פקידה שחושבת שהיא אלוהים ועוד עבודה בשכר שהוא בדיחה. גם בבית לא ממש אומרים אבל לא באמת מבינים איך אנחנו כ"כ הרבה זמן מובטלים...... הרגשה פנימית וערך עצמי שגם אם לא נודה בזה באמת, הולך ויורד (ויקום מי שמחשבות מהסוג הזה לא עולות לא בראש) ואז מחכים שהשבוע יקרו דברים טובים- אם לא בראשון אז בשני ואז מגיע שלישי (אמצע השבוע) וגם אז לא ממש קורה משהו. ברביעי מסתבר ששוק העבודה לא קורא לנו במערכת כריזה ואז מגיע יום חמישי והטלפון לא מפתיע עם איזה קול מעניין מהצד השני של הקו ושוב הסופש שמגיע כדי לנקות את הראש נשמע פסימי? יכול להיות. ככה אני מרגיש- יום ראשון של השבוע אבל הרבה זמן זה ככה....מה היהיה באמת?