אני מהמקדימים
הגעתי 40 דקות לפני הזמן.
אני מהמקדימים, תמיד.
שונא לאחר.
העולם מתחלק דיכוטומית לשניים: המאחרים, והמקדימים.
אני שייך מאז ומתמיד לאחרונים. לא יכול לסבול להגיע דקה אחרי הזמן. מעדיף תמיד להגיע לפני, להתמקם, להתרווח, להרגיש בנוח ושהאחרים יגיעו אחריי כשאני כבר נינוח.
אבל הפעם לקחתי מקדם ביטחון גדול מדיי, ככל הנראה.
הגעתי לחניה 40 דקות לפני הישיבה.
לא התחשק לי לעלות. אם הייתי עולה למחלקה הייתי צריך להתחיל בשיחות חולין עם כל מיני פקידים שאני לא מכיר, להתחיל לעבוד, לענות על שאלות. וממש לא התחשק לי.
אז טוב, נו... שמתי מוסיקה באוטו וישבתי בחניה הענקית והריקה.
ואז קיבלתי ווצאפ. נכנסתי לקבוצה של הגברים ועלה סרטון של חיילת שמתפשטת לאיטה ורוקדת באופן מגרה מול המצלמה.
ככה זה בקבוצות ווצאפ של גברים, חצי מההודעות שעוברות זה כל מיני צילומים וסרטונים של בחורות עירומות.
גברים או לא?!
הסרטון הצליח לחמם עליי את דמי.
למרות שהייתה צעירה מטעמי החיילת בסרטון (אמיתית?) הייתה יפהפיה. והגוף שלה היה עגול ונשי כמו שאני אוהב.
הלחץ במכנסיי תפח.
לא חשבתי הרבה - ככה אנחנו הגברים כשהזין עומד. כמו הבדיחה, אבל ברצינות...
הבטתי סביב ולא ראיתי אף אחד מקילומטרים, בין עשרות ומאות מכוניות חונות.
פתחתי את רוכסן מכנסיי, שלפתי את אברי שכבר היה מתוח וקשה, הרטבתי את כף ידי ברוק והתחלתי לעסות אותו מלמעלה למטה.
הנשימות הלעו וכבדו ועשיתי לופ של הסרטון.
ראייתי התערפלה, מוחי התרוקן והתמכרתי לליטוף העצמי שכבר החל לתת בי אותות מדגדגים שם עמוק בישבן מתחת לבסיס הזין.
נשמתי בכבדות והמוסיקה כבר לא הורגשה, כי הייתי עמוק במעשה האוננות.
אחרי דקה או שתיים פתחתי עיניי וקפצתי כנשוך נחש.
היא עמדה לצד חלוני והביטה בי.
בגילי, שיער כהה אסוף, משקפי שמש מורמות על מצחה וחיוך מופתע ורחב.
כמה זמן עמדה שם?
מה ראתה?
היא לא אמרה דבר כל הזמן הזה?
כמעט התעלפתי מפאניקה, ואפילו לא עזבתי את הזין העומד שלי מכף ידי. אולי במחשבה אוטומטית לכסות אותו ממבוכה. לא יודע.
קפאתי כמו חתול שבוהה בלילה במכונית שבאה מולו.
אחרי כמה שניות שבה חזי כאב לי מרוב פעימות מטורפות היא הרימה מבט מהזין שלי, הביטה בעיניי והחוותה בידה סימן של "נו... תמשיך... למה עצרת?"
זה גירה אותי תוך עשירית שניה והרגשתי להט מתפשט מקצה הזין שלי לכל גופי.
הגעתי 40 דקות לפני הזמן.
אני מהמקדימים, תמיד.
שונא לאחר.
העולם מתחלק דיכוטומית לשניים: המאחרים, והמקדימים.
אני שייך מאז ומתמיד לאחרונים. לא יכול לסבול להגיע דקה אחרי הזמן. מעדיף תמיד להגיע לפני, להתמקם, להתרווח, להרגיש בנוח ושהאחרים יגיעו אחריי כשאני כבר נינוח.
אבל הפעם לקחתי מקדם ביטחון גדול מדיי, ככל הנראה.
הגעתי לחניה 40 דקות לפני הישיבה.
לא התחשק לי לעלות. אם הייתי עולה למחלקה הייתי צריך להתחיל בשיחות חולין עם כל מיני פקידים שאני לא מכיר, להתחיל לעבוד, לענות על שאלות. וממש לא התחשק לי.
אז טוב, נו... שמתי מוסיקה באוטו וישבתי בחניה הענקית והריקה.
ואז קיבלתי ווצאפ. נכנסתי לקבוצה של הגברים ועלה סרטון של חיילת שמתפשטת לאיטה ורוקדת באופן מגרה מול המצלמה.
ככה זה בקבוצות ווצאפ של גברים, חצי מההודעות שעוברות זה כל מיני צילומים וסרטונים של בחורות עירומות.
גברים או לא?!
הסרטון הצליח לחמם עליי את דמי.
למרות שהייתה צעירה מטעמי החיילת בסרטון (אמיתית?) הייתה יפהפיה. והגוף שלה היה עגול ונשי כמו שאני אוהב.
הלחץ במכנסיי תפח.
לא חשבתי הרבה - ככה אנחנו הגברים כשהזין עומד. כמו הבדיחה, אבל ברצינות...
הבטתי סביב ולא ראיתי אף אחד מקילומטרים, בין עשרות ומאות מכוניות חונות.
פתחתי את רוכסן מכנסיי, שלפתי את אברי שכבר היה מתוח וקשה, הרטבתי את כף ידי ברוק והתחלתי לעסות אותו מלמעלה למטה.
הנשימות הלעו וכבדו ועשיתי לופ של הסרטון.
ראייתי התערפלה, מוחי התרוקן והתמכרתי לליטוף העצמי שכבר החל לתת בי אותות מדגדגים שם עמוק בישבן מתחת לבסיס הזין.
נשמתי בכבדות והמוסיקה כבר לא הורגשה, כי הייתי עמוק במעשה האוננות.
אחרי דקה או שתיים פתחתי עיניי וקפצתי כנשוך נחש.
היא עמדה לצד חלוני והביטה בי.
בגילי, שיער כהה אסוף, משקפי שמש מורמות על מצחה וחיוך מופתע ורחב.
כמה זמן עמדה שם?
מה ראתה?
היא לא אמרה דבר כל הזמן הזה?
כמעט התעלפתי מפאניקה, ואפילו לא עזבתי את הזין העומד שלי מכף ידי. אולי במחשבה אוטומטית לכסות אותו ממבוכה. לא יודע.
קפאתי כמו חתול שבוהה בלילה במכונית שבאה מולו.
אחרי כמה שניות שבה חזי כאב לי מרוב פעימות מטורפות היא הרימה מבט מהזין שלי, הביטה בעיניי והחוותה בידה סימן של "נו... תמשיך... למה עצרת?"
זה גירה אותי תוך עשירית שניה והרגשתי להט מתפשט מקצה הזין שלי לכל גופי.
