master simon
New member
אני מאשים
כתבה אישום נגד השמאל הישראלי לדורותיו על שדירדר את המדינה לשפל בטחוני חסר תקדים. תגובה למאמרו של יחיעם פריאור "אני מאשים" שהתפרסם ב ynet. קראתי את המאמר "אני מאשים" של יחיעם פריאור, יו"ר התנועה להיפרדות חד-צדדית, ולא יכולתי שלא להרהר ביני לבין עצמי באבסורד שמולי, שבו אלו שאחראים במידה רבה לקיום תופעת האוטובוסים המתפוצצים בערי ישראל, פתאום הסירו מעל עצמם את כובע הנאשמים והפכו ברוב חוצפה ועזות מצח למאשימים. אני מסתכל היום על השמאל הישראלי ממרום מושבי בתפקיד הקטגור ואני חש רחמים. תנועת השמאל שמעולם לא פיקפקתי ברצונה האמיתי להביא שלום לישראל, אחראית במידה רבה לכל הזוועות שאנו עוברים בשנים האחרונות. ריצתם העיוורת של קברניטי השמאל אחרי ערפאת המרצח וחבריו עומדת בסתירה לכל הגיון שעל פיו פועלים בעולם כולו. בטרור נלחמים למדתי בצבא, לטרור לא מוותרים, וכך גם בנוהל שיחרור בני ערובה שקובע שלעולם אין להיכנע לחוטפים טרוריסטים. אלא שהשמאל נכנע. השמאל נכנע ומכר את נשמתו לשטן מתוך תיקווה שהשטן יצמיח כנפיים, יעטר את ראשו בהילה שמיימית ויהפוך למלאך, ואפילו כשנוכח השמאל לדעת ששטן תמיד ישאר שטן, קולות ההירהורים והחרטה הקלושים ששמענו מכיוונו של השמאל הם חסרי כל פרופורציה לחשבון הנפש שהיה צריך להיערך בגין אלפי היתומים, האלמנות, הפצועים והנרצחים של עם ישראל שהביא עלינו הסכם אוסלו. אם יש צד שצריך לקחת את מושכות תפקיד ה"מאשים" אלו חייבים להיות אני ושכמותי למחנה הלאומי, אנו שהצבנו את תמרורי האזהרה במשך כל הדרך ושהצלחנו לנבא במדויק את אפוקליפסת ספטמבר 2000. לכן, הרשו לי להאשים, ולא לחבוש את כובע הנאשם. אני מאשים! אני מאשים את כל צמרת ממשלת ישראל בשנת 1993 על שהכניסה לארץ את כנופיית מחבלי טוניס בראשותו של המרצח יאסר ערפאת, בשעה שאירגון אש"פ היה בשפל חסר תקדים לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, ובשעה שפירפורי הגסיסה הסופיים של חלום המדינה הפלשתינית נשמעו. אני מאשים את אנשי השמאל על שסיפקו את מנות הדם הישראליות לטרוריסט הזקן ערפאת שאילמלא הן היה מסיים כבר אז את פירקו בספרי ההיסטוריה. אני מאשים את השמאל שנתן פרס לטרור בשעה שבכל העולם נקבע הכלל שעם מחבלים לא מנהלים משא ומתן. בזמן שארה"ב מטילה חרם של עשרות שנים על לוב בעקבות פיצוץ מטוס פאן-אם מעל הכפר הסקוטי לוקרבי, השמאל הישראלי הביא את ערפאת לפיסגת העולם במעמד פרס הנובל לשלום וערך לכבוד המרצח הזקן חגיגות שלום בכל רחבי תבל. אני מאשים את ממשלת השמאל בראשותו של יצחק רבין ז"ל על שחימשה במיטב כלי הנשק הצה"ליים ואימנה בבסיסי צה"ל את מחבלי הרשות הפלשתינית מתוך נאיביות, טיפשות ואמונה, שכשאלו יסיימו את אימוניהם הם ישובו לתפקד בתור שוטרי תנועה כפי שהבטיחו הפלשתינים בהסכמי אוסלו. אני מאשים את השמאל בהחלשת המוראל הלאומי ובהורדת הביטחון של אזרחי ישראל בצידקת הדרך. כל אלו הביאו לעזיבה של אלפי ישראלים את המדינה והורדת המוטיבציה של צעירים רבים לשרת בתפקידים הקרביים במסגרת הצבא, מגמה שהסתמנה לאורך השנים מאז חתימת הסכמי אוסלו וששיאה בתופעת סרבני הגיוס לצבא. אני מאשים את השמאל בהעלאת המוראל הערבי וחידוש האמונה של שונאינו שבכח הם יוכלו לחסל אותנו. ניצחונו של נסראללה על ברק והבריחה החפוזה וחסרת התיכנון המוקדם מדרום לבנון, שימשה כזרז לכל אירגוני המחבלים ביש"ע שראו בחיזבאללה מודל לחיקוי. חיזוק המוראל הערבי וחידוש האמונה הערבית שאת ישראל אפשר לנצח בקרב אחראים במידה רבה לשיכלול דרכי הלחימה של האירגונים בשטחים שרק לאחר הבריחה מלבנון התחילו להשתמש במטעני צד נגד צה"ל, ובמטרי מרגמות וטילי קסאם על ערי ישראל. אני מאשים - אני מאשים את יוסי ביילין, יוסי שריד, שמעון פרס ואת יצחק רבין ז"ל, כל הנהגת השמאל בשנת 1993, על שהביאו עלינו מתוך חוסר אחריות ומתוך עיוורון וחישכון מחשבתי את אסון אוסלו. אני מאשים את כל אלו ללא יוצא מן הכלל, מי מהחיים ומי מהמתים, על שהובילו את מדינת ישראל להרפתקת שלום מיותרת וחסרת כל סיכוי שכל אדם שעיניו בראשו ושלא הסתמם מפסטיבלי שלום יכל לנבא ישר בהתחלה מחול הדמים שיתרחש. זהו רבותי כתב התביעה שלי נגד השמאל. אני מניח שהיסטוריונים יעשו זאת טוב ממני בשכוח הקרבות, אבל בינתיים אני מתקשה לשבת בשקט כשקופצים אל מול עיני אנשים חסרי עכבות וחוצפה כמו מר יחיעם פריאור, שבלי בושה עוד אוזר אומץ, מתייצב ומאשים אותנו בימין על האסון שהשמאל הביא על המדינה.
כתבה אישום נגד השמאל הישראלי לדורותיו על שדירדר את המדינה לשפל בטחוני חסר תקדים. תגובה למאמרו של יחיעם פריאור "אני מאשים" שהתפרסם ב ynet. קראתי את המאמר "אני מאשים" של יחיעם פריאור, יו"ר התנועה להיפרדות חד-צדדית, ולא יכולתי שלא להרהר ביני לבין עצמי באבסורד שמולי, שבו אלו שאחראים במידה רבה לקיום תופעת האוטובוסים המתפוצצים בערי ישראל, פתאום הסירו מעל עצמם את כובע הנאשמים והפכו ברוב חוצפה ועזות מצח למאשימים. אני מסתכל היום על השמאל הישראלי ממרום מושבי בתפקיד הקטגור ואני חש רחמים. תנועת השמאל שמעולם לא פיקפקתי ברצונה האמיתי להביא שלום לישראל, אחראית במידה רבה לכל הזוועות שאנו עוברים בשנים האחרונות. ריצתם העיוורת של קברניטי השמאל אחרי ערפאת המרצח וחבריו עומדת בסתירה לכל הגיון שעל פיו פועלים בעולם כולו. בטרור נלחמים למדתי בצבא, לטרור לא מוותרים, וכך גם בנוהל שיחרור בני ערובה שקובע שלעולם אין להיכנע לחוטפים טרוריסטים. אלא שהשמאל נכנע. השמאל נכנע ומכר את נשמתו לשטן מתוך תיקווה שהשטן יצמיח כנפיים, יעטר את ראשו בהילה שמיימית ויהפוך למלאך, ואפילו כשנוכח השמאל לדעת ששטן תמיד ישאר שטן, קולות ההירהורים והחרטה הקלושים ששמענו מכיוונו של השמאל הם חסרי כל פרופורציה לחשבון הנפש שהיה צריך להיערך בגין אלפי היתומים, האלמנות, הפצועים והנרצחים של עם ישראל שהביא עלינו הסכם אוסלו. אם יש צד שצריך לקחת את מושכות תפקיד ה"מאשים" אלו חייבים להיות אני ושכמותי למחנה הלאומי, אנו שהצבנו את תמרורי האזהרה במשך כל הדרך ושהצלחנו לנבא במדויק את אפוקליפסת ספטמבר 2000. לכן, הרשו לי להאשים, ולא לחבוש את כובע הנאשם. אני מאשים! אני מאשים את כל צמרת ממשלת ישראל בשנת 1993 על שהכניסה לארץ את כנופיית מחבלי טוניס בראשותו של המרצח יאסר ערפאת, בשעה שאירגון אש"פ היה בשפל חסר תקדים לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, ובשעה שפירפורי הגסיסה הסופיים של חלום המדינה הפלשתינית נשמעו. אני מאשים את אנשי השמאל על שסיפקו את מנות הדם הישראליות לטרוריסט הזקן ערפאת שאילמלא הן היה מסיים כבר אז את פירקו בספרי ההיסטוריה. אני מאשים את השמאל שנתן פרס לטרור בשעה שבכל העולם נקבע הכלל שעם מחבלים לא מנהלים משא ומתן. בזמן שארה"ב מטילה חרם של עשרות שנים על לוב בעקבות פיצוץ מטוס פאן-אם מעל הכפר הסקוטי לוקרבי, השמאל הישראלי הביא את ערפאת לפיסגת העולם במעמד פרס הנובל לשלום וערך לכבוד המרצח הזקן חגיגות שלום בכל רחבי תבל. אני מאשים את ממשלת השמאל בראשותו של יצחק רבין ז"ל על שחימשה במיטב כלי הנשק הצה"ליים ואימנה בבסיסי צה"ל את מחבלי הרשות הפלשתינית מתוך נאיביות, טיפשות ואמונה, שכשאלו יסיימו את אימוניהם הם ישובו לתפקד בתור שוטרי תנועה כפי שהבטיחו הפלשתינים בהסכמי אוסלו. אני מאשים את השמאל בהחלשת המוראל הלאומי ובהורדת הביטחון של אזרחי ישראל בצידקת הדרך. כל אלו הביאו לעזיבה של אלפי ישראלים את המדינה והורדת המוטיבציה של צעירים רבים לשרת בתפקידים הקרביים במסגרת הצבא, מגמה שהסתמנה לאורך השנים מאז חתימת הסכמי אוסלו וששיאה בתופעת סרבני הגיוס לצבא. אני מאשים את השמאל בהעלאת המוראל הערבי וחידוש האמונה של שונאינו שבכח הם יוכלו לחסל אותנו. ניצחונו של נסראללה על ברק והבריחה החפוזה וחסרת התיכנון המוקדם מדרום לבנון, שימשה כזרז לכל אירגוני המחבלים ביש"ע שראו בחיזבאללה מודל לחיקוי. חיזוק המוראל הערבי וחידוש האמונה הערבית שאת ישראל אפשר לנצח בקרב אחראים במידה רבה לשיכלול דרכי הלחימה של האירגונים בשטחים שרק לאחר הבריחה מלבנון התחילו להשתמש במטעני צד נגד צה"ל, ובמטרי מרגמות וטילי קסאם על ערי ישראל. אני מאשים - אני מאשים את יוסי ביילין, יוסי שריד, שמעון פרס ואת יצחק רבין ז"ל, כל הנהגת השמאל בשנת 1993, על שהביאו עלינו מתוך חוסר אחריות ומתוך עיוורון וחישכון מחשבתי את אסון אוסלו. אני מאשים את כל אלו ללא יוצא מן הכלל, מי מהחיים ומי מהמתים, על שהובילו את מדינת ישראל להרפתקת שלום מיותרת וחסרת כל סיכוי שכל אדם שעיניו בראשו ושלא הסתמם מפסטיבלי שלום יכל לנבא ישר בהתחלה מחול הדמים שיתרחש. זהו רבותי כתב התביעה שלי נגד השמאל. אני מניח שהיסטוריונים יעשו זאת טוב ממני בשכוח הקרבות, אבל בינתיים אני מתקשה לשבת בשקט כשקופצים אל מול עיני אנשים חסרי עכבות וחוצפה כמו מר יחיעם פריאור, שבלי בושה עוד אוזר אומץ, מתייצב ומאשים אותנו בימין על האסון שהשמאל הביא על המדינה.