אני מאשים

[Mist2]

אני מאשים

השיח הכללי הקיים בזמן האחרון, כל הזמן מתלונן ומאשים את תפקודינו בחוסר היכולת שלנו לערות או הארה.

1. מחשבות זה לא טוב! בגלל המחשבות אנו לא מתעוררים.
2. האגו זה לא טוב, בגללו…
3. המיינד זה לא טוב, בגללו….
4. הרגש זה לא טוב, בגללו….
5. החיים זה לא טוב, בואו נברח לאיזו מערה על הר גבוה ומרוחק בהודו….
6. הסבל הוא לא טוב, בגללו…
ועוד ועוד ועוד…

חברים יקרים, אלה הם הכלים שקיבלנו כדי להסתדר ולהתקדם בעולם זה.
אתם כל הזמן מנסים לכרות לעצמכם עוד ועוד איברים בטענה שהם מפריעים לכם!
במקום לנסות להשתמש באיברים אלה בצורה נכונה ויעילה.

 

[s i s u]

היה שקוף שתפרסם את זה מתישהו

לא פעם ראשונה שאתה מפרסם "אני מאשים" כשהשיח הכללי מנסה להגיע לאמת שבו אין יותר מקום לדיונים, גם לא של הדרך הרביעית
&nbsp
אני הולכת ומבינה שכל החיפוש הזה להתעורר מהמחשבות/מיינד/אגו/תאנים הוא ע-ק-ר
כי הוא יוצא מנקודת הנחה שאנחנו לא המודעות, או שאנחנו צריכים לחפש אחריה.
יש לי יאוש מהחיפוש, וזה גם עוד דרך של הקאנינג מיינד להתבטא
&nbsp
הבנתי רק לאחרונה שהאמת היא בשקט.
אני פוחדת לשתוק וממשיכה להתבטא כאן/שם/ובכל מקום בשלל דרכים ערמומיות יותר או פחות, מאוהבת במילים.
הכל כדי להתחמק מהעובדה הפשוטה - אני כבר זה.
&nbsp
למריאן ויליאמסון יש פואמה בנושא שקושר בטעות לנלסון מנדלה ולסקוט קילובי יש וידיאו
https://www.youtube.com/watch?v=YolLejk_tVc
&nbsp
הוא מדבר על אהבה.
האם אנחנו באמת אוהבים ומקבלים את עצמנו כפי שאנו, כפי שקורה בכל רגע ורגע?
האם נוכל להסתפק בזה?
&nbsp
אז תגיד/ו לי שזו בדיוק המטרה של החיפוש ושאני בעצמי כתבתי על הפרדוקס
אבל אם לא נצא מנקודת התחלה שאנו המודעות, זה יקח לנו שנים של חירבושים..
&nbsp
מצד שני שלא כמוך אני לא מאשימה כלום. אני יכולה לעשות רק מה שאני מבינה בכל רגע ורגע.
מומלץ.
&nbsp
&nbsp
,

 

[Mist2]

היכן כתבתי שאני מאשים מישהו או משהו?

הפוסט שלי מדבר על אנשים כמוך, שתמיד יחפש את האשם למצבו.
את למשל כל הזמן מאשימה את חוסר השקט שלך, או את המחשבות ופעם זה היה האגו שלך.
את והדומים לך, אתם הם המאשמים! הכותרת היא עליכם ולא עלי.
את כה רעבה לתקשורת, שהפכת את הפוסט לגמרי והפכת אותי למאשים, רק כדי שתוכלי להגיב...

 

[s i s u]

 

[סינבד]

היא גדולה, היא גדולה, היא גדולה... היא גדולה!!

אם שאלת את השאלה הנכונה (ושאלת אותה) עשית עוד צעד קדימה.
&nbsp
האם אנחנו באמת אוהבים ומקבלים את עצמנו כפי שאנו, כפי שקורה בכל רגע ורגע?
האם נוכל להסתפק בזה?
&nbsp
אני מציע לך לבדוק ולבחון, באומץ ולעומק, את השאלה שהעלית (ורק אם תרשי לי, במקום "אנחנו", האם אני).

 

[s i s u]

אני=אנחנו. סיים שיט

סינבד יקר אני כל הזמן בוחנת את השאלה הזו. מעמיקה ללא לאות. (תגיד את זה הרבה..)
מצחיק אותי להגיד שאני לא תמיד אוהבת את עצמי/את הרגע, אבל לפעמים זה ככה
למרות שעכשיו אני יכולה להגיד לך שזה לגמרי הדבר הכי מופרך ששמעתי עד היום

 

[סינבד]

אם זה כזה מופרך

למה את עושה את זה?

ע"מ להבהיר:
את כותבת: "אני לא תמיד אוהבת את עצמי/את הרגע, אבל לפעמים זה ככה".
על האמירה הזו אני שואל: מדוע לפעמים זה כך? כי אני חושב שאם האהבה שלך את עצמך היתה שלמה ומלאה לא היה יכול להתגנב אפילו רגע אחד שבו את לא אוהבת את עצמך.
זה הסוד שממנו בורחים אנשים רבים כל כך אהבה שלמה ומלאה לעצמם. הכרה. קבלה והבנה שתמיד תמיד עשית הכי טוב שיכולת. יש לזה סיבות ברורות שאפשר לראות בעין, אבל על זה בפוסט אחר אם תרצי.

 

[s i s u]

למה לא כל הזמן? כי עוד לא סיימתי להתעורר

אני לא אוהבת את עצמי כל הזמן בגלל סוג של מחשבות שלעיתים עדיין מתקילות אותי
כשאני קוראת את זה עכשיו במודעות, שוב עולה הצחוק והמופרכות של כל העניין
כי "איך אפשר שלא לאהוב"? אבל כשאני לא במודעות עצמית אז זה לא ככה.
באהבה אני מקווה שאתה מבין שהכוונה לא רק לגופנפש שבי אלא לכל הבריות ולכל העולם

 

[s i s u]

אם הצעתך לפוסט אחר בנושא עדיין באוויר, אני בעניין!

אני כבר שעתיים בחיפושים קדחתניים באינטרנט לחדר במלון דירות במדריד
אשמח לקחת פסק זמן מדי פעם לקפוץ לפורום וללהג בכיף

 

[סינבד]

את מוזמנת לפתוח פוסט

ולהתייחס לטענה שלי שמגיל אפס מלמדים אותנו שאנחנו "לא מספיק טובים" "לא מסוגלים" ו"לא בסדר". על זה אני חושב שרבים מאד יסכימו.
מה שאנשים לא מודעים לו הוא שהם אימצו את העמדה הזו, שיכולה היתה להתאים להם כשהיו בני פחות מחמש שנים (בערך) אבל בוודאי שאיננה מתאימה היום. ועדיין רוב האנשים נושאים בתוכם את העמדה "אני לא באמת שווה", אני לא יכול/ה...", "אני לא באמת טוב/ה" וכיו"ב.
העמדות האלו משוקעות בנו עמוק עמוק והעבודה להשתחרר מהן חייבת להיות הבסיס לעבודה רוחנית (ע"ע הכלים הנכונים של מיסט) שכן בלי להשתחרר מהן אין שום סיכוי שתאהבי את עצמך ללא סייג.

 

[s i s u]

אתה חם על הנושא, הא?

כן, בהחלט מסכימה עם דבריך
דיכוי רגשי מגיל אפס, אחלה כלים קיבלנו לחיים, הא?
וסנות מטופשות!
עם "קצת" מודעות תבין שכולם קלולס והטעויות עוברות מדור לדור
ועם "קצת" מזל נעצור את השרשרת.

&nbsp

 

[ינוקא1]

האמת היא בשקט , והאמת היא בדיבור , האמת היא בחיים.

ולא צריך להאשים כלום.
צריך לשתוק כשצריך , וצריך לדבר כשצריך.
וזה נקרא "לחיות נכון".
&nbsp
אך אני מסכים איתך בזה שהיכולת להגיע ל"שקט פנימי" , עוזרת לזה.
מי שנמצא בשקט פנימי , וגם דיבורו נובע מתוך השקט , חי נכון.
&nbsp

 

[s i s u]

איך היית מעיד על עצמך בנושא השקט?

 

[ינוקא1]

לא רואים

אני משתדל בכל יום לתרגל מדיטציה , לכיף שלי.
&nbsp
וכשאני עושה אותה , אני בשקט פנימי.
&nbsp
ושאר היום אני מדבר , כותב , מקלל וצועק.
אבל הכל מתוך השקט.

&nbsp

 

[s i s u]

רואים לך את השקט

איך זה מרגיש לקלל ולהיות בשקט בו זמנית?

 

[ינוקא1]

זה פשוט לקלל בלי להתרגש יותר מידי

או במילים אחרות , לקחת דברים בקלות.
&nbsp

 

[ינוקא1]

דמות שמתארת להפליא

את האיכות של "לקלל מתוך השקט" או "לצעוק מתוך השקט" , היא בעיני הדמות של קפטן ג'ק ספארו מ"שודדי הקאריביים".
&nbsp
יש בו איזושהיא "קלילות" כזאת ביחס לעצמו , שמתארת איכות זו במדויק.
הוא יכול גם לצעוק , גם לקלל , גם להילחם , אך אף פעם לא לקחת את עצמו ברצינות רבה מידי.
&nbsp
&nbsp

 

[s i s u]

מקסים תיארת את העניין. תודה.

 

[ינוקא1]

 

[s i s u]

משהו מרתק על שפיריות ואיך הן רואות את העולם!!

https://www.youtube.com/watch?v=m5XUdvBO_TE
מדגדג לי לפתח מזה תיאוריה לגבי הדימיון לאיך המוארים רואים את העולם
הdragon flies היו על הכוכב לפני הדינוזאורים....