אוקי אז ככה ...
בוא נתחיל מזה שאני לא מתכוון לגרום לך להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אני גם לא בטוח שזה מה שאתה צריך.
אלא רק לספר לך על המחשבות שלי והתחושות שלי.
לגביך.
ואולי ... מי יודע ... זה יסייע לך באיזשהו אופן.
ואולי בכלל לא.
אז אני מודה ומתוודה, שבהתחלה, כשרק הגעת לכאן, או אולי קצת לפני כן, כשכתבת בציפורי לילה ... הרושם שקיבלתי עליך היה באמת לא רחוק ממה שאתה מתאר.
של אדם יהיר, שלא באמת אכפת לו מאחרים ושדי משוכנע שהשמש זורחת לו מהישבן.
וגם הקוצים היו הדבר הראשון שהורגש.
אבל אני חושב, ואולי אני טועה, שקצת השתנית.
ושתי ראיות בידי.
האחת, די ניצחת - הפוסט הזה שלך.
והשניה, גם היא בעלת משקל - אני יודע שאני כבר לא חושב כך עליך.
ואני כבר מזמן לא זוכר פוסט פוגעני להכעיס שלך.
וההומור הרבה יותר ניכר.
והרבה יותר שושני מקוצני.
גם ההומור העצמי וגם ההומור על האחר.
ואתה מוצא חן.
בקשר לזה שאתה רוצה להשתנות ... אני באמת מאמין שניתן.
ואני אפילו ארהיב ואעיז להציע לך איך.
אני חושב שבאדם ישנם כמה מעגלי מציאות.
מעגל ראשון הוא מעגל המחשבות.
מעגל שני הוא מעגל הדיבור.
המעגל השלישי הוא הכתיבה.
והמעגל האחרון הוא המעשה.
וכל אחד משפיע על האדם אחרת מרעהו.
ואכן ...
ישנן מחשבות שלא ראויות לדיבור ודי להן שיוותרו לא מוגשמות ובארבע אמותיך.
וישנם דיבורים שלא ראוי להעלותם על הכתב אלא עדיף שיפרחו המילים באוויר.
וישנם דברים שאמנם נכתבו, אבל בכל זאת אין לעשותם.
וכך גם כוחם על האדם.
המעשים משפיעים על האדם יותר מכל דבר אחר (ומי שעושה רע, אנוס להפוך לרע, ומי שעושה טוב אנוס להפוך לטוב. או בלשון אבותיך "שכר מצוה- מצוה. ושכר עבירה- עבירה. שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה).
לאחר מכן הכתיבה. משום שהיא סדורה, היא דורשת יותר מהאדם.
וגם הדיבור, מרגע שהוגשמה מחשבה לכדי מילה. היא כבר מציאות קיימת בעולם. ורק אתמול, בעזרתה של נקבה משובחת, גיליתי על עצמי, שתובנות מסוימות, כשהן מתחמקות ממני, אני מגשים אותן בדיבור (וכך אולי עשית אתה בפוסט הזה, בכתיבה, ולא בכדי).
ורק בסוף המחשבה, כי היא ברשותך ואין איש מלבדך יכול להציץ בה.
אבל ...
המחשבה היא כמו הכנסת, או האסיפה הכללית, או שומר הסף אם תרצה.
מה שמת שם ... לא מגיע הלאה. לא לדיבור וודאי שלא למעשה.
לכן, אם עולה הדבר בידך.
גרש מחשבות רעות.
ועשה מעשים טובים.
ובהצלחה.