תתפלא,
אבל דרך כביש הערבה אפשר להגיע להרבה מקומות אקזוטיים כמו למשל: יוטבתה. אני מודה, אני מבלה די הרבה על הכביש הזה אבל זה רק בגלל שזה בכייף של א' וגם זה רק בחזור, בהלוך אנחנו משתמשים בדרכים חלופיות. מצד שני, אני רק נוסעת עליו ואני לא צריכה להכין עליו שום כתבה של עמוד וחצי. ועכשיו ברצינות, קטן עלי צ'כיה, אני לא סובלת צ'כים, הם שעירים ויש להם שפם. אתה יודע מה אוכלים הצ'כים? בצק. כן. כל הזמן. בצק וסורבה דובדבנים. אני כמעט כל שבוע טסה למקומות שקפת אפילו לא חולמת עליהם אז צ'כיה כבר לא עושה לי את זה. רק אתמול הבוס שלי קרא לי והתחנן אלי שאני אטוס לנורבגיה. "עזוב אותך מנורבגיה" אמרתי לו. "אודין שולח לי כל הזמן אסמאסים ואני מסננת אותו". "אז לסין" התחנן אלי הבוס שלי, "תטוסי לסין במחלקה ראשונה ותהיי אפילו V.I.P". "עזוב אותך מ V.I.P " אמרתי לו. "נמאס לי כבר לצעוד לאורך החומה הסינית". "אז מה עם תאילנד?" שאל אותי הבוס בנימה יבבנית משהו. "לא נוסעת לתאילנד" השבתי לו בנימה קשוחה, "אוכל מוקפץ כבר לא עושה לי את זה . "הא", השיב הבוס שלי בנימת ניצחון "ומה עם אלסקה? תמיד אמרת שאת רוצה לראות קרח". "אני", השבתי לבוס שלי בנימה אדישה, "אם אני רוצה לראות קרח, אני תמיד יכולה לפתוח את המקפיא של קפת, וחוץ מזה למונגולים יש קטן". "נכון", השיב הבוס שלי בנימה מובסת ובמבט של קוקר ספניאל, "אז הבחירה היא שלך, רק תגידי לאן את רוצה לטוס ואני כבר מארגן לך טיסה לשם כולל פינוקים, כולל VIP וכולל טייס ירוק עם עיניים גבוהות". אז זהו, שתדע, אני כל הזמן בטיסות, קטן עלי צ'כיה, אני הקפתי את כדור הארץ לאורכו, לרוחבו ולעומקו. זו העבודה שלי, ככה זה כשאתה מנהל רשת עניפה העוסקת בהברחות נשק וסמים קשים.