אני לא

אני לא

אני לא מחכה שהורי יטביעו על הגב שלי ושל בנזוגי חותמת של "הכשר". ממש לא. אני חיה את חיי, מתרכזת בקשר היפה שלי, מתרכזת באושר הפרטי שלנו. ומספרת להורי היקרים. מאוכזבים? לא מאוכזבים? זה אולי לא נשמע יפה להגיד, אבל, זה לא מעניין אותי. ולא מייסר אותי. ואני בוודאי לא אמתין כל חיי לגושפנקה שלהם. הורי אנשים חכמים ורגישים, ואני בטוחה שהם ילמדו להיות שמחים בשמחתי, אפילו שבהתחלה הם בטח יהיה נבוכים לספר לחברים בעבודה, שישאלו: "נו, מה עם הבת היפה שלכם? התחתנה כבר?" אז יהיה להם קשה להגיד: כן, היא התחתנה במקסיקו עם בחור נוצרי מרומניה. והוא לא רואה חשבון, לא עו"ד, לא עובד בעבודה עם תנאים סוציאליים, הוא קטן ממנה, משפחתו לא בארץ וכו´.. אבל אני מקווה שעם הזמן הם יזכרו להוסיף גם:"...אבל הוא אוהב אותה מאוד מאוד, והוא בחור זהב, ויש להם קשר של אהבה, שותפות, כבוד, חברות, וחופש יחד." וזה מה שחשוב. לא העטיפות שכולם רואים או לא רואים מבחוץ. אלא המהות. היופי הפנימי. היופי המשותף שלנו, יקירי. ואם הם לא ישכילו לחשוב ככה, אז...זו תהיה קצת הבעיה שלהם. כי אני לא אמורה לבחור בין אנשים שאני אוהבת. בין הורי לבין חבר שלי. וזה לא פייר לאלץ אותי, גם. גליה. ה
 

Michal7

New member
יש לך גישה בראיה, אחותי!

ככה אני בדיוק מתנהגת, ושלא תחשבי שאני לא אוהבת את הוריי- אני כן. וזאת למרות כל הדברים הנבזיים שהם עשו לנו (והאמת אני עדיין מעוצבנת על אימא שלי על דבר אחד מסויים). כפי שציינתי בעבר, הם עדיין היו רוצים שאעזוב את בעלי. אבל-- את לא יכולה לחיות את החיים שלך כמו שהם רוצים. עלייך לנצל כל רגע מחייך עלי אדמות כאן לחיות כפי שאת רואה לנכון. אלוהים נתן לכולנו חופש בחירה על מנת שנממש את עצמנו, לא בשביל שנתנהג כמו בובות על חוטים. אני מאחלת לך שהורייך יהיו בוגרים יותר מהוריי, ושבסופו של דבר ילמדו לקבל אתכם כזוג. אני מאחלת לך שהם לא ינסו כל מיני טריקים מלוכלכים מאחורי גבכם על מנת להפריד בינכם, כמו הוריי (ליתר דיוק אימא שלי). וחשוב מכל, אני מאחלת לכם המשך חיים מלאי אהבה, חברות ושיתופיות. היי חזקה! מיכל פיניקס, אריזונה
 

Michal7

New member
Oops...

התכוונתי לומר "גישה בריאה". סליחה! מיכל פיניקס, אריזונה
 

cholita

New member
../images/Emo140.gif

אני גאה מאוד בגישה שלך. כך בדיוק צריך לחשוב ולהתנהג. אני מקווה מאוד שהורייך (והורים אחרים) יבינו סוף סוף שאת הלב אנחנו לא מתכנתים ואי אפשר לתת לו הוראה להתאהב בסוג מסויים של אנשים (אחרת לא היו לבבות שבורים) ושבאמת הדברים החשובים ביותר הם הזוגיות, ההבנה החברות (כל מה שכתבת, וכמובן האהבה. כנראה שצריך להזכיר לכולם ובעיקר לדתיים (ובלי לפגוע באף אחד כמובן) שלפני שאנחנו יהודים, אנחנו בני אדם וכך גם הנוצרים, המוסלמים, הבודהיסטים וכו´ ואני לא חושבת שאלוהים, כשתכנן את העולם חשב על הפרדה ושנאה סתמית כזאת. כולנו בני אדם וכדי שנתחיל להתנהג בהתאם (אני מרגישה שאני מרצה, אבל זה באמת הכרחי שאנשים יבינו שאין כל רע בזוג משתי דתות שונות ושאם היו עוד כמונו לא היו אולי מלחמות. חזקי ואמצי
 
למעלה