אני לא מצטערת...
אני לא מצטערת על מי שאני.
לאחרונה החלטתי לשנות את גישתי לחיים, להיות יותר זורמת. כחלק מהחלטה זו, בפעם הראשונה בחיי הצעתי למישהו את המספר טלפון שלי. מן הסתם זה לא מישהו שרק פגשתי בפעם הראשונה, אלא מישהו שהרגשתי סוג של רגש הדדי בנינו, אך שאף אחד מאתנו לא יעביר את זה לשלב הבא. החשש הקבוע שיש מדחייה. אמרתי לעצמי, על ה***, החיים קצרים מדיי בשביל לחיות תמיד בחשש מלהיפגע, מלאהוב, מלאבד וזרמתי עם זה.
אני לא אפרט פה את כל הסיפור, כי דוגרי הוא לא מעניין, אבל כן רציתי לשתף בשתי סיטואציות דיי מטומטמות שהבחור הזה הציב מולי:
* הראשונה - דיברנו על זה שאני הולכת לאימונים ואז הוא רמז לי באופן דיי ישיר שזה טוב, כי אני צריכה לרדת במשקל. מפה לשם הוא אמר שלטעמו אני צריכה לרדת כמה קילוגרמים. אני מצדי אמרתי לו שאני יפה כמו שאני ושבמהלך החיים שלי למדתי לקבל את עצמי AS IS. הוא שאל אותי מי אומר לי שאני יפה(כאילו האירוע הזה הוא הדבר הכי נדיר שקורה בחיים שלי). אמרתי לו שיש את איי אילו שמחמיאים לי, אך כמו כן מה שיותר חשוב זה שאני לא צריכה את האישור של איזה פרסום במגזין כדי לדעת כמה אני שווה. אמרתי לו שכל מודל היופי המעוות פשוט לא מדבר אלי שיופי הוא סובייקטיבי ובעייני המתבונן.
* השנייה - אחרי הפעם הזאת מסיבה לא מובנת, כנראה קצת בגלל שהייתי טיפשה והאמנתי שיכול לצאת מזה משהו (יותר מדיי צפייה בקומדיות רומנטיות), הכל התפוצץ. החלטתי שהקשר הזה לא מתקדם לשום מקום. ידעתי שהוא מתבייש בי. שלא נוח לו להסתובב אותי. וואלה אני לא מסוג האנשים אלה שמתביישים בצל של עצמם. דיברתי איתו ואז הוא פשוט זרק לי שמפריע לו שאני מלאה ובגלל זה הקשר שלנו הוא רק בגדר משחק עבורו. הטון המזלזל שהיה לו בנוגע לזה שאני מלאה פשוט הפיל לי אסימון כל-כך גדול.
אסימון שהגעתי למצב הזה. למצב הזה של שלמות ושיוון נפש עם מי שאני. עם מה שאני. כשסיפרתי לאנשים הקרובים מה הוא אמר לי הם נפגעו כל-כך בשבילי. כי בי הוא לא פגע. הוא רק הוכיח לי שטוב לי איך שאני. הוא לא שבר אותי. הוא לא מוטט אותי. הוא חיזק אותי. הוא העלה לי את הביטחון העצמי, כי אני יודעת שהוא כן נמשך אליי, זה היה ברור. ואני גם יודעת שמצד שני הוא חיי בקונספציה בנוגע למודל היופי שלא מאפשרת לו להיות עם טיפוס הבחורה שהוא אוהב באמת.
כמובן שסיימנו את הקשר, ואיחלתי לו שיימצא את הבחורה שתואמת את כל הסטנדרטים שלו ובנוסף איחלתי לעצמי שאמצא את האחד שיקבל את כולי.
לסיכום, מי ייתן ויום יבוא ונשתחרר מכבלי המציאות לפולחן יופי שבו כולם רוצים "להיבלע" ולהיות דומים ונלמד לייחצן את הייחוד הטמון בכולנו.
שיהיה לכולנו סוף שבוע רגוע וכיף של קבלה עצמית.
אני לא מצטערת על מי שאני.
לאחרונה החלטתי לשנות את גישתי לחיים, להיות יותר זורמת. כחלק מהחלטה זו, בפעם הראשונה בחיי הצעתי למישהו את המספר טלפון שלי. מן הסתם זה לא מישהו שרק פגשתי בפעם הראשונה, אלא מישהו שהרגשתי סוג של רגש הדדי בנינו, אך שאף אחד מאתנו לא יעביר את זה לשלב הבא. החשש הקבוע שיש מדחייה. אמרתי לעצמי, על ה***, החיים קצרים מדיי בשביל לחיות תמיד בחשש מלהיפגע, מלאהוב, מלאבד וזרמתי עם זה.
אני לא אפרט פה את כל הסיפור, כי דוגרי הוא לא מעניין, אבל כן רציתי לשתף בשתי סיטואציות דיי מטומטמות שהבחור הזה הציב מולי:
* הראשונה - דיברנו על זה שאני הולכת לאימונים ואז הוא רמז לי באופן דיי ישיר שזה טוב, כי אני צריכה לרדת במשקל. מפה לשם הוא אמר שלטעמו אני צריכה לרדת כמה קילוגרמים. אני מצדי אמרתי לו שאני יפה כמו שאני ושבמהלך החיים שלי למדתי לקבל את עצמי AS IS. הוא שאל אותי מי אומר לי שאני יפה(כאילו האירוע הזה הוא הדבר הכי נדיר שקורה בחיים שלי). אמרתי לו שיש את איי אילו שמחמיאים לי, אך כמו כן מה שיותר חשוב זה שאני לא צריכה את האישור של איזה פרסום במגזין כדי לדעת כמה אני שווה. אמרתי לו שכל מודל היופי המעוות פשוט לא מדבר אלי שיופי הוא סובייקטיבי ובעייני המתבונן.
* השנייה - אחרי הפעם הזאת מסיבה לא מובנת, כנראה קצת בגלל שהייתי טיפשה והאמנתי שיכול לצאת מזה משהו (יותר מדיי צפייה בקומדיות רומנטיות), הכל התפוצץ. החלטתי שהקשר הזה לא מתקדם לשום מקום. ידעתי שהוא מתבייש בי. שלא נוח לו להסתובב אותי. וואלה אני לא מסוג האנשים אלה שמתביישים בצל של עצמם. דיברתי איתו ואז הוא פשוט זרק לי שמפריע לו שאני מלאה ובגלל זה הקשר שלנו הוא רק בגדר משחק עבורו. הטון המזלזל שהיה לו בנוגע לזה שאני מלאה פשוט הפיל לי אסימון כל-כך גדול.
אסימון שהגעתי למצב הזה. למצב הזה של שלמות ושיוון נפש עם מי שאני. עם מה שאני. כשסיפרתי לאנשים הקרובים מה הוא אמר לי הם נפגעו כל-כך בשבילי. כי בי הוא לא פגע. הוא רק הוכיח לי שטוב לי איך שאני. הוא לא שבר אותי. הוא לא מוטט אותי. הוא חיזק אותי. הוא העלה לי את הביטחון העצמי, כי אני יודעת שהוא כן נמשך אליי, זה היה ברור. ואני גם יודעת שמצד שני הוא חיי בקונספציה בנוגע למודל היופי שלא מאפשרת לו להיות עם טיפוס הבחורה שהוא אוהב באמת.
כמובן שסיימנו את הקשר, ואיחלתי לו שיימצא את הבחורה שתואמת את כל הסטנדרטים שלו ובנוסף איחלתי לעצמי שאמצא את האחד שיקבל את כולי.
לסיכום, מי ייתן ויום יבוא ונשתחרר מכבלי המציאות לפולחן יופי שבו כולם רוצים "להיבלע" ולהיות דומים ונלמד לייחצן את הייחוד הטמון בכולנו.
שיהיה לכולנו סוף שבוע רגוע וכיף של קבלה עצמית.
תודה