אני לא מסכימה

[r o n i t 19]

אני לא מסכימה

כולכם מדברים על זה שצריך להסתכל על הדברים הטובים שיש לנו בחיים ולהגיד תודה על זה אבל אני לא מסכימה... נכון שצריך להגיד תודה ולהיות שמחים אבל עדיין למרות שאתה יודע שיש לך את כל הצרכים הפיזיים, משפחתיים, כלכליים עדיין חסר לך משהו... חסר לך שכל מה שיש לך לא עוזר לך להגיע למטרה שלך ולשאיפות שלך כי מה שיקדם אותך בחיים,יעלה לך את הבטחון העצמי, יעזור לך בחיים בחוץ בכלל ואפילו בחיי הזוגיות והאהבה זה הדיבור שלך. כן,הדיבור הוא כלי התקשורת איתו אנחנו משתמשים עם אנשים אחרים וכל עוד אתה נתקע כל הזמן, לא מסוגל לסיים משפט בלי להתקע ולכניס כמה פעמים את המילה "כאילו" לא תתקדם בחיים,תפחד לדבר, תלחץ אפילו כשסתם זר או אפילו ילד קטן ישאל אותך איך להגיע למרחוב מסויים, ואז...לא חשוב כמה יש לך משפחה תומכת, כמה אתה נראה טוב, כמה יש לך כסף, כי את הדבר הפשוט והקל אתה לא יכול לעשות..(כי לנו כנראה זה לא כ"כ קל..). אני יכולה להעיד על עצמי,יש לי הכל בחיים...משפחה אוהבת, לא חסר לנו כסף ברוך ה', חברות מדהימות אחת אחת, חבר חמוד שאוהב אותי בלי סוף שכל הבנות מסתכלות עליו כי הוא חתיך ולא מעניין אותו אף אחת חוץ ממני, אני חכמה, יפה... מי שמכיר אותי לא מבין למה כל הזמן רע לי...חברה שלי אומרת לי שיש לי חיים כ"כ יפים והיא לא מבינה למה אני עצובה כל הזמן.. התשובה היא כי אני מגמגמת ולא טוב לי בחיים.. אני מתקשרת כשאני צריכה למקומות אבל מגמגמת ולא מבינים אותי ואח"כ אני נכנסת לדכאון, כשחבר שלי שומע אותי מגמגמת אני כ"כ מתביישת שאני לא יודעת איפה לקבור את עצמי, בלימודים שלי כולם מדברים חוץ ממני, כשהמרצה שואלת אותי שאלות או רוצה שאני אקרא משהו אני לא רוצה וכולם חושבים שאני לא מבינה את החומר ואני טיפשה בעוד אני מבינהב הכל... בגלל זה רע לי, רע לי כי אני מוגבלת בחיי ולא עושה מה שאני רוצה רק בגלל זה... אתם יכולים לומר שצריך להסתכל רק על הטוב שיש אבל זה לא נכון כי כמה שנסתכל בטוב, לא נשכח שאנחנו מגמגמים.. ברור שאני שמחה ומאושרת שיש לי כזאת משפחה, יש לי מיטה,אוכל ברוך ה'.. אבל זה בונוס,זה לא מקור האושר... בן אדם יכול להיות בלי משפחה ועני ועדיין להיות מאושר... לכן אני לא מאמינה למה שכתבתם פה, אני בטוחה שברגע שתירצו להגיד משהו חשוב או לשאול שאלה דחופה ולא תוכלו, אתם תרגישו רע עם עצמכם ועצבות שאתם מגמגמים... יפה מאוד שאתם מנסים לעודד את דור אבל זה כדי לעודד,לא נראה לי שבאמת אתם מרגישים ככה בתוככם...

 

[borbardak]

רונית יקירתי...

מאיפה להתחיל? קודם כל, נראה לי שאמליץ לך לשמור את הקטע שכתבת לשנים הבאות, כי משום מה ברור לי שעוד כמה שנים תסתכלי על מה שכתבת ולא תביני מה חשבת לעצמך...... מנית פה כל כך הרבה סיבות שאמורות לגרום לך אושר אינסופי, ועדיין לא הצלחת להבין איזו סיבה יש לך להיות מאושרת..... אני לא יכולה לא להסכים איתך - עם תחושה אי אפשר להתווכח... אני פשוט יכולה להצטער שאת מרגישה כך, ואני אכן מאוד מצטערת... את יפה, חכמה, משפחה תומכת, אוהבת, חבר מקסים, חברות מדהימות ובלי עין הרע גם אין בעייה כלכלית.... אני מכירה כל כך הרבה אנשים לא מגמגמים, שנראים טוב, מצליחים בתחומם ואין להם זוגיות (כמו לך), אין להם משפחה חמה ותומכת (כמו לך) והרבה פעמים הם מרגישים הכי בודדים בעולם..... אין אדם בעולם הזה שלא סוחב על עצמו שק, גיבנת, נכות כזו או אחרת שמפריעה לו עד עמקי נשמתו... אנחנו לא היחידים בעולם שמתמודדים עם נכות, יש עוד הרבה כמונו.... לכל אחד יש משהו אחר, שד משלו שהוא צריך להתמודד איתו וחלק מהתמודדות (לדעתי לפחות), זו היכולת לשים דברים בפרופורציה, להבחין דבר מתוך דבר, להודות על כל מה שכן יש, ולחשוב איך לשפר. יקירתי, אם תהיי עסוקה בלהיות עצובה החיים יתפספסו לך בלי שתרגישי.... את שמה את כל אושרך (או חוסר אושרך) על הגמגום. למה? יש לך משפחה מקסימה - תהני ממנה. יש לך חבר תומך ואוהב (וזה כל כך לא מובן מאליו) - תהני ממנו, ואיתו. יש לך חברות כל כך טובות - נכס לכל החיים, סלע לכל יום סערה וסופה. את חכמה - ממש לא ברור מאליו, יש הרבה מאוד אנשים שהיו רוצים תוספת שכל. את יפה - מכירה בנות שהמראה שלהן זה הכליון שלהן... מרוב שהן עסוקות עם המראה שלהן והיו חולמות להראות ולו ליום אחד כמו מישהי אחרת.... יש לך כל כך הרבה סיבות להיות מאושרת, ואת בוחרת להיות עצובה - לא חבל? ככל שתתני לגמגום יותר מקום בחייך, כך הוא יילך ויתעצם למימדים דמוניים שיקשו עוד יותר על ההתמודדות, ותגלי שזה מעגל קסמים שקשה מאוד לפרוץ... יש ימים קשים, ויש ימים מתישים שההתמודדות הזו מכלה את כל הכוחות... לא חושבת שיש אדם ביקום שלא עובר את זה, כל אחד והשד שלו.... את בוחרת להיות עצובה. ביום שתבחרי להיות מאושרת, או לפחות לחתור לכיוון האושר, יהיה היום שבו תגלי שככל שאת מאושרת יותר, הגמגום תופס פחות מקום, ונהיה פחות חמור, ומי יודע - אולי הוא גם ייהפך להיות שולי ומינורי... מאחלת לך שתבחרי להיות מאושרת על אף ולמרות וביחד עם הגמגום...

 

[royi69]

חולק עליך

מה שאת בעצם אומרת זה שמי שאילם אין לו בכלל חיים כי הדיבור הוא המפתח לכול אני לא מסכים לחלוטין עם זה אז נכון שקצת יותר קשה לנו במקומות בהם אנחנו צריכים להשתמש בפה שלנו אבל גם במקומות כאלו ישנם אנשים שיקבלו אותנו ויהיו סבלנים ויחכו בדיוק עוד חצי שניה שנסיים את המשפט ובאותם המקומות שאנשים לא יהיו סבלנים אלינו אנחנו נדע שאלו לא החברים שאיתם אנחנו הולכים הביתה או ישנים במיטה.התקשרת למקומות דברו אליך קצת בנימה מזלזלת לא נורא תעשי השלכה תביני שהאנשים כאלו כנראה משהו דפוק בהבנה שלהם .אני יכול להעיד כמי שעובד עם לקוחות וגם טלפוני ישנם אנשים ממש לא סבלנים אז זה מעצבן אותי לשני (או פחות) ואז כשמסתיימת השיחה אני לוקח אויר קצת מקלל אותם בלב ויודע שכנראה יש להם מספיק צרות משלהם כי הינם סבלנים "לשונה" לגבי הלימודים למה את חושבת שחושבים שאת לא מבינה כלום אולי הכול בראש שלך גם ביישנות יכולה להיות סיבה לא בקול אני חייב לציין משהו לגבי בן הזוג להרגיש לידו מובכת כשאת מגמגמת את אמורה להרגיש הכי בטוחה בעולם לגמגם לידו הוא מודע לכך תאמיני לי ומקבל אותך בדיוק כפי שאת אני כשאני מגמגם ליד החבר אנחנו אפילו צוחקים מזה וסופרים את הפעמים שאני אומר כאילו בשיחה הכול עניין של גישה תקבלי את עצמך כמגמגמת מאושרת ימי פס על כולם ותעטפי אותך באותם אנשים שעושים לך טוב למרות הגמגום כי אלו החברים שעושים אתנו מאושרים ולא אותם חסרי סבלנות שמסתכלים עלינו במבט של חייזרים רועי

 

[סודנטית מחיפה]

נעים להכיר...

לילה טוב לכם אנשים יקרים, אני נמצאת כאן ממקום קצת שונה משלכם לגבי הגמגום. אני סטודנטית בחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת חיפה וכחלק מהלימודים שלי - אשמח לנסות להכיר אתכם קצת, להיכנס - ולו רק לרגע או שניים - לעולמכם, למה שעובר עליכם, לקשיים, להצלחות, לתסכולים ולשמחות הקטנות והגדולות שבטוח מלוות את עצם היותכם מגמגמים.... שאף אחד לא יבין אותי לא נכון - אני לא באה חלילה וחס ממקום של ללעוג ללקות שלכם או לגרום מבוכה כלשהי - ואני מתנצלת מראש אם כך יהיה בטעות באיזו תגובה שלי, כל שאני רוצה לעשות כאן הוא לנסות להכיר חוויות ומידע דרך העיניים שלכם ומאוד אשמח על כל תגובה של מי מכם שיוכל לספר, או שיגיב באופן ספציפי למשהו שאני אכתוב... יש לי גם בקשה קטנה מכם - ואשמח אם מישהו יוכל לסייע לי בכך - אם מנסיונו האישי או ממידע שהוא קרא איפשהו: האם ישנם קשיים מסוימים שהשפיעו / משפיעים באופן ישיר על התנהלות יומיומית שלכם באופן שאתם ממש מוותרים על להגיד דברים מסוימים לאנשים מסוימים רק כדי שלא ישמעו אתכם מגמגמים? באילו תגובות מצד גורמים חינוכיים ו/או טיפוליים נתקלתם במהלך החיים? יחס מבין ותומך או שמא יחס מזלזל ולועג? איך מגיבים אליכם אנשים הקרובים אליכם/אנשים חדשים בחברה חדשה שאתם נחשפים אליה? האם יש בעיות שלדעתכם הן ספציפיות אליכם כדוברי השפה העברית או שאתם מרגישים דווקא יותר דברים שיכולים להיות משותפים לאנשים מגמגמים בכל שפה שהיא? זהו בינתיים, אני עוד כאן ואשמח לראות אם מישהו יספיק להגיב בזמן הקרוב, וגם מאוחר יותר...(-: לילה טוב לכוווווווווווווווולכם, תחשבו חיובי, תחייכו, שולחת לכם בינתיים את החיוך שלי...(-: סיון

 

[navi7]

סיון...

אתיחס בקצרה לחלק מההודע שלך... למה אני עייף ומחר יהיה יום ארוך... : ) דוגמה קטנה מחיי- אני בן 23, במקור ביוגוסלביה (סרייבו) יצא לי ליהות פעמיים ביוגוסלביה מאז שעליתי לפה בשנת 1992- (פעם אחרונה ליפני כ 5 שנים). מאז הגימגום שלי החמיר, במיוחד בשפת האם שלי, שהיא גם השפה שאני מדבר בה הכי פחות טוב. אני יכול להודות שזו אחת הסיבות שאני נימנע מלחזור לשם ולבקר שוב... כדי להימנע מלימצא את עצמי במצבים "מביכים" כמו לדגומה שאשב עם חבריי בבית קפה והם ירצאו לישמוע ממני מה עבר עליי ב5 השנים האחרונות... זה מה ש"מפחיד" אותי, ומזה אני מנסה להימנע. בכך הגימגום מגביל אותי... מקווה שזה עוזר לך איך שהוא : ) לילה- תוף -איון-

 

[סודנטית מחיפה]

תודה...(-:

תודה רבה על התגובה המהירה והשיתוף בחוויה האישית שהיא בטח לא קלה.... יישר כח! הרבה בהצלחה! יום נעים!

 

[vicz]

לרונית

היי אני חושבת שיש לך תפיסה שגויה של המושג "להגיע למטרה". להגיע למטרה זה בדר"כ לא לבוא ולקחת זה בדר"כ לטפס על ברכיים ומרפקים דרך שדה קוצים ולאו דווקא למגמגמים לכל אדם תשאלי כל אחד מהאנשים הלא מגמגמים האם יש לו מטרה שהוא לא מצליח להגיע אליה או הגיע אליה אחרי הרבה דם,יזע ודמעות - ותראי שלכל אחד יש אולי התפיסה שלך שגויה בגלל שאת שאר הדברים השגת בקלות: את לא צריכה להשקיע בעצמך שעות כדי להיראות טוב - יש לך יופי טבעי את לא צריכה להשקיע הרבה זמן בלימודים כי את חכמה בצורה טבעית את לא צריכה לעשות שמיניות באוויר כדי להשיג כמה גרושים - כי לא חסר וכך הלאה.... ופתאום יש משהו שלא בא בקלות וגם אחרי 2000 ניסיונות לא מצליח לדעתי זה מה שמפחיד ומדכא אותך אבל את עדיין צעירה יש לך תמיכה ועם קצת אומץ (שקשה למצוא אותו, כי הדבר הכי מפחיד זה להיתקע ולראות בעיניים של האדם שאת מדברת איתו את "נו כבר..."), את צריכה פשוט להתחיל לדבר הכל מקום שאפשר בהתחלה זה קשה אחר כך יותר קל ויש ימים שזה חוזר להיות קשה כמו בפעמים הראשונות ועוד משהו מי אמר לך שדיבור הוא מקור האושר??????????????????????????? בואו נפתח הודעה בדף הראשי של תפוז ונבקש אנשים לא מגמגמים שאינם מאושרים להצביע אני בטוחה שנגיע לכמה מאות די מהר תמיד נראה לנו שמה שחסר לנו - אם נקבל אותו זה יגרום לנו אושר והאמת היא שזה לא ככה בכלל בחיים יש מעט מאוד רגעים שבהם אנחנו נמצאים באופוריה של אושר הרוב זה חצי כוס המלאה יש לי יותר מאשר אין לי יותר דברים משמחים אותי מאשר מעציבים והיכולת לעבוד בשביל מה שאין לי זה מה שנותן לי תקווה להמשיך תחשבי על זה רונית יום מקסים שיהיה לך ולכולם ויקי

 

[שמחה99]

אוסיף על התגובות היפות שקיבלת

צודקת, רונית, הדיבור הוא חלק עיקרי וחשוב. הוא ה"חלון" שלנו לעולם. כשיש קושי בדבר כל כך מהותי זה מתסכל. אבל----

וכאן הא ה"אבל" הגדול: איך א-ת רוצה לראות את חייך? האם את רוצה להיות מתוסכלת וכועסת ולא מרוצה כל החיים, או שאת מעדיפה חיי אושר, שלווה, סיפוק? האם את רוצה להתמקד במה שאין לך? הרי המצב האישי, מכל הבחינות, של כל אחד מאיתנו הוא מצב נתון. אני חכם/טיפש נקודה! עשיר/עני! בריא/חלש! זהו! מהמצב הזה אנחנו יוצאים. עכשיו השאלה איזה חיים אנחנו מתכננים לנו. אין מישהו שלא רוצה אושר, מצד אחד, ומצד שני, אין אחד שאין לו "דפקט" בחיים. כל אחד בתחום שלו. אני מאמינה שכל מה שניתן לנו הם כלים ולא "עונשים" או "פרסים". כלים כדי למלא את תפקידנו עלי אדמות. אומרים שעוד לפני שאדם נולד מחליטים עבורו באיזו משפחה יוולד, האם יהיה מוצלח או עשיר או בריא או להפך. הרי האדם לא עשה רע לפני שנולד! וגם עדיין לא הספיק לעשות טוב לאף אחד! למה שיקבל פרס או עונש? אלא שכל סביבת החיים של כל אחד היא המקום והתנאים הטובים ביותר עבורו. כדי לקיים את תפקידו. כשם שלא יאמר חולה לרופא שזה לא פייר שהוא צריך לעבור ניתוח ולשני מספיק כדורים, כך לכל אחד יש כל מה שהוא צריך ורק מה שהוא צריך כדי לעבור את מסלול חייו בצורה האופטימלית... וסתם. משהו חמוד שקיבלתי במייל: אני אסיר תודה- לביתי בת העשרה, שמתלוננת על שטיפת הכלים, כי זה אומר שהיא בבית ולא מסתובבת ברחובות. למיסים שאני משלם, כי זה אומר שיש לי עבודה. לבלאגן שצריך לסדר אחרי המסיבה, כי זה אומר שהייתי מוקף בחברים. לבגדים שהם קצת הדוקים מידי, כי זה אומר שיש לי מספיק לאכול. לצל שלי שצופה בי כשאני עובד, כי זה אומר שאני בחוץ, באור השמש. לדשא שצריך לכסח, לחלונות שצריך לנקות ולמרזבים שצריך לתקן, כי זה אומר שיש לי בית. לכל התלונות שאני שומע על הממשלה, כי זה אומר שיש לנו את חופש הביטוי. לחנייה שאני מוצא בקצה המרוחק של מגרש החנייה, כי זה אומר שאני מסוגל ללכת ושבורכתי באמצעי תחבורה. לחשבון הענק שאני צריך לשלם על החימום, כי זה אומר שחם ונעים לי. לגברת מאחוריי ששרה בזיוף נוראי, כי זה אומר שאני יכול לשמוע. לערימת הבגדים שדורשים כביסה וגיהוץ, כי זה אומר שיש לי מה ללבוש. לעייפות ולשרירים הכואבים בסוף היום, כי זה אומר שהייתי מסוגל לעבוד קשה. לצלצול של השעון המעורר בשעות המוקדמות של הבוקר, כי זה אומר שאני חי. רונית, מקווה שהגעת עד לפה. יצא ארוך מעט...

המשך יום מצוין

 

[r o n i t 19]

היי

קודם כל השיר שכתבת מהמם. בקשר לכל התגובות שקיבלתי, זה נכון מה שאתם אומרים אני מסכימה עם זה במילון אחוז שאני צריכה להודות על מה שיש לי ושלכל אדם יש חסרון אבל ברור שהיינו שמחים אם החסרון שלנו היה משהו שלא נראה לעין ולא משמעותי כ"כ... למשל,תמיד אני אומרת לחבר שלי כמה הוא מושלם..והוא אמר לא נכון יש לי איזה בעיה בגוף.. בישבילי הבעיה הזאת זה לא בעיה,כי זה לא מפריע לו בכלום.זה משהו פנימי בגוף וזה לא מחלה ולא כלום. או למשל חברה שלי אחרת לדעתי החיים שלה פשוט מושלמים. מבחינתה לא כי אבא אבא שלה נפטר לא מזמן.. אני מתכוונת שהבעיה או החסרון בחיים או השק הקטן שכל אחד הולך איתו זה לא דבר משמעותי. נכון,אבא שלה נפטר וזה מאוד עצוב וקשה אבל זה לא משהו שיעצור אותה או חסרון שלה. הבעיה הקטנה של חבר שלי זה לא משהו שיעצור אותו מלהתקדם,להביע את עצמו.. מבחינתי כל בעיה שהיא לא איזו מוגבלות זה לא בעיה..כי כל בעיה שלא מוגבלות זה משהו שאפשר לפטור או משהו קצת קשה מבחינה רגשית, הגמגום הולך איתנו לאורל כל הדרךל וישפיע עלינו על כל החיים!!!!!!!!!!!!!!! מישהו אמר פה שהוא אומר "כאילו" בשיחה ען חבר/ה הם סופרים כמה פעמים הוא אמר כאילו וצוחקים. אצלי זה לא ככה,כשאני אומרת כאילו אז חבר שלי מבקש ממני להגיד את המשפט עוד פעם בלי כאילו. הוא חושב שזה עוזר לי אבל זה לא,זה רק משפיל... אני יודעת ששום דבר הוא לא סתם ולכל דבר יש סיבה!!אני בטוחה שאלוקים נתן לכם ולי את הגמגום מסיבה מסויימת. לכל אדם יש מטרה בחיים,אולי ללא הגמגום היינו בוחרים בדרך אחרת בחיים ולכן הוא נתן לנו את הגמגום כדי שנלך בדרך אחרת ודרכה נגיע למטרה שלנו...באמת,אני מאינה שזה משמים ושום דבר לא סתם אבל עדיין,זה כ"כ קשה לחשוב למה מבין כל האנשים שאני מכירה רק אני מגמגמת,רק אני שונה??? שנה שעברה למדתי עבודה סוציאלית כל השנה,נתחלתי השנה שנה ב' והבנתי שאני לא אוהבת את זה בכלל ואני לא אעבוד בזה בחיים וגם לא יעסיקו עובדת סוציאלית מגמגמת.. בכל מקרה כשסיפרתי לחברות שלי שהכרתע בעבודה סוציאלית שאני עוזבת וחלק מהשיקול שלי זה הגמגום הם הבינו אותי לגמרי אבל גם אמרו שיש בי משהו מיוחד,מן אור כזב שגרם להם להתחבר איתי. כלפי חוץ לא רואים שאני מתוסכלת אני בחורה שכל הזמן מחייכת וצוחקת, וכולם אומרים שיש לי חיוך פשוט כובש ולכן אותםן חברות אמרו שזה הסיבה שבעצם התחברו איתי ושיש בנות שלא מגמגמות שלא רוצים להתחבר איתן בכלל כי לפי הפרצוף והאופי שהם משדרות החוצה מתרחקים מהם... מה שאני באה להגיד זה שאני מבינה שהגמגום זה לא הכל,אבל בתחום המקצועי זה מאוד חשוב לדעת לדבר יפה,לאט ומובן. בתחום החברתי זה גם חשוב כי כשיושיושבים המון אנשים אני לא פותחת את הפה ויש המון דברים שאני לא מספרת מחשש שאני אתקע,בעצם זה לא חשש,אני בטוחה שאני אתקע.. לכן אני מסכימה שאני צריכה להודות על מה שיש לי אבל עם כל זה אותו חסרון קטן גורר איתו המון דברים נוספים שאני לא יכולה כבר להתמודד איתם.. הלכתי ללמוד הנהלת חשבונות כי ידעתי שבזה אני לא אצמטרך לדבר כ"כ הרבה ולא יהיה לי לחץ.עוד חודש אני מתחילה תואר בכלכלה ומנהל עסקים.. מהתחם ההומני שאני מאוד אוהבת ומעולה בו כי אני משננת חומר וזוכרת הכל בע"פ עברתי לתחום של מספרים שאני לא אוהבת אבל אין לי ברירה כי אחרת אני לא אצצא עבודה בחיים...

 

[שמחה99]

הוא אשר אמרתי

זה עניין של צבע המשקפיים שאת בוחרת להרכיב. אם נתעקש להתמרמר, זה בטוח לא יעשה לנו חיים מאושרים... ו--- תאמיני לי שאם היית רואה את התמונה כולה לא היית בוחרת בחבילה של אף אחת מהחברות שלך. השילוב של תכונות נפשך והתנאים הסביבתיים והאישיים שלך הם בודאות המצב האופטימלי כדי להשלים את עצמך. מה עשית כדי לנסות להפחית את הגמגום?

 

[royi69]

עצוב וחבל

עצוב וחבל שאת בוחרת מקצוע שאת לא ממש מתחברת אליו ולא הולכת ללמוד מקצוע שאת כן אוהבת וכן מתחברת רק בגלל מגבלת הדיבור תחשבי מה יקרה בגיל 40 שהדיבור כבר לא יהווה משמעות חשובה בחייך כי את כבר תשלימי עם הגזרה את תמצאי את עצמך עם השלמת העצמי שלך לגבי הדיבור אבל עם אכזבה ענקית שאת הבחירות שלך בגיל הזה עשית כי פחדת להתמודד עם הדיבור תסתכלי קצת קדימה ותעשי את הבחירות שלך מאהבה ולא מאילוצים ולגבי הכאילו אני הוא ההוא שבזוגיות שלו הם סופרים את הפעמים של כאילו נכון שבהתחלה גם אצלי קבלו את זה מוזר וניסו לתקן אותי פשוט הסברתי להם שזה אני והכאילו לא סתם בא לי אלא עוזר לי ברצף הדיבור ומאז אנחנו צוחקים מזה וסופרים את מספר הפעמים של כאילו (אגב בשיחה של 10 דקות אני אומר 28 פעם כאילו בדוק ומוקלט בטלפון) את יודעת עוד משהו בגלל שבלחץ קצת קשה להגיד את השם (למשל כשמזמינים בארומה) אני והבת זוג כול פעם ממצאים שם חדש שקל לי יותר להגיד וזה מצחיק כי אני בוחר לי את השמות כול פעם מחדש ומקדיש לזה מחשבה תחייכי תביטי אל העולם כאין סוף אפשריויות ותעשי את הבחירות שלך מתוך אהבה רועי

 

[shuky63]

רונית,הבחירה המקצועית שלך היא לא

סוף פסוק.את עוד יכולה לעשות הסבה מקצועית בעוד 10-15 שנה.זה רק עושה את החיים יותר מעניינים. אם הדברים שאת נמנעת מלעשות,חשובים לך אז תלחמי עליהם.תעבדי עם עצמך לעשות אותם.אם התיאשת כרגע מעבודה על השטף אז קחי פסק זמן ותעבדי כרגע על הבטחון העצמי.להגיד הכל עם גמגום.לשטף עוד תוכלי לחזור בעתיד. את מוזמנת לערבי ההיידפרק להתאמן בדיבור בסיטואציות החברתיות הקשות לך ולרכוש בטחון.

 

[שמחה99]

../images/Emo91.gif על ערבי הייד פארק

עבורי הם היוו קרש קפיצה עצום!

כדאי לך לנסות... אני בטוחה שזה יתן לך המון!

ובהזדמנות זאת - תודה לכל מי שהשתתף...

 

[shuky63]

גם בלי להסתכל על הדברים הטובים אפשר

להגיע למצב שאת מדברת בכל מצב גם אם לא בשטף מלא.המטרה שלך צריכה להיות להעביר את המסר ולא לדבר בשטף. השטף יכול לחכות.אחרי שתהיי בטוחה בעצמך שאת יכולה להעביר את המסר בכל מצב,את יכולה להגיד,עכשיו אני הולכת לעבוד על השטף. הנה אני לאחר שהגעתי למצב שבו אני לא חושש לדבר בכל מצב חזרתי לאחרונה למקום האחרון בו טופלתי לפני 7 שנים,לקחתי כמה שעורי רענון ועכשיו אני הולך לישם שטף,אבל לאט לאט.החיים שלי לא תלויים בזה.קודם הצבתי לי למטרה להגיע לשטף בבית ובמפגשי אמבי.בחוץ אני לא מנסה בכלל.רק כשארגיש בטוח בבית אנסה בחוץ.יש לי זמן. זה כך בהרבה תחומים בחיים.כשאתה רוצה לעשות שינוי שאתה מרגיש שחייך תלויים בו אתה לחוץ וזה לא הולך.

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

לצערי, אין לי מה להוסיף..

 

[שמחה99]

זו גם תוספת מעודדת ../images/Emo45.gif