אני לא מסוגלת

[someone343]

אני לא מסוגלת

הדיכאון הזה אוכל אותי..
ואני לבד

 

[פרפר בתוך אגרוף]

עד כמה שזה עוזר-

אנחנו כאן, איתך.
אני יודעת שלי הביחד של הפורום עוזר ברגעים כאלו.

רוצה לספר כמה זמן את מרגישה ככה?

 

[someone343]

תודה..

תודה שאתם איתי,
הדיכאון מלווה אותי שנתיים וחצי בהדרגה.. בשנה האחרונה סיוט, בשבוע האחרון קשה מאד,
אני נפגשת עם המטפלת מחר בבוקר..
מקווה שייצאו המילים, שאצעק את הכאב הזה

 

[hory0]

יקרה שלי..

מבינה כמה הדיכאון הוא חוויה קשה מנשוא, מבינה מקרוב כל כך.. וכואבת שאת צריכה לסבול כל כך..

אני מקווה בכל ליבי שמחר תצליחי לבטא משהו, שתצליחי לשתף מעט במקום שאת מצויה בו, כדי שתוכלי להרגיש פחות לבד..שיש מישהו שנושא עימך את הנטל הכבד הזה. את הנטל החונק הזה. את הנטל ששואב כל טיפת חיות ממך.

אני באמת איתך בכאב, ובתקווה שמחר תמצאי לפחות מעט הקלה..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אז איך הייתה הפגישה איתה?

הצלחת להגיד את שעל ליבך?

 

[simplistic]

לפעמים מאוד עוזר לי

לזכור שהדכאון הוא עיוות של המציאות ושאפשר, על ידי תרופות, לשנות את איך שאנחנו רואים את העולם. זה קצת מוריד ממני את הענן הזה שאופף ובולע אותנו ולפעמים מאוד קשה להשתחרר ממנו לבד.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

 

[פרח נובל2]

כל כך מבינה...

בגלל הדיכאון התפתח לי ההפרעת אכילה.
אין דבר יותר מכוער ומעצבן מדיכאון.
זה משתלט לך ממש על כל החיים!!!

מקווה שמחר יהיה טוב עם הפסיכולוגית, ויצא מזה רק טוב!!!
חושבת עלייך!
תעדכני 3>

 

[someone343]

תודה לכן!! ( אולי ט')

אני יודעת..הדיכאון הוא עיוות של המציאות, אבל לי זו נראת המציאות וזה מבלבל, המטפלת משקפת לי את התמונה המלאה ומנסה לחזק את החלק שרוצה להמשיך לחיות ( מסתבר שיש כזה) ,אני מקבלת כדורים נוגדי דיכאון..
תודה על ההבנה, והתמיכה, זה ממש מעודד ומחזק!!

תודה לכן אתן מקסימות!

חזרתי מהפגישה- הייתי מאד מוצפת ולא הפסקתי להזכיר עד כמה שהייתי רוצה לסיים את חיי.. הייתי חייבת להבטיח שאני לא מסכנת את עצמי עד הפגישה הבאה, פתאום הכל נהיה רציני ויצא לנו לדבר על אשפוז אבל לא הסכמתי להכנס לזה בכלל ולא ראיתי את זה בתור אופציה, אמא שלי בכלל רוצה שאני ארד כבר מהכדורים כי אם אתאשפז זה יהרוס לי בקריירה וכל זה...
אחרי שעתיים בהן לא הפסקתי להרגיש אובדנית בטירוף- פתאום אני רוצה לנסות לעשות יותר טוב.. אבל אני כ"כ מפחדת ומתקשה להלחם ברצון להזיק לעצמי, חשבתי אולי ללמוד קצת, להרגיש שאני עושה משהו טוב..
זה תמיד ככה, אחרי הרע ביותר אני מבינה שאני לא יכולה לסיים את החיים ומחפשת לעשות טוב עד שזה עובר ואני שוקעת שוב,
היא המליצה לא להשאר בבית כי אז אני שוקעת יותר ולהשתדל לצאת קצת מדי פעם... זה יהיה קשה אבל אנסה.. לא יודעת..
אני מאד מבולבלת עכשיו.. מעורבבת.. קודם הכל היה נוראי ומשתנה לטוב ולרע ואני לא מצליחה לעקוב..
לא יציבה במיוחד עכשיו..

 

[hory0]

נשמה יקרה

מרגש אותי לשמוע על המקום הזה שיש בך, על הרצון שמתעורר להייטיב לעצמך אחרי תחושות קשות כל כך.. ומבינה שזה לא פשוט, שיש עוד המון רעשים אחרים ברקע, וששום דבר לא יציב..אבל יש בתוכך את המקום הזה, והוא לגמרי שלך.

מקווה בכל ליבי שבחרת לעשות דברים טובים לעצמך, ושהצלחת לבחור בטוב, ספרי לנו איך היה אם תרצי.. איך את עכשיו?