אני לא מכאן אבל....
שלום לכולם...אני לא שייכת לפורום הזה,אבל לאחרונה אני מרגישה צורך לבקר בו... המצב הוא כזה,אני לא נחשבת לבחורה דכאונית למדי,אני דכאונית לעיתים כמו כל אדם נורמלי... אני בת 22 ויש לי חבר בן 23 , אנחנו כבר שנתיים יחד ולפני ארבעה חודשים הוא טס לדרום אמריקה. נשארנו ביחד,אנחנו בקשר כל הזמן,הוא מתקשר המון וכותב המון.. היה לנו נורא קשה להפרד למשך תקופה כל כך ארוכה,אבל נתתי לו לנסוע כי זה היה החלום שלו וא רציתי שהוא יוותר עליו בשבילי... אני יודעת שהוא אוהב אותי ומתגעגע אלי ועד עכשיו הרגש שהיה בתוכי היה אהבה,געגועים ותמיכה היסטרית בו ובחלום שלו... לאחרונה הרגש מתחיל להתחלף אצלי הוא הופך לכעס,אכזבה ופעם היתי מוצאת את עצמי מסתכלת על התמונה שלו בכזאת אהבה והיום אני לא יכולה להסתכל עליה בכלל,אני מתחילה לכעוס,אני מאוכזבת ממנו שהוא עדיין לא חזר. אני לא רוצה שהמצב הזה ימשיך,אני כועסת על עצמי שאני כועסת עליו.אני כל כך רוצה שהוא יחזור כבר,אני מפחדת שהוא יחזור ומרוב כל הציפייה והאכזבה אני אהייה קרה אליו...אני אוהבת אותו מאוד! הדכאון הזה גורם לי לשינויים במצב הרוח,לאוכל אין טעם ואפילו פספוס ימי לימוד אקדמאיים כי לא בא לי לקום בבוקר לעוד יום של געגעועים...הוא אומר לי שזה הדדי,הוא מתקשר באמצע הלילה להגיד שקשה לו שהוא מפחד שאני לא אחכה לו,אז אני לא מבינה למה הוא לא חוזר! זה משגע לי את השכל הוא לא יציב וזה משבית אותי לפעמים לימים שלמים... לא יודעת איך להתמודד עם זה בכלל,נמאסה עלי הרגשת הדכאון וחוסר האונים... מה לעשות? אולי משהוא כאן יכול לייעץ לי? אני ממש אשמח.. תודה מראש...
שלום לכולם...אני לא שייכת לפורום הזה,אבל לאחרונה אני מרגישה צורך לבקר בו... המצב הוא כזה,אני לא נחשבת לבחורה דכאונית למדי,אני דכאונית לעיתים כמו כל אדם נורמלי... אני בת 22 ויש לי חבר בן 23 , אנחנו כבר שנתיים יחד ולפני ארבעה חודשים הוא טס לדרום אמריקה. נשארנו ביחד,אנחנו בקשר כל הזמן,הוא מתקשר המון וכותב המון.. היה לנו נורא קשה להפרד למשך תקופה כל כך ארוכה,אבל נתתי לו לנסוע כי זה היה החלום שלו וא רציתי שהוא יוותר עליו בשבילי... אני יודעת שהוא אוהב אותי ומתגעגע אלי ועד עכשיו הרגש שהיה בתוכי היה אהבה,געגועים ותמיכה היסטרית בו ובחלום שלו... לאחרונה הרגש מתחיל להתחלף אצלי הוא הופך לכעס,אכזבה ופעם היתי מוצאת את עצמי מסתכלת על התמונה שלו בכזאת אהבה והיום אני לא יכולה להסתכל עליה בכלל,אני מתחילה לכעוס,אני מאוכזבת ממנו שהוא עדיין לא חזר. אני לא רוצה שהמצב הזה ימשיך,אני כועסת על עצמי שאני כועסת עליו.אני כל כך רוצה שהוא יחזור כבר,אני מפחדת שהוא יחזור ומרוב כל הציפייה והאכזבה אני אהייה קרה אליו...אני אוהבת אותו מאוד! הדכאון הזה גורם לי לשינויים במצב הרוח,לאוכל אין טעם ואפילו פספוס ימי לימוד אקדמאיים כי לא בא לי לקום בבוקר לעוד יום של געגעועים...הוא אומר לי שזה הדדי,הוא מתקשר באמצע הלילה להגיד שקשה לו שהוא מפחד שאני לא אחכה לו,אז אני לא מבינה למה הוא לא חוזר! זה משגע לי את השכל הוא לא יציב וזה משבית אותי לפעמים לימים שלמים... לא יודעת איך להתמודד עם זה בכלל,נמאסה עלי הרגשת הדכאון וחוסר האונים... מה לעשות? אולי משהוא כאן יכול לייעץ לי? אני ממש אשמח.. תודה מראש...