אני לא מבינה למה???
הייתי רוצה לכתוב לו מכתב שימלא בי את כל הכעס העצום שאני מרגישה. אבל אין לי מה לומר, חוץ מזה שהוא פגע בי ופגע ואני זאת שנחנקת מדמעות והוא עם ה"פני פוקר" שלו ממשיך לחיות את חייו. אמרת לי אתמול אם אני רוצה להמשיך לחיות ככה אז החלטתי, במין ספונטניות כזו ואמרתי לך לא!! בשום אופן... איך אני אוכל לחיות ככה... אנחנו לא נשואים שנה רק שמונה חודשים שהיו חודשים אומללים ביותר שבהם ספגתי "סתירה" אחרי "סתירה" ממך, והשיא היה בכך שהחלטת שאסורים עלי חיי עצמאות וחופש ואילו אתה כ"גבר" יכול לעשות כל העולה על רוחך. אז אמרת לי "טוב, תעשי מה שאת רוצה עם חייך ונתגרש.. בכיף " (ציטוט). אז אפשר לומר שאתה אחד כזה שלא שווה יריקה, אבל אני זאת שמרגישה סמרטוט... אנחנו רק 8 חודשים נשואים... ואני חשבתי שזה לנצח באמת, בתמימות אמיתית, לא חשבתי שאני אהיה במקום הזה. אני יודעת שזה נשמע ממש תמים ממני , אבל מה אפשר לצפות מאחת שהובטח לה "כל העולם וטובו" וקבלה את הסטירה הכי גדולה שיש. אני מתגעגעת ל-X הישן ... זה שהיה מחבק ומנשק כל בקר, זה היה שולח הושעות רומנטיות, זה שהיה מלטף אותי בפני וראו איך הוא אוהב באמת. אבל האהבה שלך נגמרה וגם הסבלנות שלי ביחד איתה, להבין, לתמוך, להיות בשביל ולא לקבל כלום ולא להיות נאהבת בחזרה. קשה לי כי רק בתחילת החדש נסענו לאילת, וגם שם רבנו כי לא רצית לעשות כלום חוץ מלישון במלון ולראות כדורגל, ואני ברוב טיפשותי עוד האמנתי שבאמת היית עייף אבל איך לא ראיתי שאתה אפילו לא רוצה להסתובב איתי בשום מקום ושפשוט נמאס לך. למרות שניסית כאילו לפצות ולומר לי "בואי אני אקנה לך כל מיני דברים אני רק רציתי לעשות איתך משוהוא כיפי כמו בימים האלו הרוקים והיפים שלפני שהתחתנו". זה כך כך כואב לדעת שזה נגמר, ואני יודעת לפי הההודעות שלכל אחד זה כואב פה לא פחות ממני אם לא יותר.. אז, אנשים יקרים, אם יש לכם איזה עצה בשבילי, משהוא שיעזור לי קצת להקהות את הכאב אני נורא אשמח לכל עצה שלא תהיה.
הייתי רוצה לכתוב לו מכתב שימלא בי את כל הכעס העצום שאני מרגישה. אבל אין לי מה לומר, חוץ מזה שהוא פגע בי ופגע ואני זאת שנחנקת מדמעות והוא עם ה"פני פוקר" שלו ממשיך לחיות את חייו. אמרת לי אתמול אם אני רוצה להמשיך לחיות ככה אז החלטתי, במין ספונטניות כזו ואמרתי לך לא!! בשום אופן... איך אני אוכל לחיות ככה... אנחנו לא נשואים שנה רק שמונה חודשים שהיו חודשים אומללים ביותר שבהם ספגתי "סתירה" אחרי "סתירה" ממך, והשיא היה בכך שהחלטת שאסורים עלי חיי עצמאות וחופש ואילו אתה כ"גבר" יכול לעשות כל העולה על רוחך. אז אמרת לי "טוב, תעשי מה שאת רוצה עם חייך ונתגרש.. בכיף " (ציטוט). אז אפשר לומר שאתה אחד כזה שלא שווה יריקה, אבל אני זאת שמרגישה סמרטוט... אנחנו רק 8 חודשים נשואים... ואני חשבתי שזה לנצח באמת, בתמימות אמיתית, לא חשבתי שאני אהיה במקום הזה. אני יודעת שזה נשמע ממש תמים ממני , אבל מה אפשר לצפות מאחת שהובטח לה "כל העולם וטובו" וקבלה את הסטירה הכי גדולה שיש. אני מתגעגעת ל-X הישן ... זה שהיה מחבק ומנשק כל בקר, זה היה שולח הושעות רומנטיות, זה שהיה מלטף אותי בפני וראו איך הוא אוהב באמת. אבל האהבה שלך נגמרה וגם הסבלנות שלי ביחד איתה, להבין, לתמוך, להיות בשביל ולא לקבל כלום ולא להיות נאהבת בחזרה. קשה לי כי רק בתחילת החדש נסענו לאילת, וגם שם רבנו כי לא רצית לעשות כלום חוץ מלישון במלון ולראות כדורגל, ואני ברוב טיפשותי עוד האמנתי שבאמת היית עייף אבל איך לא ראיתי שאתה אפילו לא רוצה להסתובב איתי בשום מקום ושפשוט נמאס לך. למרות שניסית כאילו לפצות ולומר לי "בואי אני אקנה לך כל מיני דברים אני רק רציתי לעשות איתך משוהוא כיפי כמו בימים האלו הרוקים והיפים שלפני שהתחתנו". זה כך כך כואב לדעת שזה נגמר, ואני יודעת לפי הההודעות שלכל אחד זה כואב פה לא פחות ממני אם לא יותר.. אז, אנשים יקרים, אם יש לכם איזה עצה בשבילי, משהוא שיעזור לי קצת להקהות את הכאב אני נורא אשמח לכל עצה שלא תהיה.
