תיקון... בשביל כהן חוניו
מצטער - זה לא הגמרא - זה הרמב"ם - ואני מביא את הציטוט המלא הפעם - הבט קרא ולמד! וכאשר חקרנו דברי חכמים בזה הענין נמצא להם: שהמתאווה לעברות ונכסף אליהן - הוא יותר חשוב מאשר לא יתאוה אליהן ולא יצטער בהנחתן; עד שאמרו: שכל אשר יהיה האדם יותר חשוב ויותר שלם - תהיה תשוקתו לעברות והצטערו בהנחתן יותר גדול. והביאו בזה הדברים ואמרו: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"... ויותר מזה - שהם צוו להיות האדם מתאווה לעברות, והזהירו מלומר: שאני בטבעי לא אתאוה לזאת העברה, ואף-על-פי שלא אסרה התורה, והוא אמרם: "רבי שמעון בן גמליאל אומר (בגרסתנו: רבי אלעזר בן עזריה): לא יאמר אדם: אי אפשי לאכול בשר בחלב ... אלא: אפשי, ומה אעשה - אבי שבשמים גזר עלי.. ולפי המובן מפשוטי שני המאמרים בתחילת המחשבה הם סותרים זה את זה - ואין הענין כן; אבל שניהם אמת ואין מחלוקת ביניהם כלל. והוא: שהרעות אשר הן אצל הפילוסופים רעות, אשר אמרו: שמי שלא יתאוה אליהן יותר חשוב מן המתאוה אליהן ויכבוש את יצרו מהן - הם הענינים המפורסמים אצל כל בני אדם שהם רעות כשפיכות דמים, וגנבה וגזלה ואונאה, ולהזיק למי שהרע לו, ולגמול רע למטיב לו, ולבזות אב ואם וכיוצא באלו. והן המצוות שאמרו עליהן החכמים זכרונם לברכה: "שאילו לא נכתבו, ראויות הן להיכתב, ויקראו אותן קצת מחכמינו האחרונים..."מצוות השכליות" ואין ספק שהנפש אשר תכסוף לדבר מהם ותשתוקק אליו - שהיא חסרה; ושהנפש החשובה לא תתאוה לאחד מאלו הרעות כלל, ולא תצטער בהמנעה מהם. אבל הדברים שאמרו חכמים שהכובש את יצרו מהם הוא יותר חשוב וגמולו יותר גדול - הם: "התורות השמעיות", וזה אמת שאלמלא התורה לא היו רעות כלל, ומפני זה אמרו: שצריך האדם שיניח נפשו אוהבת אותן ולא יהיה לו מונע מהן רק התורה. (מתוך שמונה פרקים לרמב"ם, פרק שישי) אני לא חושב שצריך פרשנויות...