אני לא בטוחה (ט)

[TinaBa]

אני לא בטוחה (ט)

כמה מתאים לי לחשוף ולהיחשף,
אבל בא לי להגיד בקול רם, שישמעו, שידעו-

קשה לי. מאוד.
אני רוצה למחוק את העבר
או לא להרגיש אותו ולא לדעת עליו.
אבל זה לא עובד לי כבר. לא מצליחה לשכוח, לא מצליחה לא לדעת. לא לאורך זמן בכל אופן...
אני רוצה לברוח מהגוף שלי. להעלים אותו. רוצה לא להיות אישה.
מרגישה שכולם רואים לי, כולם יודעים עלי, כולם נגעלים ממני...

אני עייפה מלדעת. אני עייפה מלהתמודד עם החלקים ההרסניים שבי.
עייפה מהכל

צריכה שמישהו יציל אותי מעצמי...

 

[פנס כחול]

רוצה להיות

איתך
להיות זו שמצילה...

מחבקת ושולחת לך כמה שיכולה...

 

[TinaBa]

פנס יקרה,

את פה איתי. זה מספיק.
אני היא זאת שצריכה להציל את עצמי. רק אני יכולה.
ויש לי הרבה סיבות טובות למה...

תודה על החיבוק

 

[פנס כחול]

יודעת שאת יכולה

אמרתי מה הייתי רוצה
שיהיה לך טוב

 

[TinaBa]

סליחה אם הייתי תוקפנית איכשהו.
מעריכה ומודה על הרצון והכוונה..צ

 

[פנס כחול]

לא לא

אין על מה להתנצל
הסברתי...
שבוע טוב

 

[אלומת האור]

מבינה ומזדהה ומחבקת.

 

[TinaBa]

תודה יקרה

(ומה שלומך את? חוקי הפורום הלא רשמיים אומרים שמותר לחטוף שרשור של עצמך לטובת אנשים יקרים כמוך

)

 

[אלומת האור]

חמודה

על שלומי אני מעדיפה כעת לא לכתוב כאן, אולי אשלח מסר מאוחר יותר אם תסכימי

.

 

[TinaBa]

אשמח

 

[levshavur]

התמודדות עם העבר...

טינה שלום,
אני מאוד מתחברת למה שכתבת.
גם אני מייחלת לכך שהלוואי והיה ניתן למחוק את העבר או לשכוח אותו, אבל לצערי זה בלתי אפשרי.
מה שבכול זאת הצלחתי להשיג בעזרת הטיפול זה את היכולת לתפוס ממנו מרחק, כלומר שהוא לא ינהל את ההווה שלי...כמובן שזה לא מושלם, ואני נזכרת בדברים, אבל זה נשאר לכמה שניות במחשבה והולך, וזה לא מפיל אותי. גם אין לי כבר פלשבקים כמו בעבר...
אז אני חושבת שזה עניין של זמן, ויכול להיות שלב בחיים שלך שבו העבר כבר לא יהיה כול כך מפריע.
לגבי הרצון לברוח מהגוף-זו תגובה שהרבה מאוד פעמים יש לא/נשים שעוברים טראומות בחיים כי לגוף יש 'זיכרון' משלו...אני זוכרת שגם אני כשהייתי עם ההפרעה הרגשתי כמוך...
שולחת לך חיבוק גדול,
לבשה.

 

[2b mind]

מנסה בזהירות

בואי נדמיין קצת, טוב?
(אם לא כרגע, או בכלל או לא כאן, גם בסדר, או בקיצור בגבולותייך)

למי בא לך להגיד בקול רם?
מה היית אומרת?
מי חשוב לך שיידע?
מה מונע ממך להגיד את זה?
וכו'...

וגם, אני שמחה שכתבת קצת החוצה, שאת מוציאה ומנסה להעזר..
יש לזה מקום, גם כאן וגם שם.
אוהבת.

(ועוד גם אחד, כמו שכתבת הכלים שהיו ברשותך עד עכשיו להתמודד עם זה כבר לא כל כך עובדים לך, אולי זה הזמן לנסות למצוא/להשתמש בכלים חדשים/אחרים, מה את אומרת?)

 

[TinaBa]

כרגיל,

את מאתגרת אותי ליותר. תודה.

מפחיד אותי שיתמוטטו. שלא ידעו איך לשאת אותי כשאני מפורקת וכואבת.
מפחיד שלא יאמינו ומפחיד שיאמינו.

אני לגמרי מבינה שהכלים ששרתו אותי עד עכשיו כבר לא מתאימים ולא יעילים, ועושים הרבה מאוד נזק, ולא רק לי. ויש לי כלים אחרים- טובים, יעילים, בריאים. אבל הם מביאים איתם את הכאב של הידיעה, כאב שקשה לי להיות בו. אז לא קל לבחור בהם, במיוחד שהאלטרנטיבות (הלא בריאות) מאוד קורצות לי.

אחרי כמה ימים לא קלים, אני בוחרת בבריאות. משתפת, נעזרת, נתמכת ומוציאה את עצמי מהבור.
יש לי את הכוחות ויש לי סיבות טובות.

אוהבת
ותודה עליך

 

[קולדון]

טריגר..

אני מאמינה שהשלב הזה שבו כבר אי אפשר לא לדעת,
הוא אמנם מאוד קשה ובלתי נסבל- יש סיבה שבגללה לא ידענו כמובן,
אבל הוא שלב בדרך ולא הסוף.
יש רגעים בלתי ניתנים להכלה ואז הכל נוראי ויותר מידי.
האם יש גם רגעים שהצלחת לעבד וכבר עברו את התהליך הזה?
כלומר, זכרונות בלתי נסבלים, שהפכו עם התהליך להיות זכרונות קשים אבל לא כאלו שברגע ההוה משתלטים עלייך, אלא נשארים כזיכרון מהעבר?

אצלי זה היה ככה לגבי כל הדברים שניסיתי להתמודד איתם.
בהתחלה לא הייתי מסוגלת אפילו לכתוב אותם. רק לכתוב עליהם בעקיפין היה צעד ענקי. לא יכולתי לשחזר כי זה היה בלתי נסבל. אבל אחר כך... אחרי כמה שיחזורים כאלו כבר פחות הרגשתי חלק ממה שהיה והצלחתי להפריד את מה שאני היום ומה שהייתי פעם.

ככל שהזמן עובר גם הפער בין היום לפעם גדל. כל עוד הייתי בתוך זה גם לא הייתי כל כך שונה, לא בבחירות שלי ולא בהרגשה היומיומית.

זה כן משתנה, והפער גדל. כל פעם שאת עושה משהו מתוך כוח והתמודדות את לא רק סובלת ועובדת קשה, אלא גם מרחיקה את עצמך מהמקום ההוא. ועם הזמן, לדעתי זה כמו כדור שלג, נהיה יותר קל. נהיה יותר קל לסלוח לעצמך, להבין את עצמך, לכעוס על מי שכן צריך, וגם לא לחוות כל כך על בשרך את הזכרונות.

חיבוק גדול!

 

[TinaBa]

תודה על התזכורת. (ט)

זה נכון, יש זכרונות שכבר יותר קל לי לספר עליהם, יותר קל לי לראות אותם ממרחק, שפחות מערבבים.
ואני מאוד מאמינה בדרך, בתהליך. אני בוודאות לא באותו מקום שהייתי בו לפני שנה ושנתיים.

אבל יש זכרונות שעוד חוטפים אותי. ואז זה נורא. הכי נורא שיש.
זאת חוויה שאולי אין לה מילים בכלל.
אני חצי לא פה, חווה הכל כאילו זה מתרחש עכשיו,
ואז, בתוך זה, בתוך הסיוט הזה,
אני צריכה להצליח לאכול.

תענוג...

 

[אלומת האור]

אוהבת אותך.

 

[TinaBa]