וזה כמובן
כאשר מניחים שהצגה היא "כלום". אבל אפילו גופמן עובד קשה כדי לייצר את הייצוג של דמותו. ייצור "הצגה" הוא סוג של הרכבה ולא של פירוק. גם אם ההרכבה מבוססת על דקונסטרוקציה של איזה שלם לפרגמנטים שלא מתקשרים לשום דבר. (פומו- אלא מה), כך שאין אפילו שלם. בעצם, פירוק יכול להתקיים רק כאשר יש שלם או משהו שאפשר לפרק.(כלומר, אפילו בפיזיקה כאשר מתעסקים עם חלקיקים, החלקיק הוא סוג של שלם, לא?!) כנגד איזה שלם יוצא הפירוק של גופמן הווירטואלי דכאן? אם אזכיר את גורביץ´ וסוג של הרצאות שהוא נותן על הפומו, בהן הוא מקרין תמונות העוסקות במשחקי "ג´נדר" - הרי הפומו עליו הוא דן או אותו מרצה עוסק בדה-קונסטרוקציה של שלם חברתי-תרבותי-פוליטי. אם הפומו הוא תגובה ל-מודרניזם אין הוא יכול להתחמק מהתייחסות ל"נושאים הגדולים" של המודרניזם.
כאשר מניחים שהצגה היא "כלום". אבל אפילו גופמן עובד קשה כדי לייצר את הייצוג של דמותו. ייצור "הצגה" הוא סוג של הרכבה ולא של פירוק. גם אם ההרכבה מבוססת על דקונסטרוקציה של איזה שלם לפרגמנטים שלא מתקשרים לשום דבר. (פומו- אלא מה), כך שאין אפילו שלם. בעצם, פירוק יכול להתקיים רק כאשר יש שלם או משהו שאפשר לפרק.(כלומר, אפילו בפיזיקה כאשר מתעסקים עם חלקיקים, החלקיק הוא סוג של שלם, לא?!) כנגד איזה שלם יוצא הפירוק של גופמן הווירטואלי דכאן? אם אזכיר את גורביץ´ וסוג של הרצאות שהוא נותן על הפומו, בהן הוא מקרין תמונות העוסקות במשחקי "ג´נדר" - הרי הפומו עליו הוא דן או אותו מרצה עוסק בדה-קונסטרוקציה של שלם חברתי-תרבותי-פוליטי. אם הפומו הוא תגובה ל-מודרניזם אין הוא יכול להתחמק מהתייחסות ל"נושאים הגדולים" של המודרניזם.
