אני כ"כ פגועה!!!
שלום לכולכם, אני מקווה שהגעתי למקום הנכון... שמי קרן ואני בת 22. אתמול חגגתי את יום הולדתי. יש לי אח אחד גדול, בן 26 וחצי שהתחתן לפני שלושה חודשים עם בחורה שהוא יצא איתה במשך 4 שנים. בהתחלה - מאוד חיבבתי אותה, נראתה לי טיפוס אמין, לבבית אוהבת וכובשת. לאט לאט, התחלתי לקרוא בין השורות ולראות דברים שאחי העיוור כ"כ פשוט לא ראה אך לא אמרתי דבר. במשך הזמן, עוד כשהם היו חברים - ההורים שלי התחילו לשים לב לכמה הבחורה הזו מניפולטיבית, נצלנית, שתלטנית - אחת כזו שאומרת תמיד את המילה האחרונה, ה"גבר" בבית. ראינו במשך הזמן, איך אחי הופך להיות שפוט, כלבלב שעושה כל מה שאומרים לו כמו "אל תאכל עכשיו" והוא פשוט לא אוכל גם כשהוא רעב. (מקרה אמיתי...נקרע לי הלב כשראיתי את זה במו עיניי) כשחלף לו הזמן, כל הזמן אמרתי לעצמי ולהורים שלי.."טוב נו, היא כזו, והוא אוהב אותה - בואו ננסה להבליג, להתחבב האחד על השני ולהתסדר יחדיו. ואז אחי החליט להתחתן איתה. כ"כ שמחתי בשבילו, ובחיי - לא היתה מאושרת ממני. אבל ידעתי בסתר ליבי שמגיע לו יותר טוב. הוא בחור עם לב של זהב, כ"כ עדין ורך, הגבר המושלם, גם מבחינת מראה. אחי ביקש את עזרתי בהצעת הנישואין והסכמתי מכל הלב. מיד החלנו לגבש עמדות ולתכנן את ההצעה. מה אומר לכם? יצא מוצלח ביותר. בחתונה עצמה - הדברים התנהלו עם המשפחה הכ"כ זוועתית שלה בצורה מגעילה. הם לא הסכימו לשלם שקל על החתונה ואמרו לאבא שלי..."יש לך כסף- תשלם אתה. בשביל מה אתה צריך את הכסף שלי?" בעוד שהאבא החצוף שלה רצה חתונה גדולה, באולם יוקרתי ועם דיי הרבה אורחים. הם גם לא הסכימו לקנות לה שמלת כלה והכריחו את אחי לקנות לה את השמלה ולשלם על הסלון כלות.בכל מקרה - הם התחתנו, הרוחות מעט נרגעו ועברנו את זה בשלום. אבל את זה נעזוב רגע בצד. כל זה היה רקע. בשבוע שעבר - היא חגגה את יום הולדתה. ואני חיפשתי במשך שבועיים כמו מטורפת מתנת יום הולדת נחמדת שתתאים לה. בסופו של דבר קניתי לה חמאת גוף יוקרתית וסבון נוזלי של חברה מאוד יקרה בארץ . סט שעלה לי לא פחות מ- 150 ש"ח. כאשר חגגנו לי את היומולדת בשבוע שעבר(מפאת חוסר זמן לעשות זאת השבוע) במסעדה עם הוריי - היא סירבה לבוא. פשוט סירבה. "לא התחשק לה". אז גם אחי לא בא. כמובן. ועל זה סלחתי. לא נורא. לא כולם אוהבים מפגשים משפחתיים. אתמול - כאשר חגגתי את יום הולדתי היא הגיעה עם אחי אלינו הביתה. אחי שיגע אותי במשך יומיים שאיהיה בבית כי הם רוצים לבוא לאחל לי מזל טוב ולהביא לי את המתנה. שמחתי מאוד וחיכיתי להם. אתמול כאשר הם באו, הם הגישו לי שקית של סופר-פארם. חייכתי ואמרתי לעצמי "הו מצויין! סופר פארם" ובאמת שמחתי. מצאתי שם בושם, לא עטוף (אלא רק בעטיפה השקופה הניילון הדקה המקורית שבאה עם הבושם"), ללא פתק החלפה. פשוט בושם בתוך שקית של סופר פארם. אחי היקר אמר לי :"מצטער, לא הספקתי לעטוף". ואני לתומי חשבתי בליבי "איך לא הספקת לעטוף? הרי בסופר פארם לא משחררים אותך כמעט אף פעם כשאתה קונה בושם ללא עטיפת מתנה."לא חשוב נעזוב את זה. אמרתי "תודה" באמת מכל הלב לשניהם עם חיוך אמיתי. היום הלכתי לסופר פארם להריח את הבושם (כי לא הכרתי אותו) לפני שאני פותחת אותו. (למרות שלא היה פתק החלפה). המוכרת מיד אמרה לי"איפה פתק ההחלפה"? ואני לא ידעתי לענות לה. כשהרחתי את הבושם - הוא הריח ממש כמו ספריי של שירותים (אבל על טעם וריח אין מה להתכווח כמובן), וכששאלתי לגבי מחירו כדי שאדע מה אוכל לקחת אחר במחיר שלו - נאמר לי 60 ש"ח. אין לכם מושג כמה התביישתי, ולא בגלל המחיר. אלא בגלל שהבנתי בדיעבד שהם לא באמת קנו לי את הבושם, אלא שגיסתי קיבלה אותו ליום הולדתה שחל שבוע לפניי - שמרה את השקית של הסופר פארם פשוט הכניסה אותו פנימה והעניקה לי את מתנת יום הולדתי כאילו אין מחר. (אם הם באמת היו קונים לי איתו - הוא היה עטוף, והיה שם פתק החלפה, הלא כן?!) בקיצור, לקחתי את הרגליים שלי כמו שבאתי ונעלמתי מהסופר פארם ונשארתי עם עלבון גדול בלב. זה כ"כ מעליב. באמת. אז נכון שאומרים "המתנה היא לא העיקר, העיקר הכוונה". נכון. מסכימה עם זה לגמרי. אבל מפה ועד לתת לי בושם בריח שירותים ללא אריזה וללא אופציה להחלפה? כ"כ מעליב אותי שהיא חשבה שאבלע את זה. אבל לא. לא בלעתי. עכשיו תגידו לי אתם, מה הייתם עושים במקומי? (לדבר על זה איתה - בטוח לא דבר, זה לא מכובד)
שלום לכולכם, אני מקווה שהגעתי למקום הנכון... שמי קרן ואני בת 22. אתמול חגגתי את יום הולדתי. יש לי אח אחד גדול, בן 26 וחצי שהתחתן לפני שלושה חודשים עם בחורה שהוא יצא איתה במשך 4 שנים. בהתחלה - מאוד חיבבתי אותה, נראתה לי טיפוס אמין, לבבית אוהבת וכובשת. לאט לאט, התחלתי לקרוא בין השורות ולראות דברים שאחי העיוור כ"כ פשוט לא ראה אך לא אמרתי דבר. במשך הזמן, עוד כשהם היו חברים - ההורים שלי התחילו לשים לב לכמה הבחורה הזו מניפולטיבית, נצלנית, שתלטנית - אחת כזו שאומרת תמיד את המילה האחרונה, ה"גבר" בבית. ראינו במשך הזמן, איך אחי הופך להיות שפוט, כלבלב שעושה כל מה שאומרים לו כמו "אל תאכל עכשיו" והוא פשוט לא אוכל גם כשהוא רעב. (מקרה אמיתי...נקרע לי הלב כשראיתי את זה במו עיניי) כשחלף לו הזמן, כל הזמן אמרתי לעצמי ולהורים שלי.."טוב נו, היא כזו, והוא אוהב אותה - בואו ננסה להבליג, להתחבב האחד על השני ולהתסדר יחדיו. ואז אחי החליט להתחתן איתה. כ"כ שמחתי בשבילו, ובחיי - לא היתה מאושרת ממני. אבל ידעתי בסתר ליבי שמגיע לו יותר טוב. הוא בחור עם לב של זהב, כ"כ עדין ורך, הגבר המושלם, גם מבחינת מראה. אחי ביקש את עזרתי בהצעת הנישואין והסכמתי מכל הלב. מיד החלנו לגבש עמדות ולתכנן את ההצעה. מה אומר לכם? יצא מוצלח ביותר. בחתונה עצמה - הדברים התנהלו עם המשפחה הכ"כ זוועתית שלה בצורה מגעילה. הם לא הסכימו לשלם שקל על החתונה ואמרו לאבא שלי..."יש לך כסף- תשלם אתה. בשביל מה אתה צריך את הכסף שלי?" בעוד שהאבא החצוף שלה רצה חתונה גדולה, באולם יוקרתי ועם דיי הרבה אורחים. הם גם לא הסכימו לקנות לה שמלת כלה והכריחו את אחי לקנות לה את השמלה ולשלם על הסלון כלות.בכל מקרה - הם התחתנו, הרוחות מעט נרגעו ועברנו את זה בשלום. אבל את זה נעזוב רגע בצד. כל זה היה רקע. בשבוע שעבר - היא חגגה את יום הולדתה. ואני חיפשתי במשך שבועיים כמו מטורפת מתנת יום הולדת נחמדת שתתאים לה. בסופו של דבר קניתי לה חמאת גוף יוקרתית וסבון נוזלי של חברה מאוד יקרה בארץ . סט שעלה לי לא פחות מ- 150 ש"ח. כאשר חגגנו לי את היומולדת בשבוע שעבר(מפאת חוסר זמן לעשות זאת השבוע) במסעדה עם הוריי - היא סירבה לבוא. פשוט סירבה. "לא התחשק לה". אז גם אחי לא בא. כמובן. ועל זה סלחתי. לא נורא. לא כולם אוהבים מפגשים משפחתיים. אתמול - כאשר חגגתי את יום הולדתי היא הגיעה עם אחי אלינו הביתה. אחי שיגע אותי במשך יומיים שאיהיה בבית כי הם רוצים לבוא לאחל לי מזל טוב ולהביא לי את המתנה. שמחתי מאוד וחיכיתי להם. אתמול כאשר הם באו, הם הגישו לי שקית של סופר-פארם. חייכתי ואמרתי לעצמי "הו מצויין! סופר פארם" ובאמת שמחתי. מצאתי שם בושם, לא עטוף (אלא רק בעטיפה השקופה הניילון הדקה המקורית שבאה עם הבושם"), ללא פתק החלפה. פשוט בושם בתוך שקית של סופר פארם. אחי היקר אמר לי :"מצטער, לא הספקתי לעטוף". ואני לתומי חשבתי בליבי "איך לא הספקת לעטוף? הרי בסופר פארם לא משחררים אותך כמעט אף פעם כשאתה קונה בושם ללא עטיפת מתנה."לא חשוב נעזוב את זה. אמרתי "תודה" באמת מכל הלב לשניהם עם חיוך אמיתי. היום הלכתי לסופר פארם להריח את הבושם (כי לא הכרתי אותו) לפני שאני פותחת אותו. (למרות שלא היה פתק החלפה). המוכרת מיד אמרה לי"איפה פתק ההחלפה"? ואני לא ידעתי לענות לה. כשהרחתי את הבושם - הוא הריח ממש כמו ספריי של שירותים (אבל על טעם וריח אין מה להתכווח כמובן), וכששאלתי לגבי מחירו כדי שאדע מה אוכל לקחת אחר במחיר שלו - נאמר לי 60 ש"ח. אין לכם מושג כמה התביישתי, ולא בגלל המחיר. אלא בגלל שהבנתי בדיעבד שהם לא באמת קנו לי את הבושם, אלא שגיסתי קיבלה אותו ליום הולדתה שחל שבוע לפניי - שמרה את השקית של הסופר פארם פשוט הכניסה אותו פנימה והעניקה לי את מתנת יום הולדתי כאילו אין מחר. (אם הם באמת היו קונים לי איתו - הוא היה עטוף, והיה שם פתק החלפה, הלא כן?!) בקיצור, לקחתי את הרגליים שלי כמו שבאתי ונעלמתי מהסופר פארם ונשארתי עם עלבון גדול בלב. זה כ"כ מעליב. באמת. אז נכון שאומרים "המתנה היא לא העיקר, העיקר הכוונה". נכון. מסכימה עם זה לגמרי. אבל מפה ועד לתת לי בושם בריח שירותים ללא אריזה וללא אופציה להחלפה? כ"כ מעליב אותי שהיא חשבה שאבלע את זה. אבל לא. לא בלעתי. עכשיו תגידו לי אתם, מה הייתם עושים במקומי? (לדבר על זה איתה - בטוח לא דבר, זה לא מכובד)
