אני כל כך שמחה
שגיליתי את הפורום הזה. איזה כיף לראות שיש עוד אנשים כאן שנמצאים באותו מצב ושתמיד אפשר לשאול שאלות ושאנשים יכולים לתרום כאן באמת ולא רק סתם לשער. אז ככה:עד לפני חודשיים היה לי חבר קנדי וגרנו כאן כשנה וחצי. היכרתי אותו כאן במסגרת ביקור שלו והוא חזר לקנדה אך הקשר חודש לאחר חודשים רבים, ואחרי מספר ביקורים שליושלו, הוא החליט להגיע לכאן. חברי אינו יהודי ולא ידע דבר על החיים בישראל. גרנו ביחד כשנה וחצי והחיים ביחד לא היו פשוטים. חברי לא עשה כל מאמץ ללמוד עברית, הוא התחיל אבל התייאש. תמיד היה לו נוח כי כולם בארץ יודעים אנגלית. בסך הכל היה לנו טוב ביחד אבל החיים לאדם לא יהודי מאוד לא קלים בישראל בלשון המעטה בגלל הרשויות הדתיות המחורבנות כאן (תסלחו לי) וחברי לקח את זה באופן אישי:משרד הפנים, הרשויות (הוא הביא לכאן את מכוניתו והיו עם זה בעיות אח"כ, סיפורים עם ערבויות וכדומה,) בשדה התעופה החקירות הבלתי נגמרות (פעם החזיקו אותו שעתיים וחצי ואפילו שברו לו את המחשב הנייד...). כשהתלוויתי אליו זה היה מהיר אבל כשלא יכולתי זה היה קשה. חברי עבד כאן בהיי טק והרבה מהאנשים דיברו ביניהם עברית ולא עשו מאמץ לשלבו. חברי לשעבר הוא בנאדם מקסים, חברותי מאוד שקל לחבבו אבל פשוט הוא עבד עם אנשים אטומים. הוא צבר פה כמה חברים, משפחתי מאוד אהבה אותו וכן חברי מאוד אהבו אותו. כנ"ל גם משפחתו הקנדית. תמיד ידעתי שאם אחיה איתו אגור גם בקנדה וזה מאוד סיקרן אותי. עד שבשלב מסוים פיטרו את עובדי ההיי טק וחברי נכלל בהם. הוא מצא עבודה בלונדון ועבר לגור שם אחרי מחשבה ארוכה שנמאס לו מישראל והוא הרים ידיים. הוא פשוט היה כל כך אנטי שרק רצה לעוף מפה. גם אני ארזתי את הדברים במחשבה שנהיה ביחד ובו בזמן העליתי את השאלה הרצינית לגבי חתונה. זו לא הפעם הראשונה שהעליתי את הנושא הזה אבל תמיד היינו עסוקים בבעיות היומיומיות שהפריעו למהלך התקין של הקשר. התשובה שקיבלתי לא סיפקה אותי והחלטתי לנתק איתו את הקשר. היה קשה, בכיתי המון אבל אני בסדר עכשיו. הוא התקשר אלי לפני שבוע ואמר לי שהוא רוצה להגיע לישראל לדבר איתי ושהוא אוהב ומתגעגע. להפתעת שנינו הוא אמר לי שהוא מתגעגע לישראל. במאמר מוסגר אציין כי תמיד התפלאתי ונדהמתי לראות כל כך הרבה זוגות מעורבים שחיים בחו"ל בנחת ושאף אחד לא עושה מזה עניין ורק פה - הרשויות נכנסות לנו לתחתונים ולא נותנות לנו לחיות בשקט. קראתי פה את כל מה שכתבתם בכל עמודי הפורום וכל כך הזדהיתי עם השאלות ועם הקשיים. כל הכבוד ליוזמי הפורום. חבל שלא ידעתי עליו קודם וחבל שלא עשינו מפגשים משותפים יחד עם הבני זוג, זה מאוד היה עוזר, העברת מידע, חיזוקים, הרגשת שיתוף וכדומה. לי, בכל מקרה, מאוד חשובים החיזוקים בעניין זה כי כל כך הרבה אנרגיה השקעתי בכל מה שמסביב: תסכולים של בן הזוג,יחס הרשויות וכולי. הוא גם השווה את ישראל לקנדה והרי השוואה זו היא לא הגיונית מלכתחילה כך שהוא היה עוד יותר מתוסכל. אולי אם היינו מתחתנים הסטטוס שלו היה לגמרי אחרת והוא היה מרגיש "שייך". בכל אופן, אני לא יודעת מה יהיה, אם יבוא לארץ וידבר איתי, סבבה. אולי תצא מזה חתונה ואולי נחליט שזה לא זה כי יש עוד הרבה על מה לדבר (איפה נגור, חינוך ילדים ועוד). כן, אני מאוד אוהבת אותו ויש לנו בעיות בתוך הקשר שאנחנו צריכים להתמודד איתם כמו כל זוג (חוץ מהבעיות הנובעות מקשר מעורב) אבל לפעמים אני אומרת ש"מה אני צריכה את זה, אולי אפגוש איזה ישראלי ויהיה יותר קל..." אני בת 30 אוטוטו וחושבת על מערכת יחסים רצינית ללא משחקים. הלוואי שהחיים היו יותר קלים. בכל אופן, שיתפתי אתכם על קצה המזלג ממה שקורות אותי כרגע בחיי. אציין שוב שאני מאוד שמחה שמצאתי פה כתובת. זה נפלא להיות מאוהבים, וזה כיף להכיר תרבות חדשה, ואם פתוחים לעניין זה הכי טוב. רק חבל שמי שיושב בכנסת לא נותן לנו האזרחים להחליט מה שטוב לו. אתם יודעים שאנחנו המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שאין בה נישואים אזרחיים??? ורק היום שמעתי את יו"ר שס שאמר שכל הפיגועים שקורים לנו הם בגלל שאהוד בקר רצה ליזום נישואים אזרחיים,אוטובוסים בשבת וכולי...
שגיליתי את הפורום הזה. איזה כיף לראות שיש עוד אנשים כאן שנמצאים באותו מצב ושתמיד אפשר לשאול שאלות ושאנשים יכולים לתרום כאן באמת ולא רק סתם לשער. אז ככה:עד לפני חודשיים היה לי חבר קנדי וגרנו כאן כשנה וחצי. היכרתי אותו כאן במסגרת ביקור שלו והוא חזר לקנדה אך הקשר חודש לאחר חודשים רבים, ואחרי מספר ביקורים שליושלו, הוא החליט להגיע לכאן. חברי אינו יהודי ולא ידע דבר על החיים בישראל. גרנו ביחד כשנה וחצי והחיים ביחד לא היו פשוטים. חברי לא עשה כל מאמץ ללמוד עברית, הוא התחיל אבל התייאש. תמיד היה לו נוח כי כולם בארץ יודעים אנגלית. בסך הכל היה לנו טוב ביחד אבל החיים לאדם לא יהודי מאוד לא קלים בישראל בלשון המעטה בגלל הרשויות הדתיות המחורבנות כאן (תסלחו לי) וחברי לקח את זה באופן אישי:משרד הפנים, הרשויות (הוא הביא לכאן את מכוניתו והיו עם זה בעיות אח"כ, סיפורים עם ערבויות וכדומה,) בשדה התעופה החקירות הבלתי נגמרות (פעם החזיקו אותו שעתיים וחצי ואפילו שברו לו את המחשב הנייד...). כשהתלוויתי אליו זה היה מהיר אבל כשלא יכולתי זה היה קשה. חברי עבד כאן בהיי טק והרבה מהאנשים דיברו ביניהם עברית ולא עשו מאמץ לשלבו. חברי לשעבר הוא בנאדם מקסים, חברותי מאוד שקל לחבבו אבל פשוט הוא עבד עם אנשים אטומים. הוא צבר פה כמה חברים, משפחתי מאוד אהבה אותו וכן חברי מאוד אהבו אותו. כנ"ל גם משפחתו הקנדית. תמיד ידעתי שאם אחיה איתו אגור גם בקנדה וזה מאוד סיקרן אותי. עד שבשלב מסוים פיטרו את עובדי ההיי טק וחברי נכלל בהם. הוא מצא עבודה בלונדון ועבר לגור שם אחרי מחשבה ארוכה שנמאס לו מישראל והוא הרים ידיים. הוא פשוט היה כל כך אנטי שרק רצה לעוף מפה. גם אני ארזתי את הדברים במחשבה שנהיה ביחד ובו בזמן העליתי את השאלה הרצינית לגבי חתונה. זו לא הפעם הראשונה שהעליתי את הנושא הזה אבל תמיד היינו עסוקים בבעיות היומיומיות שהפריעו למהלך התקין של הקשר. התשובה שקיבלתי לא סיפקה אותי והחלטתי לנתק איתו את הקשר. היה קשה, בכיתי המון אבל אני בסדר עכשיו. הוא התקשר אלי לפני שבוע ואמר לי שהוא רוצה להגיע לישראל לדבר איתי ושהוא אוהב ומתגעגע. להפתעת שנינו הוא אמר לי שהוא מתגעגע לישראל. במאמר מוסגר אציין כי תמיד התפלאתי ונדהמתי לראות כל כך הרבה זוגות מעורבים שחיים בחו"ל בנחת ושאף אחד לא עושה מזה עניין ורק פה - הרשויות נכנסות לנו לתחתונים ולא נותנות לנו לחיות בשקט. קראתי פה את כל מה שכתבתם בכל עמודי הפורום וכל כך הזדהיתי עם השאלות ועם הקשיים. כל הכבוד ליוזמי הפורום. חבל שלא ידעתי עליו קודם וחבל שלא עשינו מפגשים משותפים יחד עם הבני זוג, זה מאוד היה עוזר, העברת מידע, חיזוקים, הרגשת שיתוף וכדומה. לי, בכל מקרה, מאוד חשובים החיזוקים בעניין זה כי כל כך הרבה אנרגיה השקעתי בכל מה שמסביב: תסכולים של בן הזוג,יחס הרשויות וכולי. הוא גם השווה את ישראל לקנדה והרי השוואה זו היא לא הגיונית מלכתחילה כך שהוא היה עוד יותר מתוסכל. אולי אם היינו מתחתנים הסטטוס שלו היה לגמרי אחרת והוא היה מרגיש "שייך". בכל אופן, אני לא יודעת מה יהיה, אם יבוא לארץ וידבר איתי, סבבה. אולי תצא מזה חתונה ואולי נחליט שזה לא זה כי יש עוד הרבה על מה לדבר (איפה נגור, חינוך ילדים ועוד). כן, אני מאוד אוהבת אותו ויש לנו בעיות בתוך הקשר שאנחנו צריכים להתמודד איתם כמו כל זוג (חוץ מהבעיות הנובעות מקשר מעורב) אבל לפעמים אני אומרת ש"מה אני צריכה את זה, אולי אפגוש איזה ישראלי ויהיה יותר קל..." אני בת 30 אוטוטו וחושבת על מערכת יחסים רצינית ללא משחקים. הלוואי שהחיים היו יותר קלים. בכל אופן, שיתפתי אתכם על קצה המזלג ממה שקורות אותי כרגע בחיי. אציין שוב שאני מאוד שמחה שמצאתי פה כתובת. זה נפלא להיות מאוהבים, וזה כיף להכיר תרבות חדשה, ואם פתוחים לעניין זה הכי טוב. רק חבל שמי שיושב בכנסת לא נותן לנו האזרחים להחליט מה שטוב לו. אתם יודעים שאנחנו המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שאין בה נישואים אזרחיים??? ורק היום שמעתי את יו"ר שס שאמר שכל הפיגועים שקורים לנו הם בגלל שאהוד בקר רצה ליזום נישואים אזרחיים,אוטובוסים בשבת וכולי...
