אני כותבת...

[קרן אור אחת]

אני כותבת...

 

[קרן אור אחת]

סליחה, ברח לי

אני כותבת פה כי אין לי מקום אחר. אני מרגישה ממש רע, המחשבות הזדוניות האלה חזרו אלי.. חזרו ובגדול. כ"כ פוחדת לדבר עליהם. כ"כ מאוכזבת מעצמי. רע לי, אני מרגישה בודדה, אל תטעו, אני עם אנשים 24 שעות אבל זה לא זה. אני מתפקדת מצוין ביום, עובדת, לומדת, נפגשת עם חברות, מחייכת לכל עבר ונותנת עצה לכל אחד שרק מבקש. אבל בפנים.. בפנים הכל שבור, מרוסק, שחור, עצוב...

אני מרגישה חנוקה.. חנוקה מדמעות.. חנוקה מעצב.. ירדתי 5 קילו.. ולא.. לא בגלל הבולמיה, כבר לא הקאתי כמה שבועות.. ובפעם הראשונה בחיי הירידה במשקל ממש לא מזיזה לי. אני לא יודעת מה קרה לי, לא יודעת מה קורה לי. אני לבד. אני עצובה. אני שבורה. רע לי. למה זה קורה? מה עשיתי שהוא כ"כ נורא? למה אני צריכה לקבל את העונש הזה?

 

[לילי נמר]

../images/Emo24.gifאיתך באותה סירה

אבל אומרים שבסוף יהיה טוב... אני מקווה שאכן יהיה בזמן הקרוב.. כי זה קשה... אבל במקום לחפש אשמה ואשמים למצב וההרגשות כדאי למצוא ייעוד ופתרונות -" מה אני עושה מכאן והלאה...

לינוי

 

[סלינוש]

מזדהה..

עם הרבה ממש שכתבת. לא יאומן, זה כל כך מרגיש לבד, בלתי נסבל, אבל בעצם - כל אחד עובר את הרגעים הקשים שלו... כמוך וכמו לילי נמר, אני מקווה שכולנו נרגיש יותר טוב בהקדם.. פחות שבורים, פחות כואבים, עם הרבה יותר כוחות. הדכאון והייאוש המסריחים האלה בכל פינה זה לא עסק... מחבקת, ואני כאן, אם תרצי...

נ.ב: יופי של קבוצת תמיכה אפשר לפתוח כאן...

 

[מחכה בשדות]

../images/Emo24.gif

תנסי לקחת את העצבות למקום אחד ולהוציא אותה החוצה.. אני למשל כשאני מדוכאת ומגעיל לי לוקחת דפדפת ומתחילה לכתוב/לקשקש. כמו שמורה שלי לתארטון אומרת "אל תשמרו דברים בבטן, כי אם שומרים דברים בבטן, אז יש כאב בטן"

 

[ag117]

ברור לא לשמור בבטן תוציאי את זה

דברי עם מישהו, עם משהו ,לעצמך בקול, תצרחי אבל תוציאי, תשפכי את זה תפלטי את זה כמו תינוקת ....מה שיעזור לך כדי לעשות ככה קטן יותר טוב ...

 

[לגעת ברגשות]

זה כל כך נכון!

 

[L L B]

כמו שכתבו לך מקודם יקרה,

נסי לא להישאר עם המחשבות הקשות האלו לבד... נסי לדבר עם חברה טובה, ידיד, אחות או כל אדם אחר שקרוב אלייך ושאת מרשה לעצמך לשתף אותו בתחושות האלו... ואם אין אחד כזה, אנחנו תמיד פה, מוכנים להכיל אותך, את כולך... זה לא עונש יקרה. זה שפוט "ככה"...

חיבוק חזק-חזק נשלך אלייך ברגע שתקראי את ההודעה הזו

L.L.B

 

[L L B]

שגיאות כתיב - "זה פשוט ככה..."

ו"חיבוק חזק-חזק נשלח אלייך..." מה קורה לי

 

[סנונית ורודה]

מה כ"כ קשה לך להרגיש טוב?

מה עוצר אותך? מה מונע ממך לתת לריקנות מענה באמצעות כל "היש" שיש בעולם? מנסיוני הכל תלוי בנקודת המבט שלנו. תנסי להביט בעיניים חיוביות על העולם. הוא שלך, העולם הזה שלך, מורכב מהמון דברים קטנים שאת יכולה להנות מהם, לשמוח ולהעריך אותם. תפקחי את העיניים ותראי את זה. הכל עניין של גישה, במיוחד אצל אנשים שפונים להפרעות אכילה .

 

[סלינוש]

לא תמיד אפשר לראות את זה

גם אם זה עניין של גישה, כשנמצאים בחרא, כשהכל שחור, לא תמיד אפשר לראות את זה. וגם אם אפשר לראות את זה, הדרך מלהבין את זה ולשנות את הגישה - יכולה להיות ארוכה וקשה.. אני חלילה לא אומרת שהדברים שכתבת נכתבו בטון שיפוטי, אני כן אומרת שהמון פעמים אנשים מגיבים בשיפוטיות, בסגנון "יאללה, תשני כבר גישה, זה הכל איך שאת בוחרת להסתכל על החיים", וזה נורא מרגיז אותי. מי שלא היה בתוך החרא, לא יכול להבין...

 

[קצת דיווה]

קרן ../images/Emo140.gif

לא עשית שום דבר נורא/רע והדברים שאת מתארת לא קורים רק לך אלא לרבים מאיתנו לפעמים זה חלק משגרה.. צריך לדעת איך להתמודד עם זה מציעה שאולי תנסי לחשוב על דברים חיוביים שיש לך ותראי שלא הכל שחור בחיים דברים מתאזנים. נכון שלפעמים אנחנו יותר למטה מלמעלה.. אבל אפשר לגרום ללמעלה לעלות הכח בידיים שלך שולחת חיבוק ענקי

 

[קרן אור אחת]

תודה.. לכולכם!

לשנות גישה זו יכולה להיות אופציה.. אבל זה כ"כ קשה..! כשאת נמצאת שם בפנים.. קשה לראות מה יש מסביב. קשה לחשוב על מה שטוב. על מה שיכול להיות טוב.. המצב רוח הזה גומר אותי.. אני מרגישה כמו סמרטוט.. עייפה כ"כ נפשית פיזית.. מתסוכלת.. רוצה להבין.. מחפשת תשובות.. רוצה להרגיש בסדר.. אפילו לא טוב.. מבקשת רק בסדר. שיהיה לכולם שבת שלום! אוהבת אתכם תודה!

 

[סנונית ורודה]

לקרן

מה לעשות שאין קיצורי דרך. את רוצה שיהיה בסדר? אז פני לטיפול ותאבקי על מנת לשנות את המצב הקיים. זה לא יבוא מעצמו. אני מבינה שקשה, אבל הבנה לבד זה לא מספיק. בסופו של דבר תצטרכי לפעול, עלייך לקחת אחריות על מצב ולפעול כדי לשנות אותו. זאת השורה התחתונה, זאת תמיד השורה התחתונה. את תגיעי להבנה הזאת בקצב שלך, אך עדיף במוקדם ולא במאוחר. כי חבל על כל יום שאת בוחרת להעביר בסבל הידוע והמוכר. שתהיה לך שבת של נחת.