"לא ידעתי עד כמה" ../images/Emo9.gif
ובאמת, גם אני לא ידעתי עד כמה... בהחלט, זו הייתה הופעת-מעבדה הטובה ביותר שהייתי בה. הצהרתי מראש שלוקחת הפעם צעד אחורה ואשאיר את המילים לך. ולו רק בגלל שידעתי כמה זה חשוב לך
. (לגבי התמונות לא הצהרתי כלום...
) הקדמה משובחת. אהבתי. כ"כ שמחתי (ועדיין) בשבילך שזכית לחוות את זה שוב (חצי שנה יותר מידי!). למרות שזיהיתי את צלילי הגיטרה, עדיין לא האמנתי. "זה לא זה עד שזה לא זה". וזה
היה זה, כשהמילים הבאות נאמרו: "זה שיר מעומק הלילה. מעומק הגנגס". לקח לי זמן להתחבר לשירטיול. אבל הקסם שלו, המעורפל-מערפל הזה, פעל לבסוף. די פצחנו בריקוד משותף שם, ממרומי המחצלת (כן, מרומי). וכשהוא הודיע בתחילת ההופעה שהוא ישיר שירים שהם לא מבצעים בד"כ - הוא קנה אותי שם. זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע..Iסמיילי מתמוסס ועולה השמיימה בנעימים ובהשלמהI. אז מה אם זה הסתכם
רק ב"שירטיול" ו"שמח שבאת". ה-"רק" הזה עשה את הערב. המעבר בשירטיול היה מהמם. אמיר פורט על הגיטרה ואביתר על מיתרי הקול. הכל פעם לי בפנוכו, וזה הרגיש כל-כךךך טוב. לפני "שמח שבאת" אני זוכרת שלא האמנת ומיהרת לקטול את הנאיביות באיבה. אצלי, האופטימיות גאתה. זה התחיל מהוסס בהתחלה, אבל האצבעות עשו את שלהן. מלבד תו תועה אחד, שגרר הרמת גבה משעשעת של מודעות, אבל אמרתי לא פעם - שזה כל היופי. אחרי "איך יש לך עיניים יפות" אביתר חייך והרים שוב גבה ידענית, בקטע של "נו, באמת ציפיתם אחרת?!". אחרי השיר הוא עטה פרצוף מחוייך של הישג כשסיים. איזה כיף. סופסוף ! זכינו להודעה והכרה פומבית על מיחזור הסיפורים! וכמעט שצעקתי בקול רם מידי את ה-"השבח לאל" שלי, אחרי שייחולי ממצדה על סיפור "100 שערים" התגשם. תוף מרים דימיוני - הזכרת לי את מאיר!
מעניין אם זה גנטי...עווית מולדת. והקטע עם הוודקה -
! בשלב המו"מ - שהמשיך מצוותא האחרון, למרבה ההפתעה והכיף - היה משעשע באופן הזוי כשהוא התחיל לחלק ציונים להצעות שהופרחו שם על ימין ועל שמאל. על אחת ההצעות, כמו שמיכל כבר אמרה, אביתר הגיב ב-"שימו לב, אני בדיכאון", והחווה ביד בתנועות גנגסטריות-משהו על הפסנתר. מישהי מהקהל (למרות שהפעם היו גם מישהו'ים, בהמשך התהייה שלי מהסיקור האחרון בצוותא) הגיבה על זה ואביתר מיהר להשיב :"לא, לא, דיכאון - אני מתכוון.." - ופה הוא עשה תנועה שואבת מלמטה למעלה - "שמנסה למשוך ת'שמיים, שיבואו". (וזאת הייתה ההערה המדוייקת
). מישהי צעקה "משיב הרוח" חרישי, אביתר בדיוק התחיל לאשר בהנהון, כשעוד אחד ניסה מזלו וצעק "גם הים נסוג". אביתר הצביע ואמר " כן, כן", אבל משם הוא גלש חזרה לתכנון המקורי וביצע את "משיב הרוח". ממש אזרתי את כל הכח הפנימי שאין לי, כדי לא להשבר באותו הרגע ממש. לשיר הזה יש חזקה עלי, מערבל חזק את הבפנוכו. פעם הבאה בנגה, אינשאללה. אין שאלה בכלל - גם לגביך ! (ואנסה להתגבר על החשק העז לשוני) (או שלא?
). תודה שוב על סיקור מהמם כרגיל ! איזה כיף שהפעם זכיתי לחוות את זה יחד איתך ולהגיש מעט מהאדום-האדום הזה
.