אני כאן כדי...

[מייקי69]

אני כאן כדי...

אני כאן, כדי לא לשמוע אני כאן כדי לא לחשוב אני כאן כדי לבנות לי אי מטומטם, קצר-מועד שאליו לא יגיע הרוע אני כאן, כדי לא להיות צריכה ממש להקשיב לצפירות האמבולנס הרחוקות אני כאן, כדי לתת לאחרים להציל את מי שניתן ולספור את מי שלא ניתן אני כאן כדי ליצור לי קבוצת תמיכה בת חבר אחד - אני. אני כאן כדי לא ליפול לתוך מחשבה שאין שום דבר שאני יכולה לעשות להגיד, לצעוק על מנת להפסיק את קציר הדמים המטורף הזה. אני כאן כדי להחזיר לעצמי את האמונה שיכול להיות אחרת שיהיה אחרת... אז אני כאן. .... איזו אזלת יד.....

 

[רשפים של אור]

אני פה מאותה סיבה...../images/Emo7.gif

כי נגמר הכח, כי נגמרה הסבלנות, כי נשבר בי משהו, כל פעם מחדש. כי התקווה, בת שנות אלפיים, הלכה לנו לאיבוד.

 

[אחותו של שקספיר]

אני לא כאן מאותה הסיבה

כל הערב החדשות היו במלוא העוצמה של כל מכשירי הטלוויזיה והרדיו בכל החדרים של הבית. הסתגרתי בפינה של חדר העבודה שלי בקצה ליד המחשב גלשתי לי לארצות אחרות לליאונרדו דה וינצ´י והמצאותיו לטכניקות של ציור לטירות של צרפת למלכים מטורפים ומלכות אומללות. כל אחד והבריחה שלו אני לא כאן כי אני לא יכולה יותר לחיות עם המציאות הזו-הלאומית אז בוחרת לי מציאות משלי-לגמרי פרטית. אני מדמיינת, אני מפנטזת, אני מרחפת וכן-אני יודעת שאני בורחת. ומחר תהיה רשימת הרוגים,ואכיר או שלא. אבל בנתיים בורחת מכאן מההווה והעכשיו עד מחר לפחות.

 

[פסיפלורה]

המקום ההוא שם בפנים..

המקום ההוא בפנים שבו הכל שותק מפעפע הריק מבפנים החוצה במקום ההוא שבו הזעקה אילמת הגבולות נמסים יום אחר יום שנה אחר שנה.. מהמקום ההוא שבו הכל שותק גולשת אפלת האבל ממלאה את העולם באדום של דם בשחור של כאב בלבן של יתמות.. וצחוק פעמונים של ינקות ותום יפריח ניצן של תקווה באדמה החרוכה סביב רק אנחנו נשאר עם המקום ההוא שם בפנים מטביעים יגוננו במליחות עסיס עיננו..

 

[neuron]

ואני פשוט לא יכול לברוח

... זה חלק מההווי שלי

 

[מלאכית כחולה]

ואני...

ואני שומעת, ואני רואה, ואני מרגישה, ואני כואבת, ואני צועקת, ואני מבקשת, ואני מקווה, שיהיה מתישהוא יותר טוב. מלאכית כחולה

 

[פרח גן עדן]

אמן ואמן!!!

 

[אטיוד5]

ואני חשבתי שאת כאן בשבילי ../images/Emo10.gif

חזרנו אתמול מאילת. לקניון לא נכנסנו. דרך עובדה על הכביש הגובל במצרים לא נסענו. בדרך צפונה עקפנו 50 מובילי טנקים ונגמשים.

 

[דיאבלו]

אני כאן

רק בגללכם!!!! כי אם לא אתם, בטח שלא היה לי מה לחפש פה. זה נוח שאפשר לדבר עם אנשים ואפילו לשפוך את הלב בפני כאלה שאת רובם לא ראיתי במציאות. במיוחד בימים קשים כאלה, יש מי שנמצא לידך ואפילו אם הוא בקצה השני של המדינה, אני מרגיש שהוא ממש פה לידי, מהעבר השני של המסך, שזה חצי מטר ממני. ביום כזה קשה, לא יכול להוציא את המילה "בוקר טוב " מפי ולכן אומר רק בוקר. די< שקצת עצוב היום>

 

[מייקי69]

העיקר שאתה כאן

ובא לי לשים פה קללה עסיסית עלייך !!!!!!!!!!!!!! למה? סתם כי אתה ירושלמי סתם כי המלצתי לך לא לנסוע לים המלח סתם כי אמרנו שתשאר בירושלים המופצצת סתם כי פחדתי עלייך טפו-טפו-טפו אז אם אי אפשר לקלל אותך בענק, אז לפחות אפשר להריק עלייך ? שמחה מיליון שאתה כאן, די !!! ושגם אנחנו... עדיין.... מייקי <עצובה גם, ולא מצליחה לעקוב אחר כל מועדי ההלוויות>

 

[תבור.]

בריחה מהמצב

כאחד שמתענין בחדשות ופוליטיקה גם אני מתחיל לברוח רואה כדורגל (ספרדי) כשפה מדווחים על פיגועים משתדל להדחיק להתנתק למען השפיות למען התקווה אולי למען החלום... או שמא שברו

 

[דיאבלו]

ומה חשבת לעצמך??

שזה קשור לאיפה אתה?? זה אך ורק מזל ותו לא. או שאתה שם ואז מתפרסמת תמונתך בעיתון , או שלא. אני לא מאמין בגורל או ביד אלוהים. זה פשוט עניין של זמן, כל אחד בסוף מת, השאלה היא מתי ואיך. אתמול בערב, לפני שפירסמו על הפיגוע, כבר ידעתי שקרה משהו מפני שאני גר בצומת הרחובות הראשית שמובילה להדבה עין כרם ולשערי צדק. את הצפירות שמעתי מיד לאחר הפיצוץ, וישר עשיתי בדיקת מלאי של המשפחה. כולם ענו לי חוץ מאחותי שהיתה לא זמינה. לא יודע למה, אבל נסעתי למקום הפיגוע, כדי לחפש אותה או משהו כזה. היא ידועה כבליינית גדולה אבל גם אחראית. עברה עלינו שעה וחצי של חששות רציניים ואכילת לב, עד שהיא התקשרה ואמרה שהכל בסדר. היא פשוט למדה למבחן עם חברה ולא שמעה חדשות ולא שמה לב שהפלאפון שלה אצל חבר שלה שכיבה אותו. מיותר לציין שלא ישנתי בלילה בכלל. די <שכואב על ההרוגים>

 

[אורמור]

די, טוב שככה הסתיים

שרשימת המצאי נסגרה בשלום.. מה שלאחדים לצערנו לא קרה.. עד לפני זמן לא רב נקטתי במדיניות בת היענה, להקשיב פחות, כמה שפחות להתעדכן, לא לתת למחשבות להציף וללכת קדימה כל הזמן. עד שניצבה מולי התמודדות חדשה, להתעמת בלי יכולת לברוח עם פחדים של ילדה בת שבע ילדתי שלי הנבונה, שמקשיבה לחדשות כמו זקנה, שמפחדת בצדק, ומבקשת ממני הגנה שאני לא יכולה לספק שמחפשת אצלי בטחון שאין לי.. אז ניסיתי להרגיע בכחש, לספר על הסיכסוך ועל שטחים ולתת לה להבין שהסכנה מרוחקת ואז בא פיגוע בסי פוד, ליד המי ומי שזה כמעט בית שני שלנו.. ואמש חלפנו מקביל לנתניה ממש בשעת השין ועשרות אמבולנסים טסו מולנו , ניסיתי לחרטט משהו על כנס של מ.ד.א.. הדלקנו רדיו ו......בינגו פיגוע מגיעים הביתה, מדליקים טלביזיה ו.....בינגו עוד אחד בירושלים,.. והיא שואלת ואני מנסה לרכך, לחרטט שמדובר בפיגוע של שבוע שעבר..לא עובד.. לכל מקום שהיא מגיעה היא בודקת את סדרי הבטחון, עובי דלתות הממ"ד מעולם לא השתמשתי קודם בכחש, לא יודעת מה קורה לי איך אפשר להסביר עולם כאוטי כזה לילדה בת שבע? עולם שאני לא מצליחה להבין.. לאן הגענו? מה הלאה? עצב, בלבול, כאב,.. אור

 

[פרח גן עדן]

כל כך מפחדת ומבולבלת.......

לא עצמתי עין ולא לדקה אחת בליל שימורים זה!!! הרצתי בראשי אלף ואחת (לפחות)מחשבות של:אם?, ואיך?, ולמה?, להישאר?, לברוח?-ואם כן-אז לאן???? אמא שלי התקשרה בהיסטריה:"היא לא עונה לי!!!! הם הלכו לטיילת.....הובא תינוק ללניאדו....." ואני? אני בכלל לא הבנתי על מה מדובר.....שקועה בסרט בוידיאו הביתי-צוחקת עד דמעות מסטיב מרטין... אמא, הרגעי נא, מה קרה?? פיגוע בנתניה! אחותך שם! האחיין שלך שם! הניידים לא זמינים! ומיד לאחר שניתקתי אותה בהבטחה שאני נכנסת לחמ"ל ומאתרת בכל דרך אפשרית...הטלפונים זרמו לדירתי! מה עם אחותך? והדמעות? דמעות ההיסטריה מהלא נודע, ממה שאולי קרה? לא חדלו מלזרום. רק לאחר שעתיים(שנדמו כנצח נצחים)איתרתי את האחות הקטנה שלי..... ובמקום לשמוח שהכל שפיר צרחתי עליה בטירוף לא מוסבר! "מי יוצא מהבית בשעות כאלה?????!!!!!!!" ויסלחו לי ההרוגים, והמשפחות, וההוא שם למעלה(אם קיים)אנחת רווחה יצאה מגרוני! וכמה שעות לאחר מכן....... בעודי מתבוננת במסך הטלויזיה באובססיה לא מובנת-אותן התמונות-אותם הפרשנים.....פיגוע נוסף! והנייד שלי שוב צלצל-שמעת?????? חברה טובה מי-ם-באתי לצאת לבית הקפה הזה!-ממש בעוד עשר דקות חברות היו צריכות להגיע לקחת אותי לשם!ושוב הבכי.....ושוב המחשבות... ואני? מנסה ללטף מרחוק, מנסה לחבק..... ושוב אותה אנחת רווחה מפגרת.... מה הפכתי להיות לעזאזל?????? כל כך מפחדת.....כל כך מבולבלת....... אבל החלטתי-אני פה נשארת!! אין לי ארץ אחרת!

 

[פסיפלורה]

שירת הסירנה..

אנחנו גרים בצמוד לבית חולים באחת הערים "בחזית" עם מספר פיגועים גבוה.. יללות הסירנות הם רקע קבוע לאוויר מסביב.. אבל גם הקטנים שלי (4,5) כבר למדו.. גם בתוך חיי היומיום כשיש יותר משני "וויוו-וויוו" בחוץ, הקטנים שלי אומרים אוטומטית "תדליקו חדשות! עוד פעם ערבי ´חד ´תפוצץ" והריטואל של "ספירת מלאי" הידוע.. מציאות של שנת 2002 ..

 

[אחותו של שקספיר]

איך עושה כלב?

אחד מילדיי שהיה קטן הי עונה לשאלות המקובלות של "איך עושה כלב?" האו "ואיך עושה חתול" מיאו "ואיך עושה קטיושה?" בום בום. היה אולי בן שנתיים. זו הייתה אז המציאות שלו. והגדול יותר, אז הבחין בין "יציאה"שלנו ו"נפילה" שלהם. בין ארטילריה ומטוסים ובומים על קוליים. האם זה מטוס צלום או מטוס קרב והאם זה הליקופטר שמטיס פצועים לרמב"ם. אבל ההתייחסות שלהם (ילדים) שאנחנו כל כך חרדים לתגובות שלהם שונה משלנו. זו המציאות היומיומית ה"רגילה" שלהם. לנו קשה להתרגל. מציאות של שנת 2002.