אני חסר אונים ...
לפני כ-3 או 4 חדשים אשתי התחילה ללכת לפסיכולוגית מכיוון שהיא הרגישה רע מאז שאמה נפטרה לפני כ 3 שנים ואביה נפטר 6 חודשים לאחר מכן. אנחנו ביחד כבר 20 שנה ונשואים כ- 18 שנה. ויש לנו 2 ילדים. סיבה נוספת שהיא הרגישה רע היא שהיא מרגישה חנוקה בבית. היא עצמאית העובדת בבית. אני גם רוצה לציין שמותה של אמה כנראה השפיע עלי מכיוון שהוא כנראה גרם לי להתחיל את משבר גיל ה-40 שלי. ואני מודה שלא התייחסתי אליה תמיד הכי יפה (לא מדובר כמובן באלימות אלה יותר בזה שהיא הפכה להיות מובן מאליו עבורי) ובכל זאת כל הזמן הזה אני בכל זאת מראה לה אהבה. כל יום אני אומר לה כמה פעמים שאני אוהב אותה. כחודש לאחר שהתחילה ללכת לפסיכולוגית, היא התחילה להתיידד עם כל מיני נשים. ומבלה המון זמן בטלפון איתן. היא תמיד חיפשה נשים במצוקה כדי להזדהות איתן. לפי האחיות שלה, גם בתור ילדה היא היתה כזאת, והדבר כנראה קשור לכך שהיא גדלה ללא אביה שהיה מאושפז במשך ה-30 שנים האחרונות בב"ח לחולי נפש. לפני כחודשיים היא יתידדה עם בחורה כזאת והתחילה לבלות איתה הרבה. לטענתה רק כדי לבדוק את עצמה. בעקבות הנסיעות שלה אל אותה בחורה רבנו והיא אמרה לי שהיא לא אוהבת אותי יותר, שנגמר לה ממני והיא רוצה להפרד. בסופו של דבר הסכמנו שהיא לא צריכה להחליט החלטות כאלה כל עוד היא בבלבול הגדול ההוחז בה מאז שהיא התחילה את הטיפול הפסיכולוגי. כעבור זמן מסוים היא ספרה לי שאצל הפסיכולוגית היא התחילה לדבר על הזהות המינית שלה. ואז גם הסתבר שאותה בחורה היא לסבית. לאחר כמה זמן הבחורה הזאת החליטה לנתק קשר מאישתי כי היא טענה שהיא מתאהבת בה. את כל זה אני יודע כי אישתי ספרה לי. היא טוענת שלמרות שהיא לא אוהבת אותי, אני החבר הכי טוב שלה. הכל אופן, באותו יום שהחברה שלה נפרדה ממנה, אני ניחמתי את אישתי (למרות שהייתי צריך לשמוח על ניתוק הקשר הזה אבל היה לי בכל זאת עצוב על אישתי). כאשר ניחמתי אותה, אישתי בקשה לעשות איתי אהבה וזה מה שעשינו. אני רוצה גם לספר שבזמן שאישתי נפגשה עם הבחורה הזאת, היא התחילה ללכת איתה ולהפגש עם הומוסקסואלים ולסביות. שבוע לאחר הניתוק מאותה בחורה אישתי הודיעה לי שגם היא אוהבת נשים. ושהיתה לה גם התנשות פיסית עם אותה בחורה. ואז היא החליטה להתקשר למישהי אחרת (גם היא לסבית) ולהפגש איתה. בינתיים יצאתי למילואים ל-4 ימים ואחרי שחזרתי אשתי ספרה לי שהיא עכשיו בטוחה לחלוטין בזהות המינית שלה ושהיא מאוהבת בחברה החדשה שלה (למרות שלפי מה שהיא מספרת לא היה קשר פיסי איתה). לפני כמה יים היא אף ספרה לילדים שלנו שהיא דו-מינית ושהיא מתכוונת להפרד ממני. למרות זאת, היא השכימה שאני אבוא איתה לפגישה שלה אצל הפסיכולוגית שלה, כאשר מטרתי היתה לבקש שלא תחליט עדיין החלטות. ולתת הזדמנות לתיקון הקשר ביננו. הפסיכולוגית היתה מאד מופתעת מההחלטה ומכך שהזהות המינית הפך להיות ה- issue העקרי. היא הציעה לי גם לתת לאישתי מרחב. דבר שכבר בהתחלה אמרתי שאני מוכן, אבל כל פעם שאני נותן מרחב לאישתי, היא פתאום מרגישה שאני חבר טוב שלה ואז אנחנו מתקרבים, אבל ברגע שאנחנו מתקרבים, היא מרגישה שאני לוחץ עליה. אני לגמרי מבולבל. אני גם מאד מדוכא מכיוון שאני אוהב אותה (היתי אומר אפילו שאני עדיין מאוהב בה). אני לא יודע מה לעשות. בקטע הזה אני מרגיש כמו ילד קטן מבולבל
לפני כ-3 או 4 חדשים אשתי התחילה ללכת לפסיכולוגית מכיוון שהיא הרגישה רע מאז שאמה נפטרה לפני כ 3 שנים ואביה נפטר 6 חודשים לאחר מכן. אנחנו ביחד כבר 20 שנה ונשואים כ- 18 שנה. ויש לנו 2 ילדים. סיבה נוספת שהיא הרגישה רע היא שהיא מרגישה חנוקה בבית. היא עצמאית העובדת בבית. אני גם רוצה לציין שמותה של אמה כנראה השפיע עלי מכיוון שהוא כנראה גרם לי להתחיל את משבר גיל ה-40 שלי. ואני מודה שלא התייחסתי אליה תמיד הכי יפה (לא מדובר כמובן באלימות אלה יותר בזה שהיא הפכה להיות מובן מאליו עבורי) ובכל זאת כל הזמן הזה אני בכל זאת מראה לה אהבה. כל יום אני אומר לה כמה פעמים שאני אוהב אותה. כחודש לאחר שהתחילה ללכת לפסיכולוגית, היא התחילה להתיידד עם כל מיני נשים. ומבלה המון זמן בטלפון איתן. היא תמיד חיפשה נשים במצוקה כדי להזדהות איתן. לפי האחיות שלה, גם בתור ילדה היא היתה כזאת, והדבר כנראה קשור לכך שהיא גדלה ללא אביה שהיה מאושפז במשך ה-30 שנים האחרונות בב"ח לחולי נפש. לפני כחודשיים היא יתידדה עם בחורה כזאת והתחילה לבלות איתה הרבה. לטענתה רק כדי לבדוק את עצמה. בעקבות הנסיעות שלה אל אותה בחורה רבנו והיא אמרה לי שהיא לא אוהבת אותי יותר, שנגמר לה ממני והיא רוצה להפרד. בסופו של דבר הסכמנו שהיא לא צריכה להחליט החלטות כאלה כל עוד היא בבלבול הגדול ההוחז בה מאז שהיא התחילה את הטיפול הפסיכולוגי. כעבור זמן מסוים היא ספרה לי שאצל הפסיכולוגית היא התחילה לדבר על הזהות המינית שלה. ואז גם הסתבר שאותה בחורה היא לסבית. לאחר כמה זמן הבחורה הזאת החליטה לנתק קשר מאישתי כי היא טענה שהיא מתאהבת בה. את כל זה אני יודע כי אישתי ספרה לי. היא טוענת שלמרות שהיא לא אוהבת אותי, אני החבר הכי טוב שלה. הכל אופן, באותו יום שהחברה שלה נפרדה ממנה, אני ניחמתי את אישתי (למרות שהייתי צריך לשמוח על ניתוק הקשר הזה אבל היה לי בכל זאת עצוב על אישתי). כאשר ניחמתי אותה, אישתי בקשה לעשות איתי אהבה וזה מה שעשינו. אני רוצה גם לספר שבזמן שאישתי נפגשה עם הבחורה הזאת, היא התחילה ללכת איתה ולהפגש עם הומוסקסואלים ולסביות. שבוע לאחר הניתוק מאותה בחורה אישתי הודיעה לי שגם היא אוהבת נשים. ושהיתה לה גם התנשות פיסית עם אותה בחורה. ואז היא החליטה להתקשר למישהי אחרת (גם היא לסבית) ולהפגש איתה. בינתיים יצאתי למילואים ל-4 ימים ואחרי שחזרתי אשתי ספרה לי שהיא עכשיו בטוחה לחלוטין בזהות המינית שלה ושהיא מאוהבת בחברה החדשה שלה (למרות שלפי מה שהיא מספרת לא היה קשר פיסי איתה). לפני כמה יים היא אף ספרה לילדים שלנו שהיא דו-מינית ושהיא מתכוונת להפרד ממני. למרות זאת, היא השכימה שאני אבוא איתה לפגישה שלה אצל הפסיכולוגית שלה, כאשר מטרתי היתה לבקש שלא תחליט עדיין החלטות. ולתת הזדמנות לתיקון הקשר ביננו. הפסיכולוגית היתה מאד מופתעת מההחלטה ומכך שהזהות המינית הפך להיות ה- issue העקרי. היא הציעה לי גם לתת לאישתי מרחב. דבר שכבר בהתחלה אמרתי שאני מוכן, אבל כל פעם שאני נותן מרחב לאישתי, היא פתאום מרגישה שאני חבר טוב שלה ואז אנחנו מתקרבים, אבל ברגע שאנחנו מתקרבים, היא מרגישה שאני לוחץ עליה. אני לגמרי מבולבל. אני גם מאד מדוכא מכיוון שאני אוהב אותה (היתי אומר אפילו שאני עדיין מאוהב בה). אני לא יודע מה לעשות. בקטע הזה אני מרגיש כמו ילד קטן מבולבל