אני חייב שתעזרו לי
החלטתי לכתוב לכם על המצוקה שלי מכיוון שאני חייב לפרוק את זה, אני כבר לא יכול יותר, זה פשוט מעיק עלי! אז ככה (סיפור קצת ארוך), אני בחור בן 26 שלא כל כך הלך לו עם בחורות בחיים, הכוונה שלי היא לא בתחום המיני אלא בתחום הרומנטי או במלים אחרות היו לי מספיק סטוצים אבל חברה רצינית לא ממש. הראשונה לא ממש נחשבת הייתי צעיר אז, השנייה הייתה מוזרה (בן אדם שאי אפשר להבין אותו) והאחרונה שבעצם לא היינו מתאימים מלכתחילה. היא התקבלה לעבודה במקום עבודתי לפני כשנתיים (בערך) לתקופה של שנה וחצי עד לגיוסה לצבא.ואז היא הייתה בת 17 ואני 24, היא לא ממש עניינה אותי בהתחלה, אבל אתם יודעים איך זה בעבודה לאט לאט מתחילים לדבר, לצחוק ואיכשהוא מתחברים. עברה חצי שנה והחלפנו מספרי איי סי קיו וככה התחלנו לדבר מחוץ למסגרת העבודה,אני חייב לציין שלבחורה יש "ראש על הכתפיים", היא קיבלה 700 בפסיכומטרי ויש לה בגרות מצויינת. היא מאד מפותחת יחסית לבת גילה (היא נראית בת 22) ומה לעשות מאד נמשכתי אליה. עדיין לא העזתי לעשות כל צעד מפעת הפער בגילאים (7 שנים) או כמו שאנחנו הגדרנו את זה, זה לא הפער אלא יותר הסטאטוס בחיים (היא הייתה שנה לפני גיוס ואני הייתי משוחרר כבר 4 שנים. אני לא האמנתי לרגע שיכול לצאת משהו ביננו עד ש- אותו היום הגיע חזרתי מהעבודה ופתאום התגלתה בי תשוקה עזה לבירה, כן כן מפה זה התחיל. שיגעתי את השותפה שלי לדירה שתבוא איתי לשתות איתי בירה והיא סירבה בתוקף (היא הייתה עייפה) השתגעתי! טוב חזרתי למחשב ופתאום היא הייתה מחוברת לאיי סי קיו, שאלתי אותה בצחוק אם היא הייתה רוצה ללכת איתי לשתות בירה והיא שאלה אותי מתי אני בא לאסוף אותה. זה היה נראה לי כיף אספתי אותה ישבנו בפאב צחקנו, דיברנו וחזרנו כל אחד לביתו (בלי כל מגע פיזי), לאחר מכן הייתה עוד פגישה ופה כבר התקרבנו פיזית והתחלנו לשאול אחד את השני מה אנחנו עושים? ידענו שאין כל סיכוי לקשר הזה. הדברים התחילו להתגלגל להם ומצאנו את עצמנו במן קשר אינטנסיבי וכשאני אומר קשר אינטנסיבי אני מתכוון שלא היה יום שלא התראינו וגם לפחות 3 ימים בשבוע היא ישנה אצלי (אם לא יותר) בעצם בתוך שלושה חודשיים הפכנו מידידים לעבודה ל "זוג נשוי", היינו פשוט מטורפים אחד על השני, קצת קשה לי להסביר את האהבה שהייתה ביננו כי זה מסוג הדברים שמילים לא יכולות לבטא. בחיים שלי לא אהבתי בחורה כמו שאהבתי אותה וגם היא אותי וכך נמשך לו הקשר ובעצם עד לחודש ספטמבר האחרון. במשך שנה ושלושה חודשיים לא עזבנו אחד את השני לרגע אתם לא מסוגלים להבין איזו אהבה זו הייתה, לא היה איכפת לי מכלום בחיים וגם לה. הדבר היחיד שרצינו זה להמשיך להיות ביחד וכמה שיותר. יכולנו להסתגר כל השבת בחדר ולא לצאת מהמיטה וזה היה הבילוי הכי כיף בעולם. אהבה זו מילה קטנה בשביל הקשר הזה וכל הפנטזיה הזאת נמשכה כל כך הרבה זמן שכבר שכחתי מעצמי, איפה הערות שהיו לי לפני זה על הקשר?? וככה בשלהי חודש ספטמבר, לאחר שחזרנו מיציאה ישבנו ברכב שלי ואמרתי לה שאני רוצה לדבר איתה. שאלתי אותה איפה נהיה בעוד כמה שנים ואז היא אמרה לי "באותו מצב" ז"א שהיא לא מתכוונת לעשות כל צעד שהוא עד שהיא תגיע לגיל שבו תרגיש מוכנה וזה לא יהיה בקרוב. זהו ובעצם מאותו יום חיי הפכו לסיוט. בהתחלה הייתי יושב בבית ופשוט בוכה, לא הייתי מסוגל לעשות כלום, בעבודה לא דיברתי עם אף אחד מעבר למה שצריך, הייתי פשוט בדיכאון. נפגשנו מאז פעם בשבוע ביום שישי ו"בילינו" אחד עם השני, אט אט גם זה הפסיק ואז התחיל עידן ההתכחשויות והזייפנות ידעתי שהיא בקשר עם מישהו חדש (ידעתי לבטח, אני לא סתם אומר) וניסיתי להוציא את זה ממנה והיא לא שיתפה פעולה. לא משנה זה כבר נגמר הבחור לא היה ממש מעוניין. ואז הגיע שלב הזייפנות, היא נהפכה להיות בן אדם כל כך מזוייף שזה פשוט מבחיל. אנחנו מדברים מידי פעם בטלפון וזה פשוט דוחה אותי. למה למה מגיע לי כזה יחס מכוער, מה עשיתי לה? אתם צריכים לשמוע את טון הדיבור שלה כשהיא מדברת איתי היום, זה פשוט מוריד לי את החשק מהכל. אני כל כך מתוסבך, מצד אחד אני כל כל אוהב אותה והיא כל כך חסרה לי אבל מצד שני היא כל כך רעה אלי ולא אמיתית, היא ממש עושה לי טובה שהיא בכלל עונה לי לטלפון, כאילו עד לפני חודשיים וחצי היינו האנשים הכי מחוברים בעולם, היינו כל כך אוהבים ומאמינים אחד בשני ולא היו לנו כל חשבון של כסף אחד בשני ותראו מה קרה...! למה? איך בכלל מגיעים למצב כזה? תראו זה לא משהו שהיא מתכננת כנגדי, אלא, אני פשוט לא מעניין אותה וזה מה שמטריף את דעתי, אני לא מסוגל להבין את זה, עד אתמול הייתי כל כך יקר לה. מה אני אגיד לכם אני יכול להאשים רק את עצמי בכל העניין הזה, הרי ידעתי מלכתחילה שלא יכול לצאת מזה משהו אבל זה לא עוזר לי כרגע, אני פשוט אוכל את עצמי מבפנים, קשה לי פשוט קשה לי. אני יודע לבטח שלא פגעתי בה (לפני שאתם תוקפים אותי) הייתי איתה הכי עדין שרק אפשר. תתנו לי עצות חברים אני מרגיש שאני מתמוטט!!! אין לי יותר כוחות בשביל זה, זה הורס אותי
החלטתי לכתוב לכם על המצוקה שלי מכיוון שאני חייב לפרוק את זה, אני כבר לא יכול יותר, זה פשוט מעיק עלי! אז ככה (סיפור קצת ארוך), אני בחור בן 26 שלא כל כך הלך לו עם בחורות בחיים, הכוונה שלי היא לא בתחום המיני אלא בתחום הרומנטי או במלים אחרות היו לי מספיק סטוצים אבל חברה רצינית לא ממש. הראשונה לא ממש נחשבת הייתי צעיר אז, השנייה הייתה מוזרה (בן אדם שאי אפשר להבין אותו) והאחרונה שבעצם לא היינו מתאימים מלכתחילה. היא התקבלה לעבודה במקום עבודתי לפני כשנתיים (בערך) לתקופה של שנה וחצי עד לגיוסה לצבא.ואז היא הייתה בת 17 ואני 24, היא לא ממש עניינה אותי בהתחלה, אבל אתם יודעים איך זה בעבודה לאט לאט מתחילים לדבר, לצחוק ואיכשהוא מתחברים. עברה חצי שנה והחלפנו מספרי איי סי קיו וככה התחלנו לדבר מחוץ למסגרת העבודה,אני חייב לציין שלבחורה יש "ראש על הכתפיים", היא קיבלה 700 בפסיכומטרי ויש לה בגרות מצויינת. היא מאד מפותחת יחסית לבת גילה (היא נראית בת 22) ומה לעשות מאד נמשכתי אליה. עדיין לא העזתי לעשות כל צעד מפעת הפער בגילאים (7 שנים) או כמו שאנחנו הגדרנו את זה, זה לא הפער אלא יותר הסטאטוס בחיים (היא הייתה שנה לפני גיוס ואני הייתי משוחרר כבר 4 שנים. אני לא האמנתי לרגע שיכול לצאת משהו ביננו עד ש- אותו היום הגיע חזרתי מהעבודה ופתאום התגלתה בי תשוקה עזה לבירה, כן כן מפה זה התחיל. שיגעתי את השותפה שלי לדירה שתבוא איתי לשתות איתי בירה והיא סירבה בתוקף (היא הייתה עייפה) השתגעתי! טוב חזרתי למחשב ופתאום היא הייתה מחוברת לאיי סי קיו, שאלתי אותה בצחוק אם היא הייתה רוצה ללכת איתי לשתות בירה והיא שאלה אותי מתי אני בא לאסוף אותה. זה היה נראה לי כיף אספתי אותה ישבנו בפאב צחקנו, דיברנו וחזרנו כל אחד לביתו (בלי כל מגע פיזי), לאחר מכן הייתה עוד פגישה ופה כבר התקרבנו פיזית והתחלנו לשאול אחד את השני מה אנחנו עושים? ידענו שאין כל סיכוי לקשר הזה. הדברים התחילו להתגלגל להם ומצאנו את עצמנו במן קשר אינטנסיבי וכשאני אומר קשר אינטנסיבי אני מתכוון שלא היה יום שלא התראינו וגם לפחות 3 ימים בשבוע היא ישנה אצלי (אם לא יותר) בעצם בתוך שלושה חודשיים הפכנו מידידים לעבודה ל "זוג נשוי", היינו פשוט מטורפים אחד על השני, קצת קשה לי להסביר את האהבה שהייתה ביננו כי זה מסוג הדברים שמילים לא יכולות לבטא. בחיים שלי לא אהבתי בחורה כמו שאהבתי אותה וגם היא אותי וכך נמשך לו הקשר ובעצם עד לחודש ספטמבר האחרון. במשך שנה ושלושה חודשיים לא עזבנו אחד את השני לרגע אתם לא מסוגלים להבין איזו אהבה זו הייתה, לא היה איכפת לי מכלום בחיים וגם לה. הדבר היחיד שרצינו זה להמשיך להיות ביחד וכמה שיותר. יכולנו להסתגר כל השבת בחדר ולא לצאת מהמיטה וזה היה הבילוי הכי כיף בעולם. אהבה זו מילה קטנה בשביל הקשר הזה וכל הפנטזיה הזאת נמשכה כל כך הרבה זמן שכבר שכחתי מעצמי, איפה הערות שהיו לי לפני זה על הקשר?? וככה בשלהי חודש ספטמבר, לאחר שחזרנו מיציאה ישבנו ברכב שלי ואמרתי לה שאני רוצה לדבר איתה. שאלתי אותה איפה נהיה בעוד כמה שנים ואז היא אמרה לי "באותו מצב" ז"א שהיא לא מתכוונת לעשות כל צעד שהוא עד שהיא תגיע לגיל שבו תרגיש מוכנה וזה לא יהיה בקרוב. זהו ובעצם מאותו יום חיי הפכו לסיוט. בהתחלה הייתי יושב בבית ופשוט בוכה, לא הייתי מסוגל לעשות כלום, בעבודה לא דיברתי עם אף אחד מעבר למה שצריך, הייתי פשוט בדיכאון. נפגשנו מאז פעם בשבוע ביום שישי ו"בילינו" אחד עם השני, אט אט גם זה הפסיק ואז התחיל עידן ההתכחשויות והזייפנות ידעתי שהיא בקשר עם מישהו חדש (ידעתי לבטח, אני לא סתם אומר) וניסיתי להוציא את זה ממנה והיא לא שיתפה פעולה. לא משנה זה כבר נגמר הבחור לא היה ממש מעוניין. ואז הגיע שלב הזייפנות, היא נהפכה להיות בן אדם כל כך מזוייף שזה פשוט מבחיל. אנחנו מדברים מידי פעם בטלפון וזה פשוט דוחה אותי. למה למה מגיע לי כזה יחס מכוער, מה עשיתי לה? אתם צריכים לשמוע את טון הדיבור שלה כשהיא מדברת איתי היום, זה פשוט מוריד לי את החשק מהכל. אני כל כך מתוסבך, מצד אחד אני כל כל אוהב אותה והיא כל כך חסרה לי אבל מצד שני היא כל כך רעה אלי ולא אמיתית, היא ממש עושה לי טובה שהיא בכלל עונה לי לטלפון, כאילו עד לפני חודשיים וחצי היינו האנשים הכי מחוברים בעולם, היינו כל כך אוהבים ומאמינים אחד בשני ולא היו לנו כל חשבון של כסף אחד בשני ותראו מה קרה...! למה? איך בכלל מגיעים למצב כזה? תראו זה לא משהו שהיא מתכננת כנגדי, אלא, אני פשוט לא מעניין אותה וזה מה שמטריף את דעתי, אני לא מסוגל להבין את זה, עד אתמול הייתי כל כך יקר לה. מה אני אגיד לכם אני יכול להאשים רק את עצמי בכל העניין הזה, הרי ידעתי מלכתחילה שלא יכול לצאת מזה משהו אבל זה לא עוזר לי כרגע, אני פשוט אוכל את עצמי מבפנים, קשה לי פשוט קשה לי. אני יודע לבטח שלא פגעתי בה (לפני שאתם תוקפים אותי) הייתי איתה הכי עדין שרק אפשר. תתנו לי עצות חברים אני מרגיש שאני מתמוטט!!! אין לי יותר כוחות בשביל זה, זה הורס אותי
