אני חייבת עזרה

[AdiBason]

אני חייבת עזרה

רציתי לשמוע בעצתכם: בכל פעם שאני רוצה ליסוע לשבת להורים שלי בעלי קודם אומר: לא!!!! אבל אח"כ אחרי מס´ בקשות שלי לפעמים הוא נענה ולפעמים לא. עכשיו זה כבר נימאס לי. אמרתי לו אתמול כך: שנימאס לי שהוא מחליט אם ליסוע להורי או לא ואנו לא מחליטים יחד. שהוא לא מספיק אוהב אותי אם הוא לא יודע איך אני מרגישה וזה ממש לא יפה שאני רוצה ליסוע להורי והוא לא מסכים. עוד אמרתי לו ששבוע הבא כשירצ ללכת להוריו ואני אומר לו לא!!!! רק אז הוא ירגיש מה שאני מרגישה כשאני רוצה ליסוע להורי והוא מסרב. ( כשהוא רצה ליסוע להוריו אף פעם לא סירבתי למרות שאני לא סובלת ליסוע לשם ולא סובלת את אימו!!!!). מה עושים כדי שיפסיק לנהוג כך? אני בוכה כל פעם מחדש אבל הפעם אני לא אתחנן שניסע, אני פשוט אעשה לו בדיוק מה שהוא עושה לי ואולי רק אז הוא ירגיש איך זה כשמונעים ממך ללכת להורים שלך!!!!!

 

[רוקמת האשליה]

עדי.....

ומה יקרה אם תסעי להורייך לבד, בלי בעלך? האם את תלויה בו מבחינת הסעה? אם כן, שיקפיץ אותך, ויותר מאוחר יבוא לאסוף אותך, לא חייב לבוא איתך. כמובן , שבמקביל, זה יהיה טבעי, אם את גם לא תצטרפי אליו כשיירצה ללכת אל הוריו. אין לו כל זכות למנוע ממך ללכת את הורייך. וגם לא נראה לי שכל פעם את צריכה להתחנן אליו מחדש על מנת שיבוא איתך .

 

[adam33]

עדי

זו לא שאלה של אני אוהב אותך זו שאלה של היכן את ואני בעמדת הויכוח לפי דעתי הוא מעמיד את עצמו מעלייך נותן לך להרגיש שאת פחותה בעינייו ולכן זה אינו ויכוח אלא רק כפיית הדיעה שלו עלייך את הרגשת שאת נותנת כל כך מעצמך בעוד שהוא בכלל לא חושב כך אצלו בכלל זה טבעי שאת צריכה לעשות כל מה שהוא אומר ולכן הוא אינו נמצא בכדי להרגיש אותך בעמדתך משהו כמו דו שיח של חרשים השאלה מה מכאן ולהבא תעמדי על שלך תביאי אותו להרגשה שאת בעצם אישה בעלת רצונות ורגשות ולא פחות ממנו שיבין שאת בעלת דיעה ולא האישה שאומרים לה כל הזמן מה לעשות שיראה שמולו ישנה אישה ולא צעצוע.

 

[AdiBason]

לכל המשיבים

אני לא תלויה בו מבחינת הסעה אבל ההורים שלי גרים בדרום ואנו במרכז. אין יל בעיה לקחת את הרכב וליסוע אבל אנחנו שומרים שבת אז זה לשבת שלמה והכי מפריע לי לעשות זאת זה הפגיעה באמא שלי. אני לא רוצה שאימי תיפגע. איך אני אהיה שם לבד עם כל השאלות של האחים שלי ואחיינים שלי - זה יהיה לי ממש קשה נפשית להתמודד. ולראות את אימי בוכה בסתר..... זה הכי נורא עבורי. אני לא רוצה לומר זאת אבל אם אימי לא הייתה בחיים הייתי שמה עליו פס ונוסעת לבד אבל קשה לי לפגוע באימי ושתדע שקשה לי. למרות שגם ככה היא בטוח מרגישה.....

 

[adam33]

תמיד לעולם יהיה מאוחר

את צריכה לקחת את החיים שלך בידייך אין להמתין עלייך להוכיחראשית לעצמך שאת חייה שאת נושמת מה שקורה כעת שמישהו אחר שם מסננת על הפה שלך והוא זה שקובע מה יכנס מאחר והוא לא יכול לקבוע מה יצא אז בעצם את מוציאה כאן את כל ההרגשה שלך...

 

[system 1]

הורים נחמתנו אך גם צרתנו

שלום לך, פעם שכולנו גרנו בקומונה ליד ההורים וכו, שמירת שבת לא היתה בעיה, עכשיו צריך לנסוע לכל מקום, ואף לישון אצל ההורים עד מוצאי שבת . . ., לא נעים ..., אז מה עושים? אחי פתר את הבעיה (הוא נוסע בשבת) בכך שאישתו לא מגיעה לביקור שבת (רק בחגים) כך היא גם יכולה לקבל קצת שקט מהילדים, להורים תמיד יש מה להגיד בנושא ולחשוב כל מיני מחשבות, אבל זה כבר הרגל והעיקר שהם (אחי ואשתו) מאושרים. אגב בעייתך היא מנת חלקם של אחרים לכן בחרתי בכותרת הנושא

 

[שואלת באמת]

ברגע שאת תהיי שלמה עם העובדה

שהוא לא מצטרף אלייך, אף אחד לא ישאל שאלות שיביכו אותך. אני נמצאת באותו סיפור ונשואה מזה המון שנים. בהתחלה היתי מרגישה נורא בדיוק מאותן סיבות שהזכרת, מה יגידו? יפגעו?מה אני אענה? ועוד ועוד. מה שכן, די בהתחלה היה ברור לי שלחץ מצידי לא יעבוד. עם הזמן, עם ההבנה שכולנו משתנים, עם העובדה שהתחלתי להיות מודעת לרצונות שלי והתחלתי בעצמי לא להתלוות לכל ביקורי המשפחה מהצד שלו, עם הקבלה של עובדת היותו בן אדם שלא מחובר אלי 24 שעות ביממה, עם צרכים ורצונות משלו,הכל נהיה ממש פשוט. היום, אף אחד לא מרים גבה כשהוא לא מופיע לאיזה אירוע משפחתי, לילדים גם ברור למה אמא לא מצטרפת כשנוסעים לאמא שלו, לי יש כמה שעות שקט, לו אין אשה שמחמיצה פנים כשחוזרת מהוריה, ולפחות בשטח הזה- ישנה בינינו הבנה מוחלטת וידיעה ברורה- שהדבר לא נעשה מרצון לפגוע במישהו, אלא ממקום של עמידה על צרכים אישיים שאף אחד חיצוני לא מעורב בהם.

 

[אחותו של שקספיר]

אתה לא מספיק אוהב אותי כי....

לא יקירה. אין לזה קשר לאהבה. את עושה שימוש (מניפולטיבי?) באמירה הזו"אתה לא מספיק אוהב אותי כדי לעשות ככה ואחרת". המציאות היא שהוא לא רוצה לבוא איתך להורים שלך. עובדה. האפשרויות הן כדלהלן: *את"תכריחי" אותו לבוא עם סצינות ובכי ואמירות כאלו, בסוף הוא יבוא (לפעמים) ולעיתים לא. אבל המתח שיווצר , לא נעים בכלל. *את תוותרי, ולא תסעו להורים שלך בכלל. (או רק בחגים, וגם אז יתחילו הויכוחים כאמור בסעיף הקודם) * את תסעי להורים לבד. ויהיו שאלות (סביר) ואת תעני עליהן הכי ביושר שאת יכולה. שחיי הנשואים שלך טובים,אבל הוא לא אוהב לבוא אליכם לשבת . *את תחליטי מה שתרצי לגבי ביקורים שלך בבית הוריו, יכול להיות שתמשיכי ללכת ויכול להיות שתבחרי שלא ללכת (לא כעין תחת עין,אלא מתוך יכולת שלך לקבל החלטה עצמאית). אבל- זוגיות - נישואין, בחלק גדול מהמקרים כולל את המשפחה המורחבת. המקום שאתם , שניכם נותנים לה (מהצד שלך ומהצד שלו) בנשואין שלכם, שווה בדיקה. מה המשמעות למה זה כל כך חשוב לך (ולו) על מה מאבק הכוח הזה ולמה אלו השיטות של ההתמודדות(בכי, אתה לא אוהב אותי,תחינה..) שאלות הרבה יותר כבדות משבת אצל ההורים שלו/שלך. שאלות של דפוסי תקשורת והתנהגות זוגיים, ששוים בחינה זריזה לפני שיהיו ילדים וזוגית ארוכת שנים.

 

[seeyou]

למילים יש "משמעויות"!../images/Emo105.gif

מה שאמרת לו-זה כמו הכרזת מלחמה! תחשבי בצורה קצת אחרת-אולי תסיגי יותר! תמיד תיתני לו את הכבוד שהוא ה"מחליט",אך לבסוף-כמו אשה חכמה-משנה פני הדברים! ראש בראש זה לא ילך...או שילך ישר לרבנות!