אני חייבת עזרה!!!
אני בת 15.5, עולה ל-י"א... ויש לי כמה בעיות... אז ככה - הורים שלי מתייחסים אלי כמו לילדה בת 10 ואני רצינית... לא נותנים לי לצאת עד מאוחר, אומרים לי מתי ללכת לישון, לא נותנים לי לנסוע לפה ולשם...וכשאני אצל חברות שלי הורים שלהן מזה חופשיים איתם!! בנוסף לזה אמא שלי מאוד ביקרותית!!!! יש לה תמיד מה לומר על החברות/הידידים/הלבוש/העיסוקים/האופי שלי ועוד דברים שלא הייתם יודעים שהם קיימים!! הורידה לי את הבטחון העצמי שלי לאפס!!! כל דבר שאני עושה אני חושבת מלא פעמים מה יגידו על זה וככה אני מתנהגת גם עם החברים.. הם (המשפחה שלי) חושבים שאני לא מסוגלת לעשות כלום בעצמי... שאני לא בוגרת ועצמאית, יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אם אני כן הם לא נותנים לי להוכיח להם את זה ובגלל זה אני לא באמת יכולה להיות מי שאני!!! אמא שלי, לוקחת ומחזירה אותי לכל מקום, מכינה לי אוכל.... היא חונקת אותיייי!! בחיים לא נתנה לי לעשות משהו בעצמי וגם אם כן אז עם מלא הוראות! סיפרתי לאחותי הגדולה (אני הכי קטנה..) שאני הולכת לעבוד במקום מסויים והיא צחקה ואמרה "גדול! גדול! אני חייבת ללכת לספר את זה..." לקחה את זה בתור בדיחה. היא חמודה לאללה רוב הזמן, כולם אוהבים אותה (בת 26) היא תמיד השיגה מה שרצתה, עצמאית, בוגרת ואני "המפונקת, הלא-בוגרת, תינוקת".. נמאס לי מזה!!! וגם לה יש חלק בזה - היא מדברת אלי כמו לילדה בת 6 ואז כשאני מסבירה לי שתפסיק להתנהג ככה, היא אומרת "אבל את אחותי הקטנה..", היא לא מדברת איתי על בנים, אהבה, אתם יודעים... דברים של גיל 16... לפני שנה בערך דיברנו על עבודה ומה אני אעשה כשאני אהיה גדולה... והיא אמרה לי "את לא תגיעי רחוק" שזו השאיפה שלי... הבנאדם שאתה הכי אוהב לא מאמין בך, מה אני אמורה לחשוב על זה?! נמאס לי כבר להיות הילדה של אמא! אני רוצה להוכיח להם שגם אני יכולה להיות עצמאית ובוגרת אם הם רק יתנו לי הזדמנות להוכיח את זה!!! ויש לי גם בעיה בתחום החברתי.... יש לי חברה טובה ועוד 2 חברות קרובות. וחוצמזה יש לי ידידות וידידים, ומי שיסתכל מהצד יגיד שאני די מקובלת ויש לי הרבה חברות וחברים... אבל זה לא כמו שזה נראה!! הרוב מעדיפים את החברה הכי טובה שלי, היא הכי אחלה בעולם, מצחיקה, פתוחה, מתוקה... אני יותר ביישנית, אין לי בטחון כמו שלה יש... אם היא תרצה לעשות משהו היא תעשה אותו ואני אחשוב פעמיים... כולם אוהבים אותה! אם יפגשו את שתינו, יקראו לה, ידברו איתה, יתייעצו איתה קודם ואח"כ אולי אז אני... חלק מהם לא מעריכים אותי כמו שהם צריכים, לדעתי... ואני לא רוצה לחפש ידידים אחרים -אני רוצה להתמודד עם זה. אבל איך?? עם הגעתם עד לכאן..... אז ת-ו-ד-ה!!!
אני בת 15.5, עולה ל-י"א... ויש לי כמה בעיות... אז ככה - הורים שלי מתייחסים אלי כמו לילדה בת 10 ואני רצינית... לא נותנים לי לצאת עד מאוחר, אומרים לי מתי ללכת לישון, לא נותנים לי לנסוע לפה ולשם...וכשאני אצל חברות שלי הורים שלהן מזה חופשיים איתם!! בנוסף לזה אמא שלי מאוד ביקרותית!!!! יש לה תמיד מה לומר על החברות/הידידים/הלבוש/העיסוקים/האופי שלי ועוד דברים שלא הייתם יודעים שהם קיימים!! הורידה לי את הבטחון העצמי שלי לאפס!!! כל דבר שאני עושה אני חושבת מלא פעמים מה יגידו על זה וככה אני מתנהגת גם עם החברים.. הם (המשפחה שלי) חושבים שאני לא מסוגלת לעשות כלום בעצמי... שאני לא בוגרת ועצמאית, יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אם אני כן הם לא נותנים לי להוכיח להם את זה ובגלל זה אני לא באמת יכולה להיות מי שאני!!! אמא שלי, לוקחת ומחזירה אותי לכל מקום, מכינה לי אוכל.... היא חונקת אותיייי!! בחיים לא נתנה לי לעשות משהו בעצמי וגם אם כן אז עם מלא הוראות! סיפרתי לאחותי הגדולה (אני הכי קטנה..) שאני הולכת לעבוד במקום מסויים והיא צחקה ואמרה "גדול! גדול! אני חייבת ללכת לספר את זה..." לקחה את זה בתור בדיחה. היא חמודה לאללה רוב הזמן, כולם אוהבים אותה (בת 26) היא תמיד השיגה מה שרצתה, עצמאית, בוגרת ואני "המפונקת, הלא-בוגרת, תינוקת".. נמאס לי מזה!!! וגם לה יש חלק בזה - היא מדברת אלי כמו לילדה בת 6 ואז כשאני מסבירה לי שתפסיק להתנהג ככה, היא אומרת "אבל את אחותי הקטנה..", היא לא מדברת איתי על בנים, אהבה, אתם יודעים... דברים של גיל 16... לפני שנה בערך דיברנו על עבודה ומה אני אעשה כשאני אהיה גדולה... והיא אמרה לי "את לא תגיעי רחוק" שזו השאיפה שלי... הבנאדם שאתה הכי אוהב לא מאמין בך, מה אני אמורה לחשוב על זה?! נמאס לי כבר להיות הילדה של אמא! אני רוצה להוכיח להם שגם אני יכולה להיות עצמאית ובוגרת אם הם רק יתנו לי הזדמנות להוכיח את זה!!! ויש לי גם בעיה בתחום החברתי.... יש לי חברה טובה ועוד 2 חברות קרובות. וחוצמזה יש לי ידידות וידידים, ומי שיסתכל מהצד יגיד שאני די מקובלת ויש לי הרבה חברות וחברים... אבל זה לא כמו שזה נראה!! הרוב מעדיפים את החברה הכי טובה שלי, היא הכי אחלה בעולם, מצחיקה, פתוחה, מתוקה... אני יותר ביישנית, אין לי בטחון כמו שלה יש... אם היא תרצה לעשות משהו היא תעשה אותו ואני אחשוב פעמיים... כולם אוהבים אותה! אם יפגשו את שתינו, יקראו לה, ידברו איתה, יתייעצו איתה קודם ואח"כ אולי אז אני... חלק מהם לא מעריכים אותי כמו שהם צריכים, לדעתי... ואני לא רוצה לחפש ידידים אחרים -אני רוצה להתמודד עם זה. אבל איך?? עם הגעתם עד לכאן..... אז ת-ו-ד-ה!!!