אני חושבת

תאנה

New member
אני חושבת

שהגיע הזמן שאשמיע קצת את קולי. אחרי פרק זמן של שתיקה, גם אני ניסיתי להתמודד עם קשיים של מה קורה אחרי שמתגרשים, נפילות מתח, שאלות שחוזרות ונשנות- איפה טעיתי, מה היה אפשר לשנות, למה לא פעלתי אחרת, איך הזקתי לאחרים. זה לא קל לענות לעצמך לפעמים שחלק מהאחריות היא כמובן של עצמך גם. ניסיתי לנקות את הראש, התבודדתי, נחתי, שמעתי אין סוף מוזיקה, הצלחתי אפילו לבכות קצת- אבל הראש מלא מלא. אז זהו- שקעתי, לא היה לי מה להגיד, עכשיו אני מנסה להרים שוב את הראש חזרה, לכל דבר צריך את הזמן שלו וצריך לדעת גם מתי לסיים ולהמשיך הלאה. קראתי את מה שכתבתם על אהבה , על גרושים ועל ילדים. יש המון כאב אבל בהחלט אפשר לנסות ליפות את העתיד ולהעניק גם לאחרים, מסתבר שכשאנו נותנים אנחנו זוכים לקבל חזרה והרבה. מאחלת לכם שבוע נפלא. תאנה
 

היתקליף

New member
את יודעת, הזכרת לי

את התקופה (עוד לפני הגירושין בפועל) שאשתי ואני היינו עסוקים בדיונים האלה של מי אשם ומה היה (הכל בטלפון). היא מאד לא אהבה את השיחות האלה, ובדרך כלל היתה רק מאזינה למה שלי היה להגיד (דברים שכמובן חזרו על עצמם שוב ושוב). באחת משיחות הטלפון האלה היא פתאום אמרה: אתה יודע מה? שכנעת אותי - אני אשמה במאה אחוז. עכשיו מה? לא היה לי מה להגיד. לומר שבגלל זה עכשיו נתגרש, זה טפשי. כבר היינו חתומים על הסכם והיה לנו תאריך לרבנות. להגיד שאני כועס ופגוע בגלל מה שקרה, טוב, זה ידוע. בקיצור, היא די הוציאה את הטעם מהשיחות, ויחד איתן את הטעם מההתחבטות. זה לא הרגיע אצלי סופית את הרגשות הקשים (שאותם שפכתי אחר כך לכתב) אבל הפסיק את הדיונים, הן ביני לבינה, והן ביני לבין עצמי. וזה לא בגלל שקיבלתי את דבריה כאילו באמת היא אשמה לגמרי (היא לא), אלא את המסר שזה לא משנה יותר.
 

היתקליף

New member
תראי מה עשית לי ../images/Emo4.gif

כל פעם צף לי עוד משהו מהעבר ההוא. עוד משהו שהיא אמרה היה: "אנחנו פשוט הפסקנו להתאים". זה נשמע נורא בנאלי, אבל יש לזה עוצמה. היא אמרה גם: "עשיתי את מה שהרגשתי לנכון". מוזר איך נזכרתי בזה עכשיו. באיזו חוכמה היא ניסתה לסלק את שאלת חיפוש האשמים מהדרך. לא פלא שהיא התאוששה מהסיפור הרבה יותר מהר ממני.
 

תאנה

New member
אחריות, אשמה...

אומרים שלטנגו צריך שניים. אנחנו לא יכולים לדעת מה עובר לאנשים בראש ברגעים האלה שהראש מונח על הכרית בשקט לבד בלילה. אנחנו יכולים להיות אחראים רק לעצמנו, למחשבות ולמעשים. לדעתי, ברגע שאתה שלם עם עצמך ההתאוששות אכן יותר קלה, אבל הזכרונות שם, הכאב שם ואולי גם צלקות. לכן אני בטוחה שהשאלות האלה עולות וצצות לכל אחד בלי קשר ליוזם, לנפגע, לחזק או לחלש.
 

avitalp

New member
ואני שמחה...

שחזרת אלינו... חסרת לי כאן, ובכלל...
אביטל
 
לא אוהבת את המילה "אשמה"

מעדיפה "אחריות". ואחריות המיד של שניים. כמו שכתב היתקליף, זה לא משנה מי היה יותר אחראי לפירוק. אין טעם בהתחבטויות בנושאי העבר. אבל, כנראה שאם לא נלמד מהעבר, נחזור שוב על אותן טעויות, והרי חלקנו רוצים לטעות טעויות חדשות. אז, גם כאן, כמו בכל השאר, הכל במידה. אל תשקעי. אנחנו מתגעגעים פה. אוריאנה
 
אחריות לפירוק, אחריות לחיבור

אני מוטרד לעיתים קרובות מהשאלה, מי היה אחראי לזה שהנישואין האלה בכלל התחילו, למרות כל הנורות האדומות וצופרי האזעקה שהיו סביבם (ושאני יודע לזהות רק היום, בדיעבד). או במלים יותר פשוטות, איך יכולתי להיות כל כך עיוור
 

היתקליף

New member
אני חשבתי

שהבטחת לפסיכיאטר שתיקח את התרופות שלך בבוקר כמו ילד טוב. אתה רואה שכשאתה לא מקפיד לקחת את כל הכדורים במשך היום אתה מתחיל לאבד שליטה.
 

תאנה

New member
אולי במקום זה

כדאי להביט קדימה , להקשיב לאורות האדומים שלנו, וללמוד מהנסיון. בשביל זה נתנו לנו אזניים, עיניים ומוח לחשוב.
 
רק ש...

אחרי ניסיון כזה, האמון שהיה לי בעיניים, בעיניים ובמוח שלי - פחת.
 
זאת כל התורה כולה

להקשיב לעצמנו, להאמין בעצמנו. כשהייתי בהריון עברתי בדיקה קשה כדי לגלות אם בנצ´וק חולה באיזו מחלה. היה סיכוי של 50 אחוז שהוא אכן חולה. אבל לי היתה הרגשה אינטואיטיבית מאד חזקה, שהוא בריא. והוא התגלה כבריא. תמיד תסמוך על עצמך. אתה, מן הסתפ, יודע הכי טוב. אוריאנה
 

חן.

New member
../images/Emo24.gif ../images/Emo23.gif ../images/Emo75.gif ../images/Emo74.gif ../images/Emo39.gif ../images/Emo57.gif

שמחה לראות אותך.....
 

יערית

New member
נחמד לראות אותך שוב בשורותינו ../images/Emo24.gif

לכל אחד מאיתנו מגיעה את הפסק זמן הזה מהחיים, לחשוב אולי טוב יותר ממה שחשבנו לפני הגרושין או לאחר מכן. היום לאחר תקופת זמן אנחנו מתאוששים למציאות שלא כ"כ נלקחה בחשבון בזמן סערת רגשות,היה לנו אז רצון עז לסיים הכל כמה שיותר טוב ומהר!! היום אנחנו נעשים חכמים יותר לשבת עם עצמינו ולעשות את החושבים האם טוב עשינו בפירוק המשפחה? גם אני כך חושבת וחשבתי במיוחד כאשר הבן המקסים שלי מתקיל אותי בשאלות לאחרונה"אולי את ואבא תחזרו לאהוב אחד את השני?" "אל תריבו יותר" אולי תהיו חברים שוב?" אז אומנם אני לא מעמיקה בעיניין עם עצמי,אך עוברות בי מחשבות למה אני יזמתי את הגרושין?אולי הייתי יכולה "לסחוב " את המצב קצת יותר. אבל מייד אני מתעשתת ומבינה שהמצב היה כבר בילתי נסבל, הייתי חייבת, הייתי נואשת, זעקתי הרבה, דיברתי הרבה, עשיתי הרבה(כמה שיכולתי) אבל חייבת להתנצל בפני הילדים שלהם הרסתי את החלום של משפחה אידיאלית ושלמה עוד בטרם הבינו מה זה משפחה. שוב תאנתי..לכולנו יש נפילות מתח(כמו במחזור) מקווה שהאור בקצה המנהרה קרוב . יערית.
 
למעלה