אלוהים עדי כמה שאני מבולבלת....
אז ככה: כבר כמה ימים אנחנו מדברים על פרידה. ואני הייתי כבר די עיקשת בעניין. והוא - מנסה לגשר, ולשפר, ואפילו קבע לעצמו תור דחוף לטיפול, (אבל כל עפם שמדובר בפרידה יש לו כמה ימי התעלות שבהם הוא משקיע, ומחזר, ואוהב...). ואתמול שוב אמרתי לו שאני לא מרגישה שנוכל להמשיך יחד. ודווקא אז, הוא קם, הלך לחדר, ואמר: "בסדר. אמצא דירה ואעזוב". והכל התחיל להיות נורא מוחשי עבורי....ובכי, ודמעות, וחיבוקים ונשיקות....ומזמוזים ועיניינים....ודיברנו ודיברנו ודיברנו. והשגרה חזרה לה...ואני כ"כ מבולבלת. מצד אחד, כמו שאמרתם - הפרידה לא בהכרח תהיה זמנית. (גם כשעדיין אוהבים היא יכולה להפוך לקבועה ?), ואני חושבת שאני רוצה אותו - רק קצת אחרת. לא רוצה שיילך לתמיד. רק שיותר ישים לב. שיטפל בדבר הזה שמעסיק את מוחו בלי סוף ופוגע בי מחוסר שליטה על כך. (סקס). מצד שני, הוא כבר הבטיח כ"כ הרבה פעמים וכמעט שום דבר לא קרה. הוא עצמו אומר שרק כשיבין שזה פוגע בו הוא יפסיק (וההבנה הזאת - היא הפרידה שלנו) כל עוד אני סולחת ומקבלת אותו שוב - הוא ממשיך.... לשקר, לפלרטט, לפגוע. אני מרגישה כ"כ חסרת ערך מבחינת מינית, כ"כ דחויה ולא סקסית - כי כל הזמן הוא עסוק בלפלרטט עם אחרות....לא יודעת מה לעשות. הלוואי שצו הלב היה כ"כ ברור לי. אבל - הוא לא. אני אוהבת אותו, והוא אותי. לא רוצה לאבדו לתמיד. רוצה רק שישתנה. תגידו, אתם לא חושבים שאם נפרדים באופן זמני - זה יכול לעורר את ההתלהבות שדעכה ? ואם לא - אז כנראה ככה זה היה צריך לקרות...מה דעתכם ? רוני המבולבלת עד ייאוש !
