אני חושבת שאמא שלי קיללה אותי בטעות כשהייתי קטנה...
אני בת 30.
פחות או יותר מגיל ההתבגרות היו לי בעיות במערכת העיכול.
שום רופא מעולם לא מצא רגישות למזון מסוים.
אני השתדלתי לאכול בריא, להתרחק מאוכל מעובד וסוכרים, וכמה שיותר ירקות ואוכל מבושל...
אבל תמיד הייתה כואבת לי הבטן... ולמדתי לחיות עם הכאבים.
אתמול בפעם הראשונה, אחרי מאמר שקראתי באינטרנט, ניסיתי לעשות לעצמי דמיון מודרך.
בדמיון מודרך ראיתי אותי ואת אמא שלי, שליוותה אותי לבי"ס. זו הייתה סיטואציה שבאמת קרתה, ופשוט מעולם לא ייחסתי לה חשיבות. באותו היום כעסתי עליה בגלל משהו, וכל הדרך לבי"ס לוותה בשתיקה. לפני שנפרדנו בכניסה לבי"ס, היא שאלה אותי "את רוצה בכל זאת לספר לי על מה את כועסת עליי?"
ואני אמרתי לה "לא! אני לא מדברת איתך יותר בחיים!"
והיא אמרה לי "בסדר. מה שאת רוצה. אבל שתדעי שאם את לא רוצה לפתור את זה, כל הכעס הזה ישקע לך לבטן ויעשה לך מחלות כשתגדלי."
ולא סיפרתי לה על מה כעסתי. (והאמת שאין לי מושג על מה כעסתי אז).
לגמרי שכחתי מהיום ההוא. בחיזיון, כששאלתי למה כל הזמן כואבת לי הבטן ומאיזו סיבה... כשעשיתי דימיון מודרך פתאום ראיתי את זה.
מפחיד.
מה זה אומר???
ואיך פותרים את זה?
אני בת 30.
פחות או יותר מגיל ההתבגרות היו לי בעיות במערכת העיכול.
שום רופא מעולם לא מצא רגישות למזון מסוים.
אני השתדלתי לאכול בריא, להתרחק מאוכל מעובד וסוכרים, וכמה שיותר ירקות ואוכל מבושל...
אבל תמיד הייתה כואבת לי הבטן... ולמדתי לחיות עם הכאבים.
אתמול בפעם הראשונה, אחרי מאמר שקראתי באינטרנט, ניסיתי לעשות לעצמי דמיון מודרך.
בדמיון מודרך ראיתי אותי ואת אמא שלי, שליוותה אותי לבי"ס. זו הייתה סיטואציה שבאמת קרתה, ופשוט מעולם לא ייחסתי לה חשיבות. באותו היום כעסתי עליה בגלל משהו, וכל הדרך לבי"ס לוותה בשתיקה. לפני שנפרדנו בכניסה לבי"ס, היא שאלה אותי "את רוצה בכל זאת לספר לי על מה את כועסת עליי?"
ואני אמרתי לה "לא! אני לא מדברת איתך יותר בחיים!"
והיא אמרה לי "בסדר. מה שאת רוצה. אבל שתדעי שאם את לא רוצה לפתור את זה, כל הכעס הזה ישקע לך לבטן ויעשה לך מחלות כשתגדלי."
ולא סיפרתי לה על מה כעסתי. (והאמת שאין לי מושג על מה כעסתי אז).
לגמרי שכחתי מהיום ההוא. בחיזיון, כששאלתי למה כל הזמן כואבת לי הבטן ומאיזו סיבה... כשעשיתי דימיון מודרך פתאום ראיתי את זה.
מפחיד.
מה זה אומר???
ואיך פותרים את זה?