אני חוזר הביתה...
אז זהו, חזרתי, חזרתי מנסיעה קשה, מאתגרת ומשמחת כאחד. בבוקר יום שישי שעבר המתח כאילו נעלם לו, רציתי לנהוג כל הנסיעה. פעם ראשונה מאז התאונה שאני אנהג... אחי נסע איתי. נהגתי והיה מעולה, עד אמצע כביש הערבה. התחלנו להתקרב למקום הנורא, המתח התחיל להציף את כולי. בקשתי מאחי שיחליף אותי. ואני פשוט הלכתי לישון (פוחדת מהנהיגה שלו). ושם באילת, אני עוברת ליד המסעדה האחרונה בה אכלנו ארוחת צהריים יחד שעה לפני הנסיעה והינה הנדנדה בחוף בה הצטלמנו יחד את התמונה האחרונה עוברת ליד המלון בו ישנו יחד שבוע אחרון, נכנסת לים בו שחינו יחד למעמקים לראות את נפלאות הבורא שמתחת לפני המים... נזכרת בימים היפים שהיו והלב נצבט אך מתמלא בשמחה, שמחה שהיו לנו 7 שנים מדהימות, שמחה של אמונה שעוד יהיו יפים מאלו, שמחה שנולדתי אז מחדש - שלילדים יש אמא ואני חיה, נושמת ומתפקדת. שמחה שאני מנצחת את החיים. לא נותנת לזה למחוק לי חבל ארץ שלם. נהנית מהזכרונות היפים. מאמינה ומדמיינת שאחזור עם אהבה חדשה. יודעת שהוא נמצא במקום שכולו טוב. ויודעת שהכל הוא לטובתינו. הגיע היום לחזור, ליסוע שוב את הנסיע, הפעם אני צריכה לנהוג את כל הנסיעה לבד. לא נותנת למתח לעלות. עולה לאוטו אחרי שהיינו בים, אחרי שארגנו את כל האוטו... ומתחילים ליסוע. פעם ראשונה שראיתי בדיוק היכן הייתה התאונה. הלב דפק, הגוף רעד, האטתי אך המשכתי לנהוג. אחרי 5 דק' הכל נרגע. וכך הגענו הביתה בריאים ושלמים. הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת. זאת כבר השנה החמישית מאז שאנחנו יורדים לשם, אבל הפעם אני נהגתי. היתה הרגשה כ"כ מעורבבת.. הייתה חופשה נפלאה. תודה לכל מי שדאג, שתמך, שהתקשר ולמי שהכין דיסקים שכ"כ עזרו אבל אין כמו הבית
אז זהו, חזרתי, חזרתי מנסיעה קשה, מאתגרת ומשמחת כאחד. בבוקר יום שישי שעבר המתח כאילו נעלם לו, רציתי לנהוג כל הנסיעה. פעם ראשונה מאז התאונה שאני אנהג... אחי נסע איתי. נהגתי והיה מעולה, עד אמצע כביש הערבה. התחלנו להתקרב למקום הנורא, המתח התחיל להציף את כולי. בקשתי מאחי שיחליף אותי. ואני פשוט הלכתי לישון (פוחדת מהנהיגה שלו). ושם באילת, אני עוברת ליד המסעדה האחרונה בה אכלנו ארוחת צהריים יחד שעה לפני הנסיעה והינה הנדנדה בחוף בה הצטלמנו יחד את התמונה האחרונה עוברת ליד המלון בו ישנו יחד שבוע אחרון, נכנסת לים בו שחינו יחד למעמקים לראות את נפלאות הבורא שמתחת לפני המים... נזכרת בימים היפים שהיו והלב נצבט אך מתמלא בשמחה, שמחה שהיו לנו 7 שנים מדהימות, שמחה של אמונה שעוד יהיו יפים מאלו, שמחה שנולדתי אז מחדש - שלילדים יש אמא ואני חיה, נושמת ומתפקדת. שמחה שאני מנצחת את החיים. לא נותנת לזה למחוק לי חבל ארץ שלם. נהנית מהזכרונות היפים. מאמינה ומדמיינת שאחזור עם אהבה חדשה. יודעת שהוא נמצא במקום שכולו טוב. ויודעת שהכל הוא לטובתינו. הגיע היום לחזור, ליסוע שוב את הנסיע, הפעם אני צריכה לנהוג את כל הנסיעה לבד. לא נותנת למתח לעלות. עולה לאוטו אחרי שהיינו בים, אחרי שארגנו את כל האוטו... ומתחילים ליסוע. פעם ראשונה שראיתי בדיוק היכן הייתה התאונה. הלב דפק, הגוף רעד, האטתי אך המשכתי לנהוג. אחרי 5 דק' הכל נרגע. וכך הגענו הביתה בריאים ושלמים. הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת. זאת כבר השנה החמישית מאז שאנחנו יורדים לשם, אבל הפעם אני נהגתי. היתה הרגשה כ"כ מעורבבת.. הייתה חופשה נפלאה. תודה לכל מי שדאג, שתמך, שהתקשר ולמי שהכין דיסקים שכ"כ עזרו אבל אין כמו הבית
