עמיתמית האחת
New member
אני חדשה שלום לכן!
היי בנות! אני בת 29 מאזור הדרום. נשואה מזה 4 שנים ואם לשניים- בת שנתיים ובן חודש. אמי נפטרה כשהייתי בת 3 אנו משפחה מרובת ילדים ואני הקטנה. אמי נפטרה ממחלה קשה בגיל 49. נשארתי ללא אם, כולם ריחמו עליי והצביעו עליי ברחוב, תמיד וויתרו לי והייתי מוקפת בעובדות סוציאליות שגרמו לי תמיד להרגיש כמקרה סעד חריג. אבי תמיד הסתכל עליי בעניים מלאות רגשות אשם וניסה לפצות אותי במשחקים שקנה, ממתקים והמון אהבה. אך החיים בבדידות גרמו לו להיות עצוב, בודד וכועס. אחיי ואחיותיי גידלו אותי ובכל פעם חוויתי פרידה נוספת קשה כאשר אחד מהם התחתן ועזב את הבית. לבסוף נשארתי לבד עם אבי, הבדידות כירסמה בו ובמהלך השנים הוא חלה מאד והיה צריך לטפל בו 24 שעות ביממה. מטבע הדברים, רוב האחריות נפלה עליי מכיוון שגרתי איתו בבית וכך מצאתי את עצמי מטפלת באבא קטוע רגל, מחטא פצעי לחץ עמוקים. רוחצת אותו מידי בוקר ומחליפה לו קטטר וטיטולים. אבא שלי חלם לראות אותי מתחת לחופה ולכן בשנתו האחרונה כשראיתי שימיו ספורים קבענו אני ובן זוגי, איתו יצאתי כבר 7 שנים, תאריך לחתונה. גם ככה התכוונו להתחתן, אבל החלטנו להזדרז כדי שאבי יזכה לראות את ביתו הקטנה מתחת לחופה. ארבעה חודשים לפני המועד אבי נפטר. לא דחינו את החתונה מטעמי דת וגם כי האמנתי בכל מאודי שאבי מלמעלה רואה הכל ושמח מאד. מעולם לא קישרתי את העובדה שגדלתי ללא אם, עם קשיים, פחדים, התקשרות לאנשים... שחוויתי בחיי, מכיוון שעובדה זו הייתה קיימת כבר בהיותי ילדה ומבחינתי דבר לא השתנה, אלו קשיים שגדלתי עליהם. היום כשנולדו ילדיי, אני יודעת שישנם מניעים רבים, הקשורים במות אימי הגורמים לי לגדלם כך ולא אחרת. לכן אני פה מעוניינת לגלות אותם בעזרתכם על ידי סיפורים דומים וכן כדי לפרוק ולהוציא את הכאב.
היי בנות! אני בת 29 מאזור הדרום. נשואה מזה 4 שנים ואם לשניים- בת שנתיים ובן חודש. אמי נפטרה כשהייתי בת 3 אנו משפחה מרובת ילדים ואני הקטנה. אמי נפטרה ממחלה קשה בגיל 49. נשארתי ללא אם, כולם ריחמו עליי והצביעו עליי ברחוב, תמיד וויתרו לי והייתי מוקפת בעובדות סוציאליות שגרמו לי תמיד להרגיש כמקרה סעד חריג. אבי תמיד הסתכל עליי בעניים מלאות רגשות אשם וניסה לפצות אותי במשחקים שקנה, ממתקים והמון אהבה. אך החיים בבדידות גרמו לו להיות עצוב, בודד וכועס. אחיי ואחיותיי גידלו אותי ובכל פעם חוויתי פרידה נוספת קשה כאשר אחד מהם התחתן ועזב את הבית. לבסוף נשארתי לבד עם אבי, הבדידות כירסמה בו ובמהלך השנים הוא חלה מאד והיה צריך לטפל בו 24 שעות ביממה. מטבע הדברים, רוב האחריות נפלה עליי מכיוון שגרתי איתו בבית וכך מצאתי את עצמי מטפלת באבא קטוע רגל, מחטא פצעי לחץ עמוקים. רוחצת אותו מידי בוקר ומחליפה לו קטטר וטיטולים. אבא שלי חלם לראות אותי מתחת לחופה ולכן בשנתו האחרונה כשראיתי שימיו ספורים קבענו אני ובן זוגי, איתו יצאתי כבר 7 שנים, תאריך לחתונה. גם ככה התכוונו להתחתן, אבל החלטנו להזדרז כדי שאבי יזכה לראות את ביתו הקטנה מתחת לחופה. ארבעה חודשים לפני המועד אבי נפטר. לא דחינו את החתונה מטעמי דת וגם כי האמנתי בכל מאודי שאבי מלמעלה רואה הכל ושמח מאד. מעולם לא קישרתי את העובדה שגדלתי ללא אם, עם קשיים, פחדים, התקשרות לאנשים... שחוויתי בחיי, מכיוון שעובדה זו הייתה קיימת כבר בהיותי ילדה ומבחינתי דבר לא השתנה, אלו קשיים שגדלתי עליהם. היום כשנולדו ילדיי, אני יודעת שישנם מניעים רבים, הקשורים במות אימי הגורמים לי לגדלם כך ולא אחרת. לכן אני פה מעוניינת לגלות אותם בעזרתכם על ידי סיפורים דומים וכן כדי לפרוק ולהוציא את הכאב.
