האמא הסורגת
New member
אני חדשה ואשמח לספר את סיפורי
הסיפור שלי מתחיל בשנת 1977 כשעוד היתה לי אמא , אהובתי , אני בת יחידה +3 אחים מקסימים. גדלנו בתנאים לא תנאים , עם חיים קשים בתקופה של התחלת המדינה .
אמי היתה לנו כמעוז , זוכרת עוד בשנת 1956 במבצע קדש , כשאנו ילדים קטנים, כשהיא חופרת שוחות [חפירות בצורת תעלות עמוקות ] על מנת שניכנס לשם מאימת המלחמה שהיתה [ מבצע קדש] אבי היה בצבא ואנחנו היינו ילדים ואמא עמדה וחפרה על מנת שנוכל להיכנס ולהישמר לנפשנו.
תמיד אימי היתה המעוז של המשפחה , גידלה אותנו לבדה , כשאנו ילדים אחד אחרי השני,מדוע אני מספרת שהסיפור שלי מתחיל בשנת 1977, כי בשנת 1977 כבר הייתי אשה נשואה , והגענו מבאר שבע לכיוון חיפה ,הגענו בחודש יולי לחיפה ב - 6 לחודש היינו כשבועיים חיינו כחלוצים עוד הכל היה ארוז, טלפון לא היה בנמצא , ורק הגענו מסדרים את הארגזים , והנה יום אחד ב = 22.7 שעה 11.00 בעלי ז"ל בעבודה [עבד במשמרות] ואילו אני ובני הקטן בבית דופקים בדלת , ואני שואלת מי זה לא מכירה אף אחד הרי רק הגענו , ועונה לי מהצד השני גיסתי אשת אחי תפתחי את הדלת אני צריכה לדבר איתך , פתחתי והשתוממתי ושאלתי מה את עושה בשעה כזאת אצלי בבית והמכה ניחתה עלי כמכת גרזן , היא מבשרת לי בקול נכאים אמא שלך נפטרה, מה זה נפטרה היא צריכה היתה להגיע אלי ביום ראשון והרי היום הוא יום חמישי, חוזרת גיסתי ואומרת אמא שלך נפטרה, לא יתכן אמא היקרה שלי איך וכיצד , עונה גיסתי אירוע מוחי קטלני , גמר אותה תוך 4 שעות, מכאן התגלגל הכל השבעה והאבל והכאב , ובעיקר הכאב הנורא על האובדן הזה שבא לי כהפתעה מכיון שאימי ז"ל בכללית היתה אשה בריאה איך הופיע האירוע הזה ומדוע תקף אותה אין תשובות .
ועכשיו לענין הרגש וההרגשה , אמי היקרה היתה האשה הכי יפה שהכרתי ממש , אשה נאה ביותר, וחכמה מאוד , היא תמיד אמרה שלמות צריך מזל אמרה שאם להגיע למצב שיטפלו בה מוטב למות , לצערי היא אמרה את זה מוקדם מאוד , ונפטרה בשנתה ה- 52 הרי לא הספיקה רבות אלא במעט , ואני נוצרת את דמותה , ומדי פעם מרגישה שהיא איתי כשאני חולמת עליה , מחייכת קורה משהו טוב , ואילו כשאני חולמת שהיא זעופה הרי קורה משהו נורא , וכן כך הרגשתי הרבה פעמים שחליתי שהנה אימי עומדת מעלי ושומרת עלי , הידעתם שיש שני דברים שאדם מבקש אותם בשעת מצוקה , האחד הוא אלוקים תעזור לי והשני הוא אוי אמא תעזרי לי , ואני עד היום זועקת מעמקי נשמתי אמי היקרה עזרי לי , לאחרונה עברנו אחי ואני אירווע מוחי ותודה לאל יצאנו בקושי מכך אבל תמיד בעת מצוקה קשה זכרנו את מה שאמרה לנו אמנו המנוחה , אל תיכנעו ברגע שתיכנעו אתם תוכרעו , והעצה שנתנה לא יישמה אותה , אנחנו התאמצנו מאוד ויצאנו משיתוק עם פיזיטרפיה נמרצת כשאנו חדורי אמונה שנוכל לעבור את האירוע המוחי , ובהיותי בתקופת השיקום , והאישפוז הממושך , חשבתי על אימי כל הזמן , ואמרתי לעצמי אלחם כפי שלא נלחמתי מעולם למרות שכבר בעבר הייתי בסכנת חיים אמיתית אבל הפעם זה היה לטובת מילותיה של אימי על תיכנעי והרגשתי כאילו היא עומדת מעלי ושומרת עלי . לאחרונה חדר פרפר ביום שבת אלי הביתה , ופתאום הרגשתי כמו לטיפה על הלחי ואמרתי לפרפר תודה אמא שבקרת אותי , אני אוהבת את אימי המנוחה והיא חסרה לי בתבונה ובחוכמתה בבישולים הנהדרים שלה ובעיקר צר לי שלא זכתה לראות את מה שנוצר מהילדים שלה וכמה נינים יש לה , לאחרונה נולד לי נכד ראשון וחשבתי כמה היתה שמחה לראותו ולהביאו לברית המילה . סליחה שהארכתי אבל תודה שהייתם איתי .
הסיפור שלי מתחיל בשנת 1977 כשעוד היתה לי אמא , אהובתי , אני בת יחידה +3 אחים מקסימים. גדלנו בתנאים לא תנאים , עם חיים קשים בתקופה של התחלת המדינה .
אמי היתה לנו כמעוז , זוכרת עוד בשנת 1956 במבצע קדש , כשאנו ילדים קטנים, כשהיא חופרת שוחות [חפירות בצורת תעלות עמוקות ] על מנת שניכנס לשם מאימת המלחמה שהיתה [ מבצע קדש] אבי היה בצבא ואנחנו היינו ילדים ואמא עמדה וחפרה על מנת שנוכל להיכנס ולהישמר לנפשנו.
תמיד אימי היתה המעוז של המשפחה , גידלה אותנו לבדה , כשאנו ילדים אחד אחרי השני,מדוע אני מספרת שהסיפור שלי מתחיל בשנת 1977, כי בשנת 1977 כבר הייתי אשה נשואה , והגענו מבאר שבע לכיוון חיפה ,הגענו בחודש יולי לחיפה ב - 6 לחודש היינו כשבועיים חיינו כחלוצים עוד הכל היה ארוז, טלפון לא היה בנמצא , ורק הגענו מסדרים את הארגזים , והנה יום אחד ב = 22.7 שעה 11.00 בעלי ז"ל בעבודה [עבד במשמרות] ואילו אני ובני הקטן בבית דופקים בדלת , ואני שואלת מי זה לא מכירה אף אחד הרי רק הגענו , ועונה לי מהצד השני גיסתי אשת אחי תפתחי את הדלת אני צריכה לדבר איתך , פתחתי והשתוממתי ושאלתי מה את עושה בשעה כזאת אצלי בבית והמכה ניחתה עלי כמכת גרזן , היא מבשרת לי בקול נכאים אמא שלך נפטרה, מה זה נפטרה היא צריכה היתה להגיע אלי ביום ראשון והרי היום הוא יום חמישי, חוזרת גיסתי ואומרת אמא שלך נפטרה, לא יתכן אמא היקרה שלי איך וכיצד , עונה גיסתי אירוע מוחי קטלני , גמר אותה תוך 4 שעות, מכאן התגלגל הכל השבעה והאבל והכאב , ובעיקר הכאב הנורא על האובדן הזה שבא לי כהפתעה מכיון שאימי ז"ל בכללית היתה אשה בריאה איך הופיע האירוע הזה ומדוע תקף אותה אין תשובות .
ועכשיו לענין הרגש וההרגשה , אמי היקרה היתה האשה הכי יפה שהכרתי ממש , אשה נאה ביותר, וחכמה מאוד , היא תמיד אמרה שלמות צריך מזל אמרה שאם להגיע למצב שיטפלו בה מוטב למות , לצערי היא אמרה את זה מוקדם מאוד , ונפטרה בשנתה ה- 52 הרי לא הספיקה רבות אלא במעט , ואני נוצרת את דמותה , ומדי פעם מרגישה שהיא איתי כשאני חולמת עליה , מחייכת קורה משהו טוב , ואילו כשאני חולמת שהיא זעופה הרי קורה משהו נורא , וכן כך הרגשתי הרבה פעמים שחליתי שהנה אימי עומדת מעלי ושומרת עלי , הידעתם שיש שני דברים שאדם מבקש אותם בשעת מצוקה , האחד הוא אלוקים תעזור לי והשני הוא אוי אמא תעזרי לי , ואני עד היום זועקת מעמקי נשמתי אמי היקרה עזרי לי , לאחרונה עברנו אחי ואני אירווע מוחי ותודה לאל יצאנו בקושי מכך אבל תמיד בעת מצוקה קשה זכרנו את מה שאמרה לנו אמנו המנוחה , אל תיכנעו ברגע שתיכנעו אתם תוכרעו , והעצה שנתנה לא יישמה אותה , אנחנו התאמצנו מאוד ויצאנו משיתוק עם פיזיטרפיה נמרצת כשאנו חדורי אמונה שנוכל לעבור את האירוע המוחי , ובהיותי בתקופת השיקום , והאישפוז הממושך , חשבתי על אימי כל הזמן , ואמרתי לעצמי אלחם כפי שלא נלחמתי מעולם למרות שכבר בעבר הייתי בסכנת חיים אמיתית אבל הפעם זה היה לטובת מילותיה של אימי על תיכנעי והרגשתי כאילו היא עומדת מעלי ושומרת עלי . לאחרונה חדר פרפר ביום שבת אלי הביתה , ופתאום הרגשתי כמו לטיפה על הלחי ואמרתי לפרפר תודה אמא שבקרת אותי , אני אוהבת את אימי המנוחה והיא חסרה לי בתבונה ובחוכמתה בבישולים הנהדרים שלה ובעיקר צר לי שלא זכתה לראות את מה שנוצר מהילדים שלה וכמה נינים יש לה , לאחרונה נולד לי נכד ראשון וחשבתי כמה היתה שמחה לראותו ולהביאו לברית המילה . סליחה שהארכתי אבל תודה שהייתם איתי .
