אני זקוקה לתמיכה שלכם, בבקשה

[הזהב הלבן]

אני זקוקה לתמיכה שלכם, בבקשה

כתבתי בבלוג שלי רשומה, על מה שאני עוברת פה בהוסטל. אני זקוקה לתמיכה שלכם. בבקשה, הכתובת של הבלוג בחתימה שלי וגם בכרטיס, בבקשה, תקראו את הרשומה ותגיבו עליה. המתח פה מתחיל לגרום לניתוקים, והרבה זמן, שלא עברתי בכלל התקפים, גם לא ניתוקים של שניה.

 

[אודליייעעע]

../images/Emo10.gif

ללא מילים.. שיהיה לי אותם,את תדעי רק רוצה שתדעי שאני קראתי.. ואני איתך..

 

[הזהב הלבן]

תודה..!

את לא יודעת כמה חשוב לי לדעת... עם כל העיוות של הדברים וכל מה שנעשה לי, כל-כך חשוב לי, שאנשים ידעו את האמת.

 

[אודליייעעע]

../images/Emo14.gif

 

[ufo11]

תראי, אני לא יודע כל כך מה להגיד

כי זה פשוט מצב עצוב וקשה... המקרה המצער הזה, מוכיח עוד יותר כמה אנחנו נמצאים לצד אנשים אטומים חסרי רגש... אם אב הבית לא יכול לדאוג לאנשים שנמצאים שם, איך הוא בכלל יכול להחזיק כזה מקום? הרי זה מתוקף תפקידו לדאוג לשלום בית בעצם השלטת חוקים והפעלת סנקציות... איזה מן דבר זה? זו פשוט חוצפה!

 

[הזהב הלבן]

מושי, זה בדיוק מה שאני אומרת

 

[qt1]

הזהב הלבן ../images/Emo24.gif

קראתי לא הבנתי מה זה ההוסטל הזה , תוכלי להסביר כאן או אם לא נוח לך אז במסר בבקשה? נשמע כמו גיהנום , יש לך אפשרות לעזוב את המקום הזה? חיבוק ובאמת שאני מצטערת שאת צריכה לחוות כאלה דברים, תקפידי ליטול את הכדורים ובואי נקווה שלא יהיו עוד ניתוקים , אם יש אולי כדאי שתטלי עוד כדור או שתקבעי פגישה עם הנוירולוג שלך?

 

[הזהב הלבן]

ההוסטל הזה...

אמור להיות הוסטל לנכים. אין פה פסיכולוגים ופסיכיאטרים, המחוייבויות היחידות שלנו פה הן: להגיע פעם בשבוע לישיבת דיירים ולמלא את התפקיד שלנו, פעמיים בשבוע, בתורנויות הניקיון בדירה. המקום מורכב מדירות, כשבכל דירה 4 שותפים (2 שותפים בחדר). זה לא מקום מגביל. אני נמצאת פה חודשיים סך הכל. אני מבשלת לעצמי וזה יותר כמו לחיות בדירה שכורה, מאשר הוסטל.המקום עצמו נחמד מאוד, והחבר'ה, המדריכים, אנשים ממש מתוקים, שכיף לארח אותם, כיף לשבת איתם ולשוחח איתם. מסתבר, שיש פה גם חולי-נפש עם עבר אלים, אחרי אישפוז... זה לא נעים, כשמופיעות תופעות לא נחמדות... אז הדברים הופכים לסיוט. מכעיס אותי, שבכל ההתמודדות שלי איתה, אב-הבית בעצמו מפר את החוקים של המקום, כי לה אין לאן ללכת, כאילו לי יש... אני מנסה לשמור על החיוך ועל האופטימיות שלי... מקווה, שאצליח.

 

[ו י ר ט ו]

סתם כמה שאלות...

מה התחושה שלך בזמן ניתוק ולכמה זמן זה נמשך?

 

[hashy]

קודם כל, יש פה חדר פנוי למתי שאת

רוצה - אל תתביישי, נצלי חופשי ואץ מוזמנת גם סתם כך בלי כל סיבה... דבר שני, גם אם הוא מאיים, זה לא אומר שהוא יכול לממש. במידה ואת תחליטי לעשות רעש, אב הבית עלול להפסיד את מה שיש לו ו/או הוא מרוויח מהסידור הזה וגם את המוניטין האישי שלו - הוא פשוט לא קולט עדיין. אני מציעה לך להקליט דברים בלי להתבייש ובמיוחד אם את יכולה את האיומים - תמיד טוב שיש כלים להגנה. וכן להמשיך להעמיד דברים במקומם ולבדוק. גם אני חושבת שזמן במקום אחר יכול לעשות טוב לעצמאות שלך. את מתפתחת, הזיכרון חזר, את עצמאית, יאלל'ה

מקסימום שותפה ודי... מקומם הסיפור הזה. האם ניסיתן את ושותפותיך להתאחד?

 

[S E M 151]

לזהב הלבן

אני לא יודעת איך לנסח את הדברים, מעבר לזה שאני מבינה והלוואי והיו לי תשובות לתת לך. מסגרת חיים בהוסטל עם שותפים שלא את בחרת היא קשה. לא תמיד מתמזל המזל להיות עם שותפים נוחים. הפתרונות הם בדר"כ לנסות וליצור פרטיות גבוהה יותר כגון נעילת החדר ולא רק הארון, במידה וזה מותר לפי חוקי ההוסטל. תמיד ישנם אנשים רעים, חטטניים, רכלנים וכו' בין אם תגורי בהוסטל או בשכונת יוקרה ואחת השכנות או השכנים עלול להיות כזה. רק סבלנות ומציאת תחומי עניין שירחקו אותה ממך- ולו רק במחשבה. אל תתעסקי בנושא שלה, התעלמות לא רק בפועל ביום יום אלא גם במחשבה, לא לטחון את הדברים בתוך הלב, לחזור עליהם ולבדוק אם מה שעשית נכון או לא, או אם היית צריכה לעשות משהו נוסף, אין משהו נוסף, וכל מה שעשית הוא נכון. מכאן הלאה, לא חושבים על זה. ועכשיו למשהו אחר שעניין אותי בסיפור שלך, גם אני טריפולטאית - אם אפשר לקבל מתכונים, כמו למשל של בזיל, אמא שלי מזמן לא מכינה את כל הדברים האלו רק סבתא שלי הייתה מכינה אותם - והיא נפתרה לפני כשבע שנים. מאוד אשמח לקבל אותם.