אני זקוקה לקהל

אני זקוקה לקהל

שבוי, אם אפשר.

כל כך משעמם ושומם פה עד שהפכתי
לכותבת החביבה על עצמי.
ושוב תהיתי למה אני כותבת פה בכלל.
התשובה היתה ברוקה לי מהיום הראשון-
אני יכולה לומר פה מה שאני לא מעיזה להגיד בשום
מקום אחר. אתם יודעים עליי יותר מרוב האנשים
הקרובים לי ביותר. זה בעיקר כי רובכם לוזרים
מעפנים שדעתם (היתה) לא חשובה שלי.
ולמה אני בכלל חושבת על זה, אתם שואלים
(שני הפחים שנשארו פה)...

אז זה כי אני משתוקקת לכאב כבר כמה ימים.
הייתי שמחה לספר על זה לשכנה שלי בקפה-בוקר,
אבל...אתם יודעים.
אני זקוקה לנשיכות
מכות
סטירות
נשיכות
שריטות

זה ממש צורך רגשי ונפשי
קשה לי להסביר.

כשהייתי ממש ילדה רכה כשאהבתה מאוד
מישהו היה לי דחף חזק לנשוך. זה השאר בי.
אבל כיוון שאני לא מסוגלת להכאיב,
כנראה שזה די התחלף בדחף להינשך.

ושיהיה יותר חזק!
חזק
חזק!
חזק, בבקשה


תודה
הוצאתי
תנשכו חופשי, מנובלים
(השניים שנשארו פה)
 
טוב

החלטתי לסתום את הפה המזויין שלי
ולהתחיל לדבר (הבנתי את הסתירה) עם אנשים
פנים מול פנים.

עוד חודש אחזור לומר לכם אם זה היה נורא
(פחים, תנסו לא להחסם עד אז)

זזתי לשמש

|שתיקה|
 
אדמה חרוכה.

תבקשי מלילוש להצטרף לקומונה.
שם יש הרבה יותר תעבורה.
(לפחות בפעם האחרונה שקראתי שם)
 

supeman

New member
את אשכרה גומרת מזה שמכאיבים לך?

ניסית לעצבן רוטווילר?
 
לי היתה פעם רוטווילר כשהייתי צעיר

והייתי הולך איתה מכות די הרבה.
האמת היא שאני ממש מסתדר עם כלבים.
ועד היום, כשמתחשק לי, אני הולך מכות עם כלבים, בים או בפארקים.
גם כאלו שנראים ממש מפחידים, ואפילו כאלו שאני לא מכיר.
וזה לא שלא ננשכתי בחיים שלי, אלא בגלל שאני מאמין שפיצחתי את ההוויה הכלבית.
כשהייתי קטן, דווקא נשך אותי כלב בירך, נשיכה נאסטית ובצורה לגמרי לא צפויה.
כי ליטפתי כלב אחר, שהיה הבן שלו או משהו.
אבל לא נכנס לי פחד בגלל זה.
 

wish2

New member
זה קטע

שאנשים פה מכירים אותי האמיתית הרבה יותר מחברים הכי טובים שלי בחוץ.
 
למעלה