אני זקוקה לעצה

[עכברונת הכפר]

אני זקוקה לעצה

לא ברור לי אם זה המקום , אבל תהיו עדינים אם אין זה המקום ... אני סטודנטית . אני לומדת שלושה ימים בשבוע ועובדת חמישה ימים בשבוע, במשמרות של 8 שעות כל משמרת , אני עובדת כל כך הרבה בגלל שאני זקוקה לכסף . אני גרה במעונות והורי אינם יכולים לתמוך בי מבחינה כלכלית . למעשה , אני זו שתומכת בהם כלכלית . שולחת להם כסף ומשלמת חלק מהחשבונות של הבית שלא ראיתי כבר חודשיים כי אין לי זמן לנסוע לשם משום שעלי לעבוד חמישה ימים בשבוע וללמוד בשלושה הנותרים (פעם אחרונה שבדקתי יש רק שבעה ימים בשבוע אם אני לא טועה .... ) אז אתה וודאי מבינים שהמצב מסובך אבל אני מרגישה בסדר עם זה , אין לי רגשי תסכול , כלומר זה לא קל , אני מתמלאת געגועים בלתי פוסקים כל יום מחדש. ראיתי את הורי ואחי הקטנים פעם אחת בחודשיים האחרונים . וזאת לאחר שהם באו אלי ... נוסף לכך אני גרה לבד בחדר במעונות , השותפה שלי נוכחת בחדר שלושה ימים בשבוע ונעלמת לביתה בתום הלימודים ביום השלישי . אין לה צורך לעבוד , ההורים שלה לא מסכימים שתעבוד כדי שתשקיע בלימודים ... אבל זה לא קשור לנושא שעליו אני מדבר, פרט לעובדה שרוב ימי השבוע השגרה שלי מלווה בליכה לעבודה וחזרה לחדר ריק ובודד, לבד . בשבועות האחרונית התחלתי לעסוק בפעילות גופנית כדי להסיח את דעתי מהבדידות . יש לי המון חברים , אבל אין לי פנאי על מנת שנתראה בשעות הפנאי המעטות שלי בין שינה ועבודה ולימודים ... בינתיים נקודת השבר הגדולה ביותר שלי שבתוך ים הרגשות שמציפים אותי עם העייפות הנפשית (ולפעמים גם פיזית , אולי פסיכוסומטית ) אני שוכחת להשקיע בלימודים שלי , לימודים שיקרים לי מאוד ( מבחינה נפשית וכלכלית ) וחשוב לי להצליח בהם ... אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לידי מצב שבשעות הפנאי שיש לי , לשבת , לפתוח ספר וללמוד ...... לא מצליחה... אין פירוש הדבר שהציונים שלי נמוכים , למעשה צלחתי את בחינות הסמסטר בהצלחה , ליתר דיוק ללא נכשלים שזה יותר ממה שאני יכולה להגיד על כל חברי ה"מובטלים " לספסל הלימודים... אבל אני עדיין מאוכזבת מעצמי , קיוויתי שלכשאתחיל ללמוד באוניברסיטה , אצליח להשקיע , משום שיותר מכול אני רוצה שההורים שלי יהיו גאים בהישגים שלי ... אני יודעת שזה מגוחך , אני יודעת שהם גאים בי בלי קשר לכלום ... אבל אני לא רוצה להשתמש בתירוץ "העבודה גרמה לי לרדת בלימודים " זה לא צריך להיות תירוץ ! זו אמנם הסיבה אבל בסוף היום , אני לא מסכימה ... מה עושים ?

 

[shoom12]

ברוכה הבאה

הי עכברונת, ברוכה הבאה לפורום שלנו. על מה בעצם את רוצה להתאמן? מה היית רוצה מאיתנו המאמנים? ואני לא מצליח להתאפק ולהוסיף.. תעצמי את העיניים לרגע, תחשבי שאני יושב מולך ומספר לך את הסיפור שלך אבל עליי. מה את מייעצת לי לעשות? תהי חזקה יוסי מלמד.

 

[bridges]

נקודת שבר

אני מצטרף לשום לגבי השאלה: איך את רוצה להיעזר בנו? נקודת שבר יכולה להיות הזדמנות לפריצת דרך בחיים שלנו. ולזה מכוונות השאלות שלי: מה שאני מבין הוא שלפני נקודת השבר המצב היה זהה (עבדת ולמדת) אבל כן השקעת בלימודייך וכן היית מרוצה מהישגייך. האם הבנתי נכון? אם זה נכון. אני מזמין אותך להסתכל על אותם ימים ולראות מה בך אפשר כן להשקיע וכן להשיג השגים? גם אם זה לא נכון אני מזמין אותך להסתכל מה בך מאפשר ללמוד באופן מלא וגם לעבוד במשרה של שלוש שעות? בנוסף הייתי מזמין אותך להסתכל על אלטרנטיבות למצב שלך היום? רונן

 

[עכברונת הכפר]

אני חייבת לשלול את ההנחה הזו

אני סטודנטית מתחילה , התחלתי ללמוד באוקטובר האחרון ומאז המצב הזה . לימודים ועבודה. רק העבודה השתנתה בניסיון למצוא עבודה יותר יציבה שתאפשר לי נחת כלכלית ותבטיח משכורת קבועה ואולי על הדרך גם תתן לי זמן ללימודים . אבל האחרון לא קרה עדיין ... אני מניחה שאני לא באמת יודעת מה אני רוצה , או איך אני רוצה שתעזרו לי , בעיקר מפני שאני לא רואה אור בקצה המנהרה הזו שאליה דחפתי את עצמי . האור היחידי שאני רואה נמצא במרחק 4 שנים ארוכות ... אני מנחמת את עצמי במחשבה שאני לא הסטודנטית היחידה שנאלצת להתמודד עם סיפור כזה ... אבל זה לא באמת עוזר , לדעת שאחרים סובלים כמוך . ונוסף על כך אני מסתכלת על חברי לכיתה , שעל פי מיטב ידיעתי , אני היחידה מבין כל הסטודנטים שלומדים איתים בחוג המסויים הזה שעובד יותר מאשר הוא לומד בשבוע . למעשה אני חוזרת ושומעת סיפורים כמו "חרשתי לבחינה הזו שבועיים " כשלי היו בדיוק יומיים לקרוא את החומר או " ההורים שלי לא מסכימים שאני אלמד בתקופת הבחינות אז התפטרתי מהעבודה " כשאני נאלצתי להתחיל עבודה חדשה בדיוק באמצע הבחינות ולהשקיע בה כפליים מאמץ כדי שיעריכו אותי נכונה . בסה"כ אני יודעת מה הבעיה . אני יודעת שאחרי 48 שעות עבודה בשבוע , לפעמים יותר , אני נטולת כוחות מבחינה נפשית , אפילו אם מבחינה פיזית אני נמרצת , והדבר היחידי שאני רוצה לעשות זה לשכב על המיטה ולבהות במחשב בסרטים שצרבתי לעצמי , פעם אחר פעם ... אני לא יוצאת עם חברים ואני לא פוגשת בחורים , וזה כואב מבפנים משום שבסופו של דבר תמיד חשבתי שהדרך היחידה לחיות היא עכשיו וכרגע זה מרגיש כאילו אני לא חיה , אלא רק מתכוננת לעתיד ... ואני שונאת את העובדה הזו .

 

[bridges]

כלומר...

את לא יודעת בבטחון שאם תעבדי פחות אז ההישגים הלימודיים שלך ישתפרו. זוהי איזשהי הנחה שלך.כפי שאמרת חברייך וחברותייך ללימודים לא בדיוק עובדים ועדיין ההישגים שלך יותר טובים משלהם. מה שאני מתכוון לומר, שהמשוואה "אם אני אעבוד פחות אז אני אשקיע יותר בלימודים" היא לא בהכרח נכונה (אני לא אומר שהיא לא נכונה אני אומר שאת לא יודעת אם היא נכונה או לא). אז אני מזמין אותך להסתכל על דברים אחרים. אז את גם כותבת שהבעיה היא שאור היחיד שאת רואה בקצה המנהרה נמצא 4 שנים קדימה. אני מזמין אותך לתרגיל. בואי נניח שאת יכולה להזיז את האור בקצה המנהרה. אני מזמין אותו לקרב אותו להיום ולהתחיל להרחיק אותו עד למקום הכי רחוק שעדיין יאפשר לך להרגיש נוח במנהרה. עד היכן הגעת? רונן

 

[עכברונת הכפר]

הוא חזר ל2011 ...

אני פשוט מודעת לכך שגם כאשר הלימודים יסתיימו בקיץ הדבר היחידי שאני אוכל ואאלץ לעשות הוא להכפיל את כמות העבודה שלי על מנת שיהיה ברשותי חיסכון סביר לתקופה גשומה כפי שאומרים... למקרה שהאוניברסיטה לא תאשר לי מלגה השנה לדוגמא ... ואז יתחילו הלימודים , קשים מאי פעם , מספר כפול של ימים בשבוע , אבל מספר ימי העבודה לא יוכל לרדת ..... כלומר המצב יחמיר בעיני ...

 

[bridges]

אז כבר יש נקודת אור יותר קרובה...../images/Emo42.gif

...המלגה מהאוניברסיטה. אני מבין שכבר בקשת את המלגה וזה טוב. עד כמה תקל עלייך המלגה? אם לא תקבלי את המלגה, איזה אלטרנטיבות נוספות יש לך? האם יש גופים נוספים שנותנים מלגות? האם יש דרכים נוספות שיוכלו להקל עלייך בשנה הבאה? רונן

 

[עכברונת הכפר]

המלגה מהאוניברסיטה

אני מניחה שהיא פחות קרן אור ויותר נקודה שאני חרדה ממנה מפני שאין לדעת מה תהיה כמות התרומות בשנה הבאה וכמה אנשים יטמנו ידם בצלחת , כבר קיבלתי מלגה השנה , היא לא רק הקלה עלי , היא איפשרה לי לנשום לרווחה משום שידעתי שבלי המלגה הזו אין לי לימודים בשנה הבאה . פשוט אין , אלא אם כן אאלץ לקחת הלוואה משמעותי לכיסוי שכר הלימוד , הלוואה שאצטרך בלווא הכי להחזיר מכיסי המתרוקן במהירות כך שכרגע אני יותר חרדה מאי קבלת המלגה מאשר רואה בה קרן אור ... יש המון גופים שמעניקים מלגה אבל רובם דורשים פעילות התנדבותית שאין לי אליה זמן כלל וכלל למרות שמאוד הייתי רוצה להיות כמו כול סטודנט ולעסוק בחונכות או משהו כזה .. אבל אני אצטרך לבנות כנראה על משרד החינוך והאוניברסיטה שיעניקו לי מלגה מכסם ... וכל שנה הסיכויים שלי יורדים כי התפסידה הרווחת היא שתלמידי שנה ראשונה צריכים יותר מתלמידים שנה שנייה ותלמידי שנה שנייה צריכים יותר מתלמידי שנה שלישית וכו' .......

 

[bridges]

זה מעניין...

שוב חזרנו להנחה שאם יהיה לך יותר זמן אז זה יאפשר לך ללמוד יותר ולהשיג השגים טובים יותר. ראינו שההנחה הזאת היא לאו דווקא נכונה (את גם הזכרת שאת רואה את זה אצל חברותייך). וההנחה הזאת כנראה גם עוצרת אותך. כלומר עצם האמירה הזאת מונעת ממך להשיג את ההישגים שהיית רוצה להשיג. אני רוצה להזמין אותך לתרגיל אחר. יכול להיות שתראי בתרגיל הזה, אם תהיי באמת אוטנטית עם עצמך, משהו שלא חשבת עליו לגבי ההנחה הזאת, ויכול להיות שלא. את מתארת מחירים מאוד גבוהים כתוצאה מכך שאת נאלצת לעבוד משרה של 48 שעות. את מאבדת מהאנרגיה שלך, אין לך חדוות לימודים ואת גם משלמת ביחסים שלך עם חברים ועם בני משפחתך. אני מציע שיש לך גם רווחים. אלו רווחים שאת מנסה להסתיר (אפילו מעצמך). האם את רואה רווחים כלשהם? רונן

 

[ענבל כהן חמו]

נקודת מבט

עכברונת יקירה, הייתי רוצה להציע לך נקודת מבט על המצב.. את לומדת מקצוע באוניברסיטה בתנאים לא קלים, את נמצאת הרחק ממשפחתך, הם לא תומכים בך, לא רגשית ולא כלכלית - את תומכת בהם. את עובדת 5 ימים בשבוע בעבודה שלא מעניינת אותך בפני עצמה. ואת לבד. קשה לך. לכל אחד היה קשה בתנאים כאלו. האם את יכולה לראות זאת? האם את מוכנה לקבל שבתוך המצב הלא קל הזה, את עושה כמיטב יכולתך? זה אנושי שאין לך כוח לפתוח ספר בשעת הפנאי. קבלי את זה. מה כן היה משמח אותך לעשות בשעות הפנאי? איך תוכלי לפנק את עצמך? האם יש לך אפשרות להקל על עצמך קצת - למשל להוריד ימי עבודה בתקופת הבחינות? לעבוד יום פחות ואולי לתמוך בהורים קצת פחות? האם באמת את יכולה לקחת לאורך זמן את כל זה על הגב? החשוב מכל הוא להקשיב לעצמך. ואנו מקשיבים כאן לקריאה שאת קוראת לעזרה. עלייך למצוא את הדרך שלך בתוך סבך הלחצים, כדי שאת תוכלי לסיים את לימודייך בהצלחה. אם תשחקי ותשברי בדרך, לא תתרמי לא לעצמך ולא למשפחה. עלייך להקשיב לעצמך כדי לדעת למה את זקוקה, מה אפשרי עבורך ומה לא אפשרי.

 

[עכברונת הכפר]

אני לא יכולה אפילו לחשוב על זה

חוויתי על בשרי כבר את המושג רעב ומחסור ... אני מסרבת למצוא את עצמי באותו מקום שנית ... וההורים שלי זקוקים לעזרה הזו מאוד , כך שאם אפחית מכמות העבודה הבן אדם היחידי שיסבול מחסור תהיה אני בלבד...אני לא יכולה להזניח חמישה אנשים נוספים רק בגלל שאני צריכה יום חופש .

 

[ענבל כהן חמו]

את מי כן אפשר להזניח?

נראה לי שרק את עצמך - וזה מה שאת עושה, בכך שאת לא מכבדת את הקושי, ואת הצרכים שלך. אין לי פתרון מה בדיוק לעשות - אבל די ברור שאם לא תשני כלום לא יקרה שום שינוי ביכולת שלך ללמוד בהצלחה, מלבד ירידה. מה אפשרי לשנות בחייך? בתפיסה שלך? בהרגשה שלך?

 

[אילת לבנון1]

הי עכברונת הכפר

את בחרת להתחיל ללמוד ואת משלמת מחיר לא קל עבור ההחלטה שלך- את עובדת, תומכת במשפחתך וכמעט לא רואה את בני משפחתך.יש לך חברים אך אין לך אנרגיה לפגוש אותם, את לא לגמרי פנויה ללמודים אך למרות כל זאת, את ממשיכה, את לומדת, את מוציאה ציונים סבירים ואת לא מוותרת. אני בטוחה שבני משפחתך גאים מאד בהחלטה שלך וביכולת שלך להתמודד עם מציאות לא פשוטה ולהישאר למרות הקושי. אשמח אם תספרי מה לומדת? מה גרם לך לבחור דווקא בתחום הזה ובמקום מרוחק ממקום מגורייך? מה המשמעות של להיות סטודנטית בעיניך? איך את רואה את החיים שלך אחרי הלימודים? בברכה אילת לבנון

 

[עכברונת הכפר]

שלום אילת

אני לומדת להיות אחות מוסמכת ... הסיבה שאני לומדת במקום מרוחק היא מפני שפשוט אין בית ספר באזור מגורי ... המשמעות של להיות סטודנטית בעיני היא הרבה יותר מסתם שלב בחיים למעשה ... חלמתי על תחילת הלימודים במשך 4 שנים של שירות בצה"ל , חיכיתי שאוכל להתחיל להרחיב את האופקים וללמוד ... ועכשיו , אני מרגישה כאילו מבחינתי הזמן רק צריך לחלוף , כאילו אני נעה לעבר נקודה מתה בעתיד , שצריכה להגיע ... משום שמרוב עומס אני לא מצליחה להנות מהלימודים כמו שרציתי ... פשוט לא מצליחה , החלום שלי היה להצטיין והדבר היחידי שאני מצריכה להביא על עצמי הם ציונים סבירים מינוס... זה כאילו שאני עובדת כדי לעשות את הדבר שרציתי יותר מכול אבל אני לא באמת מקבלת את הדבר הזה ... ממש לא

 

[shoom12]

זה קשה

היי עכברונת, אני כואב מאוד את מה שכתבת ובמיוחד כי כתבת שזה מרגיש "כאילו אני לא חיה" את מרגישה כאדם ההולך מת, וזה מאוד כואב. אני אשמח אם תרשמי רשימה של לפחות 5 דברים שיגרמו לך להרגיש חיה, אבל לא סתם חיה, אלא הכי חיה שיש. זה לא פשוט, אבל אני חושב שכדאי לך להגדיר לעצמך מה זה לחיות בשבילך, כדי שנדע לאיפה את צריכה לצעוד. מקווה שעבר עליך סופ"ש כיפי. יוסי

 

[עכברונת הכפר]

5 דברים

ספר טוב (שדרך אגב - לא קראתי ספר אחד כבר ארבעה חודשים בגלל הסיבות הנ"ל ) אני לא מסוגלת לקרוא ספר בהפסקות , אני חייבת לקרוא אותו בבת אחת , ואני יודעת שאם אני אתחיל לקרוא ספר , אני פשוט אאלץ לקרוא בשיעורים ובעבודה ופשוט אסור לי ... אמבטיה חמה , האחרונה שעשיתי הייתה בשבוע שעבר וזו הייתה הראשונה מזה חצי שנה אולי יותר , ולפניה לא עשיתי אמבטיה כמה שנים טובות לדעתי ... בעלי חיים , מאז שהייתי ילדה קטנה היה לי איזה בעל חיים אבל עכשיו אסור לי להחזיק חייה במעונות וזה חסר מאוד, יש לי כלב שגר עם ההורים אבל גם אותו לא ראיתי כבר חודשיים ואני מאוד מתגעגעת אליו , בעיקר משום שהבנתי שלקחתי אותו כמובן מאליו ... ילדים , חיוך של ילד קטן מסב לי אושר , בעיקר אם אני גרמתי לו לחייך , בעבר עבדתי עם ילדים כל הזמן , ואני מתכוונת לעבוד עם ילדים גם אחרי סיום הלימודים , היום בעבודה , הגיע אמא עם שני תאומים קטנים שהחלו לבכות והדבר היחידי שרציתי לעשות הוא לנחם אותם , אז נתתי להם במתנה דובי קטן שהיה תלוי על התיק שלי ... המשפחה שלי , גם אותם לקחתי כמובן מאליו להרגיש נאהבת , התוספת לתקופה המזעזעת הזו היא שבדיוק כשהתחילה נפרדתי מבן הזוג האחרון שלי , יותר נכון , הוא נפרד ממני מפני שרצה להיות רווק שוב , אם אתם מבינים , והיום האחרון שאני זוכרת שהייתי מאושרת באמת היה איתו .. לפני שהוא פגע בי וגרם לי להרגיש כמו אפס.

 

[shoom12]

מעולה

חלק מהדברים זמינים יותר וחלק פחות, אני מאמין. אבל האם את יכולה כל יום להשקיע חצי שעה בעצמך? - לקרוא ספר (ואני יודע שאת חייבת לקרוא בבת-אחת, אבל אולי רק פרק ביום?) - לעשות מקלחת חמה - לדבר עם חבר טוב - ללכת ברחוב ולראות אנשים (לחפש ילדים חמודים או כלבים שכיף ללטף) רק חצי שעה..לא יותר מזה. מה אומרת?

 

[isaacm]

../images/Emo45.gif איזה בלאגן נפלא ../images/Emo13.gif

שלום לך, אני כבר ניגש לנושא שכתבת עליו. יש כמה דברים שאני מעוניין להעביר לך לפני שאתחיל. 1. בחרת כינוי מעניין - בבקשה, שתפי אותנו במשמעות שמלווה אותו. זה פשוט משנה את מרחב התגובות האפשריות שלנו. שהרי ברור לך הלך הרוח הוא שמשפיע על בחירת הכינוי, להלך הרוח תפקיד משמעותי בכל מה שנעשה. 2. זה שאני לא יודע למה את מצפה, מילא. זה שאת לא יודעת למה את מצפה זה נפלא. מה זה מראה לי? זה מראה לי שיש לך ראש פתוח. זה מראה לי שאת חשה אמון כלפי האנשים שכותבים כאן. וזה מעורר אותנו לרצות לתמוך בך. 3. ברור לי שהזמן שלך יקר מאוד ואם את כאן אז: הצורך מצדיק את זה. ראוי שאכבד את הזמן שאת כאן. הכי חשוב, ראוי שאת תכבדי את ההשקעה שלך כאן. לדרך. אני מקנא בך. את מכוונת לעצמך, בשלמות. את רצה בכל המהירות שיש בך ואפילו מנסה קצת יותר. את לא נבהלת מקשיים ומחסרים בדרך, מתבוננת וממשיכה. ואת יודעת לבקש עזרה היכן שצריך. יפה לך. יש משהו שאני לא מבין בכל המערכת הזו ואשמח אם תבחרי לשתף גם בזה. אני שומע היטב את ההתרגשות שלך מכל העשייה שאת מצליחה לקיים. אני שומע גם את התחושות שמתעוררות מדי פעם, תחושות של חוסר, תחושות של חוסר אונים. את יודעת, הבחירות שלנו מובילות אותנו בחיים. לפעמים מה שנחזה כתוצאה של הבחירות שלנו, גורם לנו לשנות את אותן הבחירות. ואז, אחרי שקמנו ועשינו שאת השינוי, מסתבר שלא הבחירות גרמו לדברים שחזינו. למה האמירה הזו? כי אני רוצה להזמין אותך לשתף עוד קצת במה שקורה איתך. אשמח את תבחרי לשתף. אני בטוח שאת לא מתכוונת לעשות עכשיו מהפכה בחיים שלך (תקני אותי ושתפי - אם אני טועה

) אשמח אם תבחרי מכל הדברים שהעלית, אלה שחסרים לך, אחד מהם. את זה ששיפור בו ישפיע בצורה הכי משמעותית על החיים שלך ועל מצב הרוח שלך. כרגע, פשוט כדי לקחת אוויר - בואי, נסי את זה. בהמשך, אולי נעבוד על המכלולים שמרכיבים את החיים שלך, ואולי תוכלי למצוא איזון שיהיה לך טוב יותר. עכשיו - תבחרי, ושתפי. שבת שלום איציק

 

[עכברונת הכפר]

אוקיי

כינוי- גדלתי בתנועה הקיבוצית והעיר חונקת אותי , אני מעדיפה את הקיבוץ על פני העיר הגדולה בכל יום בשבוע ... הבעיה שאני לא בדיוק גרה בקיבוץ כעת , אלא בעיר . אני לא מוצאת מקום למהפכה בחיי , אני פשוט רוצה להפוך אותם ליותר נעימים , אין לי יכולת להתפטר או רצון להפסיק ללמוד , אני פשוט רוצה להרגיש יותר מרוצה מהדברים שאני עושה , אני רוצה להצטיין בלימודים , כמו שאני יודעת שאני מסוגלת, כמו שהייתי מסוגלת אם הייתי יושבת ללמוד מידי יום ומשקיעה בלימודי...

 

[isaacm]

איכשהו אני לא בטוח

שהבנתי נכון. בעצם, זה לא משנה אם הבנתי נכון או לא. למה את מתכוונת? את רוצה להצטיין בלימודים כמו שאת יודעת שאת מסוגלת? כמו שהיית מסוגלת אם היית יושבת ללמוד מדי יום ומשקיעה בלימודייך? ולמה בכלל את רוצה להצטיין בלימודים? את זה אני בכלל לא מבין. תרצי להאיר את עיני? אשמח לקרא (אני באמת סקרן לדעת) לילה טוב איציק