אני זקוקה לעזרה..
רשמתי את זה כבר בפורום "בעיות בגיל ההתבגרות". אבל לא ממש מבינים אותי.. אז הנה, תגידו את דעתכן על הסיפור הזה: יש לי בת דודה בת 17 וחצי (מורן) ואח בן 18(אורן). והם שומעים דכאון, וקונים מחברות מותגים וזה. (תכף תבינו מה הקשר). עכשיו.. יש לי חברה הכי טובה בעולם, בת 13 (בגילי, שמה בת-אל) והיא כמו אחות.. (אמא שלה היא החברה הכי טובה של אמא שלי) היא אוהבת דכאון וגם אותו דבר כמו אורן ומורן. היינו בחופשה, ואותי הם השאירו בצד, הם כל היום בילו ביחד, ויצא שאני הסתובבתי או הם ההורים, לפעמים איתם, או עם 2 האחים של בת-אל, שהם קטנים ממני. הרגשתי קנאה.. כאילו, אני פה ואף אחד לא שם לב. בת-אל, באה איתי אל מורן הבייתה, ושוב, הן הבינו אחת את השנייה, והתווכחו איתי על מותגים וטענו שאני ילדה קטנה וכשאגדל אני אבין למה כדי לקנות מותגים. וזה בכלל לא נכון! ומה השתנה כ"כ מהר?! אני הערצתי את אחי ובת דודה שלי, למה עכשיו הם שונים כ"כ?! נעלבתי מאוד, ולא הראתי את זה.במשך הטיול הם לא כ"כ התייחסו אליי, ואפילו ממול העניים שלי קבעו מה ללבוש, ומה לאכול, ואותי לא שיתפו. אם זה לא מספיק, ביום שישי בת-אל ישנה אצלי, ואחי כל הזמן עקץ אותי וקרא לי "פריקית" ואמר לי "לכי תלבשי שחור" וכאלו. מאוד מאוד נפגעתי. הוא התייחס כל הזמן אל בת-אל, והם ירדו עליי. הם הכינו צמיד ורציתי שאורן ילמד אותי והוא אמר לי "אני לא מלמד טיפושות" כמובן, זה היה בצחוק והוא התנצל וזה, אבל אני התחלתי להתעלם ממנו, זה היה השיא. אני ממש מרגישה כאילו אני אוויר! ואם מתייחסים אלי זה בשביל לקרוא לי פריקית וכאלו. מה אתם אומרים? הקנאה הזאת טיפשית? מה לעשות בנידון?
רשמתי את זה כבר בפורום "בעיות בגיל ההתבגרות". אבל לא ממש מבינים אותי.. אז הנה, תגידו את דעתכן על הסיפור הזה: יש לי בת דודה בת 17 וחצי (מורן) ואח בן 18(אורן). והם שומעים דכאון, וקונים מחברות מותגים וזה. (תכף תבינו מה הקשר). עכשיו.. יש לי חברה הכי טובה בעולם, בת 13 (בגילי, שמה בת-אל) והיא כמו אחות.. (אמא שלה היא החברה הכי טובה של אמא שלי) היא אוהבת דכאון וגם אותו דבר כמו אורן ומורן. היינו בחופשה, ואותי הם השאירו בצד, הם כל היום בילו ביחד, ויצא שאני הסתובבתי או הם ההורים, לפעמים איתם, או עם 2 האחים של בת-אל, שהם קטנים ממני. הרגשתי קנאה.. כאילו, אני פה ואף אחד לא שם לב. בת-אל, באה איתי אל מורן הבייתה, ושוב, הן הבינו אחת את השנייה, והתווכחו איתי על מותגים וטענו שאני ילדה קטנה וכשאגדל אני אבין למה כדי לקנות מותגים. וזה בכלל לא נכון! ומה השתנה כ"כ מהר?! אני הערצתי את אחי ובת דודה שלי, למה עכשיו הם שונים כ"כ?! נעלבתי מאוד, ולא הראתי את זה.במשך הטיול הם לא כ"כ התייחסו אליי, ואפילו ממול העניים שלי קבעו מה ללבוש, ומה לאכול, ואותי לא שיתפו. אם זה לא מספיק, ביום שישי בת-אל ישנה אצלי, ואחי כל הזמן עקץ אותי וקרא לי "פריקית" ואמר לי "לכי תלבשי שחור" וכאלו. מאוד מאוד נפגעתי. הוא התייחס כל הזמן אל בת-אל, והם ירדו עליי. הם הכינו צמיד ורציתי שאורן ילמד אותי והוא אמר לי "אני לא מלמד טיפושות" כמובן, זה היה בצחוק והוא התנצל וזה, אבל אני התחלתי להתעלם ממנו, זה היה השיא. אני ממש מרגישה כאילו אני אוויר! ואם מתייחסים אלי זה בשביל לקרוא לי פריקית וכאלו. מה אתם אומרים? הקנאה הזאת טיפשית? מה לעשות בנידון?
