אני זקוקה לדעתכן

[shokitit]

אני זקוקה לדעתכן

היי לכולן, יש לי איזה עניין קטן (או לא קטן בכלל), שגורם למתיחות ולויכוחים ביני לבין זוגתי. אז אני פה כדי להתייעץ ואני מקווה שתעזרו לי. לפני כמספר חודשים לא רב (4 ליתר דיוק) התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש לא קטן (אך גם לא ענק)- לאחר חיפוש של כשנה וחצי! עד כה לא סיפרתי לאף אחד שאני לסבית, כי קשה לי לחשוף את עצמי שם. ביני לבין עצמי אני מאמינה שהסיבה לכך היא כי אני מפחדת על המקום שלי/מגילויי הומופוביה או סתם מאי נעימויות. אני חוששת מהתגובה של הבכירים יותר- באם זה יתגלה להם, ביחסם כלפי, וגם מהעובדים הזוטרים יותר- שעלולים לרכל מאחורי גבי ולהשמיץ אותי. לכאורה אין לי מה לפחד- משפחתי המצומצמת יודעת וכך גם חברי. אך לכאורה יש לי המון מה לפחד- אני יודעת מה זה להיות מובטלת ולילות רבים הדירה אותי משינה המחשבה כיצד אשלם את שכר הדירה הבא. יש לציין שאני מעוניינת להתקדם ולהתפתח במקום שאני נמצאת בו ואני לא רואה את מקום העבודה הנוכחי כמקום עבודה זמני. וקצת רקע עלי- בת 28 גרה בת"א בזוגיות כשנה וחצי וספונטנית (-:

 

[מחפשת את האומץ]

סליחה על הטמטום...אבקש הבהרה

היא רוצה שתצאי מהארון בעבודה, ואת לא רוצה?

 

[גליה 1972]

היי לך בעצמך...

אני אישית חושבת שכל אחד צריך לעשות מה שמרגיש לו נכון. אם את מרגישה שזה לא העיתוי הנכון לצאת בהכרזה על העדפותייך במקום העבודה אני חושבת שכדאי שתמתיני לרגע בו תרגישי אחרת. אני יכולה לומר לך מנסיון שאצלי בעבודה זה עורר לא מעט לחשושים ורכילויות אבל אני החלטתי שאני הולכת עם האמת שלי עד הסוף. כך היה עם המשפחה, החברים ומקום העבודה. אני יכולה רק לומר שאני בהחלט יכולה להבין את ההתלבטות שלך ושאני אישית רואה בה התלבטות יותר מלגיטימית. בהצלחה שיהיה!

 

[shokitit]

(-:

"מחפשת את האומץ"- זה לא שאני לא רוצה לצאת מהארון בעבודה, פשוט בגלל כל הלבטים שרשמתי, זה מפחיד אותי. חברה שלי לא מכריחה אותי לעשות זאת, אבל ניכר שזה מפריע לה מאוד וגורם לחיכוכים. זה בא לידי ביטוי כשאני מוזמנת לאירוע (קרה בינתיים רק פעם אחת) ולא יכולה/רוצה/מנסה לקחת אותה איתי. "גליה"- תודה על תגובתך. כל הכבוד על האומץ שלך, כנראה שלי כרגע אין מספיק ואני יותר מידי (ואולי באופן מוגזם ולא ריאלי) מפחדת על המקום שלי. ימים יגידו...

 

[מחפשת את האומץ]

שני דברים

א אני יכולה להבין אותך... שווה לחכות עוד קצת ולראות איך את משתלבת שם במיוחד לטווח הארוך...כשכבר תצאי הייתי מנסה לזרוק את זה כעל הדרך ולא אישו מיוחד משהו כמו אה סבבה נביא תאישה מקווה שהבנת... ב אני חושבת שאם חס וחלילה יהיו בעקבות היציאה בעיות/במקרה הכי גרוע פיטורים החוק מגן עלייך ותוכלי לתבוע... לפחות פיצויי פיטורים. אבל את זה שאלי אצל עו"ד המומחה לדיני עבודה. וביינתיים תאהבי את אישתך! זה הכי חשוב!

 

[קיפפוד]

חייבים לדבר על מצב משפחתי בעבודה?

אני אישית לא רואה שום סיבה לחלןק את החיים הפרטיים שלי בעבודה. זה לא צריך לעניין את אף אחד. לא רואה שום סיבה לבוא לעבודה בבוקר ולהכריז - אני לסבית!!!! אם יש לך אפשרות לא לדבר על זה אל תדברי. כשתהיה מספיקוותיקה וכבר יהיה לך מקום בטוח שם ותרגישי מספיק בטוחה וגם יהיה לך צורך אז אפשר להגיד. תכירי את האנשים, תבדקי מה הם חושבים ואז תחליטי אם בכלל יש טעם לשתף אותם. ותסבירי לזוגתך. לדעתי, זה נורמלי.

 

[מחפשת את האומץ]

לא חייבים לשתף

אז כמו שכתבתי היא יכולה לחכות ולראות מה טיב האנשים ואז להחליט. בכל מקרה לא לבוא ולצעוק אני לסבית. אלא כבדרך אגב בשיחת חולין שאני מאמינה שקיימות בעבודה שלה

 

[ordinary woman]

../images/Emo45.gif מחזקת את דבריה של "קיפפוד"

גם אני אישית לא רואה שום סיבה לחלוק את חיי האישיים בעבודה, אך אם שואלים, כן, אני לסבית, וממשיכה לדרכי. לא צריך לעשות עניין מכל דבר. יתרה מכך, מה שנעשה בחדרי חדרים, ונטיותייך המיניות, אין זה מעניינם של אף אחד. ואת לא חייבת לשתף בכלל. אך כן, להיות גאה ואסרטיבית כנגד לחשושים במסדרונות העבודה, זו אני וזה מה יש, והכל ברוח טובה ונעימה.

 

[pizi33]

את חדשה בעבודה

הזוגיות כבר לא חדשה. כשיש ארוע בעבודה ומזמינים בני זוג אז... מי שיש לו מביא את בן/בת הזוג, או מספר שהבן/בת זוג שומר על הילדים. מי שאין לו אין לו. לך יש בת זוג, ואת לא מביאה אותה. לפי דעתי זה מה שקשה לה. קשה מאוד לתת לך עצות, כי רק את מכירה את עצמך, את החששות שלך, את היכולת לעמוד בהצקות, ובליחשושים. אני רק יכולה לספר לך שהאשה שאני אוהבת, היתה הבוסית שלי. היו לא מעט ארועים בחברה, תמיד היא הגיעה לבד. ידענו שהיא רווקה, והיא היתה בת 40 פחות או יותר. לא שאלתי אותה ולכן איני יודעת אם היא לסבית. המון רכילות היתה סביבה, איש לא העז להגיד לה בפניה "את לסבית". המנכ"ל התעניין אך ורק ביכולות שלה, והן היו מעולות. פעם ביקשתי ממנה חיבוק במשרד והיא אמרה לי לא. עד היום אני לא יודעת למה. כשממני מבקשים חיבוק, אני נותנת, בלי שום קשר להעדפה מינית, או מגדר. תבררי אצל החברה שלך אם חשוב לה שתביאי אותה לארוע חברה ותצהירי עליה כ"בת הזוג שלי". או שאפשר שהיא תבוא איתך בלי כותרת כ"כ מחייבת. לא מוכרחים לעשות סקס על רחבת הריקודים, אפשר לרקוד בלי ל"הסגיר" זוגיות. הכל עניין של החלטה, ושל הסכמה. אני בטוחה שאת לא ה"רווקה" היחידה בחברה. האם האחרות מגיעות עם בני זוג? לבד? עם חברה טובה כשאין זוגיות? ברומא התנהגי כרומאית, והכי חשוב, השתדלי לא לפגוע במה שהכי חשוב לך. עבודה זה חשוב, מאוד חשוב, לחזור לבית ריק אחרי העבודה, זה עצוב. תאזני היטב. אני מדברת מנסיון ומכאב. מאחלת לך הצלחה בעבודה, וזוגיות ארוכה ואוהבת.

 

[פאמקי]

מאוד מסכימה

זה לא חייב להיות שחור או לבן. אף אחת לא אומרת "להיכנס לעבודה ולצעוק 'אני לסבית' ". יש את האמצע. מה אם מנסים להתחיל איתך בעבודה (קולגות)/ לשדך לך? מה אם שואלים אם יש לך חבר? לשקר? בשלב הזה, אני ממש לא משקרת. אך אם אין צורך, אני לא מנדבת מידע. הייתה לי בוסית, שהעסק היה שלה ושל בעלה (עסק קטן ומשפחתי), והיינו מאוד פתוחות אחת עם השניה. אך היא לא שאלה, אז לא סיפרתי. אך אם היה אירוע בעבודה שלי, עם בני/ בנות זוג הייתי מגיעה עם זוגתי. לא חייב לנופף אם את לא נשאלת. אך אם שאלו, לענות בטבעיות ולהמשיך הלאה. כל עוד ההסתרה שלי לא פוגעת בזוגיות שלי, הכל בסדר. רוב האנשים ההגיוניים יתייחסו לזה, בדיוק כמו שאתן מתייחסות. ולדעתי, כך זה צריך להיות גם אצל "ארוניסטיות". כשההסתרה מתחילה לפגוע ולעצור, זה הזמן לשאול שאלות חשובות...

 

[flint29]

הבעיה במקום עבודה..

שאם המנהל או המנהלת באמת אידיוטים שהם יחליטו לפטר מישהו בשל נטיותיו. לא בהכרח אומר שהם מספיק אדיוטים בשביל לציין את הסיבה. יש הרבה מנהלים שממציאים סיבה שהיא כביכול לגיטימית לפיטורים ולא יאמרו את הסיבה האמיתית. זה מה שמפחיד. אני אישית לא מסתירה במקומות עבודה. וכמה שיותר מוקדם יותר טוב - לא רוצה להיקשר למקום שלא רוצה אותי בגלל סיבה כזו. במקום עבודה אחד יצא שהמנהל רצה לשדך לי - ואמרתי לו סבבה אבל שלא יהיה גבר. הוא הרים גבות בהתלהבות ואמר סבבה. מאותו יום כל מי שנכנסה למשרד והייתה בעניין הוא היה מודיע לי

 

[פאמקי]

../images/Emo45.gif