אני ועצמי
"כואב לי" "התחלת שוב?" "מה את רוצה ממני?! אני רואה את השם שלו כל יום וקשה לי!" "תגידי לי. מה צריך לעשות או להגיד כדי להכניס לך לראש את האמת?" "שתקי כבר. לא רוצה לשמוע אותך!" "לא יעזור לך. אני זו את.." "אוף. תשתקי ותני לי לבכות בשקט!!!" "תפסיקי עם זה! מתי תפנימי כבר? הוא לא רוצה אותך יותר! חאלאס! מת! עבר! נגמר! הגיע הזמן להמשיך הלאה כבר.." "אבל הוא.." "הנה חזרנו לאבלים-של-אתמול! לא מעניין! מתתתתת!" "אבל הוא אוהבת אותי ו.." "מטומטמת. מילים, מילים, מילים. תפנימי! אוהב, אוהב - ותוך שבוע מצא לך תחליף! הביני שכל מילה היוצאת ממנו חלולה. אין בה ממש! פליטות פה חסרות תוכן! לאיית לך? הוא לא רוצה אותך יותר! זהו! הוא המשיך הלאה במהירות וזהו. תעשי כמותו ומספיק כבר עם ההתבכיינות!" "אני שונאת אותך! מי ביקש את דעתך בכלל?!" "את לא יכולה בלי דעתי ואת יודעת את זה! אני הדעת בהתגלמותה!" "לא רוצה דעת. לא רוצה! רוצה רק לצלול לתוך התחושות האלה! הרי הוא ברא אותן ואי אפשר ככה סתם להרוג אותן!" "אוף. השמאלציות המתוקה והמבחילה הזו! ולא היה לך יותר טוב כשרק אני הייתי בסביבה? בלי כל האמוציות המטומטמות והמיותרות האלה? תראי מה את עוברת עכשיו.. שאלוהים תעזור לנו למה הכנסת את אותנו.. כמה מיותר היה כל זה.." "לא. הרי פעם הן היו כל כך מושלמות ו.." "פעם! היו! זמן עבר! מת! לכל הרוחות איתך, יצור רכרוכי ומחוק שכמותך! תעמדי כבר על הרגליים, הרימי ראש, מתחי כתפיים בדיוק כמו שאת יודעת – והמשיכי כבר הלאה!" "אבל זה כל כך כואב.." "נו בטח. ואת, מאזוכיסטית שכמותך, מעדיפה להתבוסס בכאב הזה כמו חזירה בבוץ מאשר לקום, להתנקות וללכת למקום טוב יותר, נקי יותר.." "אני פוחדת.." "אני יודעת.. אבל יש מי שמחכה לך. את יודעת את זה.." "כן. הוא חמוד, נכון?" "הוא בסדר גמור. לכי אליו כבר.." "לא יכולה.. ואם שוב אתאהב? לא יכולה עם הכאב הזה.. זה כואבבבב.." "אז תתאהבי! אז מה? זה לא הורג." "זה מרגיש ככה. כאילו מתתי קצת. כאילו הרג אותי עם הנטישה הזו. מה יהיה? כל פעם מתים קצת עם כל פרידה? כמה אפשר להכיל? ואולי הפרידה הבאה אהיה מתה לגמרי?" "כמה דרמה! חאלאס עם זיבולי השכל הדרמתיים האלה! תזרקי אותו מעבר לכתף כמו שעשה לך והמשיכי הלאה." "הוא לא זרק אותי מעבר לכתף! איך את יכולה להגיד דבר כזה??!!" "באבו אבוהא זרק אותך! וגם דרך עליך בדרך. זרק אותך כמו גרב משומשת ועוד הפך את האהבה המטומטמת הזו שלך אליו לכלום. הוזיל אותה לאפס. מתי תביני? הוא זרק אותך! נגמר לו ממך! מיצה אותך לגמרי ורצה משהו טרי במקומך.." "אבל.." "שוב אבל???" "שתקי כבר! אבל הוא בעצמו אומר שעזב אותי בגלל שהוא אוהב אותי ודאג לי ורצה מה שטוב עבורי ו.." "בלה בלה בלה.. כרגיל – אמר בדיוק מה שאת צריכה לשמוע. בדיוק כמו שהיה לאורך כל הקשר שלכם. טונות של מילים במשקל נוצה! לא מבינה שתשעים אחוז מה..אהבה הזו היו קוסמטיקה צבעונית במיוחד בשביל להכניע אותך?" "והוא הצליח. נכנעתי לו." "ומה זה עזר? ברגע שהצליח – נטש אותך. מה לא ברור? השיג מה שרצה ואת לא מעניינת אותו יותר! עבר לבאה בתור. תיכנע לו – יעבור לבאה אחריה. זה מה שהוא! מתי תביני את זה?? אצלך זה לקח קצת יותר זמן. אז מה? זה לא הופך אותך מיוחדת! רק עקשנית יותר.." "זה כואב. אני שונאת את המילים האלה שלך." "האמת כואבת, מותק. קדימה! קומי משם וצאי לחיים.." "אני לא ארשה לעצמי להתאהב לעולם שוב. לעולם!" "כן כן. בטח. הבנתי אותך. את והדרמות שלך.. את תתאהבי שוב ואני אהיה כאן לשמור עליך ולגרד אותך מהרצפה אם תגיעי לשם.." אני נושמת עמוק. מחברת הגיון לרגש שוב והופכת לאחת.. נושאת את הכאב וההתפכחות ביחד בפנים. מקווה לטוב.
"כואב לי" "התחלת שוב?" "מה את רוצה ממני?! אני רואה את השם שלו כל יום וקשה לי!" "תגידי לי. מה צריך לעשות או להגיד כדי להכניס לך לראש את האמת?" "שתקי כבר. לא רוצה לשמוע אותך!" "לא יעזור לך. אני זו את.." "אוף. תשתקי ותני לי לבכות בשקט!!!" "תפסיקי עם זה! מתי תפנימי כבר? הוא לא רוצה אותך יותר! חאלאס! מת! עבר! נגמר! הגיע הזמן להמשיך הלאה כבר.." "אבל הוא.." "הנה חזרנו לאבלים-של-אתמול! לא מעניין! מתתתתת!" "אבל הוא אוהבת אותי ו.." "מטומטמת. מילים, מילים, מילים. תפנימי! אוהב, אוהב - ותוך שבוע מצא לך תחליף! הביני שכל מילה היוצאת ממנו חלולה. אין בה ממש! פליטות פה חסרות תוכן! לאיית לך? הוא לא רוצה אותך יותר! זהו! הוא המשיך הלאה במהירות וזהו. תעשי כמותו ומספיק כבר עם ההתבכיינות!" "אני שונאת אותך! מי ביקש את דעתך בכלל?!" "את לא יכולה בלי דעתי ואת יודעת את זה! אני הדעת בהתגלמותה!" "לא רוצה דעת. לא רוצה! רוצה רק לצלול לתוך התחושות האלה! הרי הוא ברא אותן ואי אפשר ככה סתם להרוג אותן!" "אוף. השמאלציות המתוקה והמבחילה הזו! ולא היה לך יותר טוב כשרק אני הייתי בסביבה? בלי כל האמוציות המטומטמות והמיותרות האלה? תראי מה את עוברת עכשיו.. שאלוהים תעזור לנו למה הכנסת את אותנו.. כמה מיותר היה כל זה.." "לא. הרי פעם הן היו כל כך מושלמות ו.." "פעם! היו! זמן עבר! מת! לכל הרוחות איתך, יצור רכרוכי ומחוק שכמותך! תעמדי כבר על הרגליים, הרימי ראש, מתחי כתפיים בדיוק כמו שאת יודעת – והמשיכי כבר הלאה!" "אבל זה כל כך כואב.." "נו בטח. ואת, מאזוכיסטית שכמותך, מעדיפה להתבוסס בכאב הזה כמו חזירה בבוץ מאשר לקום, להתנקות וללכת למקום טוב יותר, נקי יותר.." "אני פוחדת.." "אני יודעת.. אבל יש מי שמחכה לך. את יודעת את זה.." "כן. הוא חמוד, נכון?" "הוא בסדר גמור. לכי אליו כבר.." "לא יכולה.. ואם שוב אתאהב? לא יכולה עם הכאב הזה.. זה כואבבבב.." "אז תתאהבי! אז מה? זה לא הורג." "זה מרגיש ככה. כאילו מתתי קצת. כאילו הרג אותי עם הנטישה הזו. מה יהיה? כל פעם מתים קצת עם כל פרידה? כמה אפשר להכיל? ואולי הפרידה הבאה אהיה מתה לגמרי?" "כמה דרמה! חאלאס עם זיבולי השכל הדרמתיים האלה! תזרקי אותו מעבר לכתף כמו שעשה לך והמשיכי הלאה." "הוא לא זרק אותי מעבר לכתף! איך את יכולה להגיד דבר כזה??!!" "באבו אבוהא זרק אותך! וגם דרך עליך בדרך. זרק אותך כמו גרב משומשת ועוד הפך את האהבה המטומטמת הזו שלך אליו לכלום. הוזיל אותה לאפס. מתי תביני? הוא זרק אותך! נגמר לו ממך! מיצה אותך לגמרי ורצה משהו טרי במקומך.." "אבל.." "שוב אבל???" "שתקי כבר! אבל הוא בעצמו אומר שעזב אותי בגלל שהוא אוהב אותי ודאג לי ורצה מה שטוב עבורי ו.." "בלה בלה בלה.. כרגיל – אמר בדיוק מה שאת צריכה לשמוע. בדיוק כמו שהיה לאורך כל הקשר שלכם. טונות של מילים במשקל נוצה! לא מבינה שתשעים אחוז מה..אהבה הזו היו קוסמטיקה צבעונית במיוחד בשביל להכניע אותך?" "והוא הצליח. נכנעתי לו." "ומה זה עזר? ברגע שהצליח – נטש אותך. מה לא ברור? השיג מה שרצה ואת לא מעניינת אותו יותר! עבר לבאה בתור. תיכנע לו – יעבור לבאה אחריה. זה מה שהוא! מתי תביני את זה?? אצלך זה לקח קצת יותר זמן. אז מה? זה לא הופך אותך מיוחדת! רק עקשנית יותר.." "זה כואב. אני שונאת את המילים האלה שלך." "האמת כואבת, מותק. קדימה! קומי משם וצאי לחיים.." "אני לא ארשה לעצמי להתאהב לעולם שוב. לעולם!" "כן כן. בטח. הבנתי אותך. את והדרמות שלך.. את תתאהבי שוב ואני אהיה כאן לשמור עליך ולגרד אותך מהרצפה אם תגיעי לשם.." אני נושמת עמוק. מחברת הגיון לרגש שוב והופכת לאחת.. נושאת את הכאב וההתפכחות ביחד בפנים. מקווה לטוב.
