אני ועבודה

[amic]

בואי ננסה להמשיך--

אני רואה שהמשפחה היא ערך חשוב לך בחיים. מה נותנת לך המשפחה?. האם יש דברים משותפים בסעיף 2 שלך. מה בילדתך מעורר בך שמחה? מה משותף ,האם יש בכלל,בין הישגיך בלימודים,הדיאטה שלך והכלבים שלך? צייני איזה תכונות יש לכל אחד ומה התכונות המשותפות. ובנוסף-איזה סוג עבודה את מחפשת,מה דרישותיך מהעבודה.

 

[שיבא2]

ממשיכים

היי עמי, מה שלומך? נתחיל בתשובה..... משפחה זה לא ערך חשוב בעיניי, אלא המשפחה שיצרתי לעצמי היא חשובה לי. אני באה ממשפחה שהיה בה גילויי עריות. יותר גרוע מזה לא קיים במשפחה. אז, אני אחרונה לקדש את המוסד המשפחתי. המשפחה שיצרתי לעצמי, שזה בעלי , הילדה והכלבים נותנים לי שייכות בעיקר. אהבה. מה לא? חיים שלמים. קבלה עמוקה לצד המינוסים שלי. כל הדברים שציינתי בסעיף 2- הם ההשגים הכברים שלי, ומעט אנשים מצליחים גם באקדמיה, גם בדיאטה ובכלל. נישואין, בלי בגידות וכאלה.... זה לא נפוץ. אבל אני פרפקציוניסטית. אז ככה זה. ילדותי לא מעוררת בי שמחה אלא עצב עמוק, בגלל המבנה המעוות שלה. אהבתי בילדותי את עולם הדימיון הכביר שהיה לי. זה הציל אותי. הספרים. העולם הפנימי שטיפחתי. ועדין אני מטפחת אותו. משותף להישגיי זה הקו הרציונלי, ההתמדה, הפרפקציוניזים , השאיפה לתוצאות הכי גבוהות שיש. התכונות המשותפות להם, לאהוביי, זה האהבתי העזה אליהם. כל אחד הוא בפני עצמו.עולם עצמאי, וזה כולל גם את הפינצרים. כל אחד מהם הוא משהו אחר לגמרי. עד פה התשובות. בקשר לעבודה- אני עובדת סוציאלית במקצועי, אבל ממש לא אכפת לי לחפש גם במזכירות. השאלה שלי היא כזאת, כבר די הרבה אנשים יודעים על הרקע הנפשי שלי. אשפוזיי וכזה. ואם זה יתגלה במקום עבודה החדש. מה אני אומרת? אם זה יעלה בראיון העבודה מצד המראיין? זו מדינה קטנה. תודה עמי. אתה גדול.

 

[amic]

קדימה..אני מאוד מעריך את כנותך

ופתיחותך וחושב שזה מראה על יכולותיך,יכולות שאת מדחיקה. אמרת שהרציונל,הפרפקציוניזם ההתמדה והשאיפה לתוצאות גבוהות הם המשותפים לכל השגיך עד היום. בואי נעבור כעת לתחום העבודה. מה את אוהבת במקצוע העבודה הסוציאלית?מה תיתן לך אישית עבודה במקצוע? ולעומת זאת אותן שאלות לתחום הפקידות. אני שמח על פתיחותך וזה באמת מראה על תעצומות נפש.

 

[שיבא2]

למה תעצומות נפש?

כי הודתי שהיו אצלנו במשפחה גילויי עריות? זה תעצומות נפש? אני מרגישה שהגוף שלי נאכל על ידי תולעים רק מלחשוב על זה, זה לא תעצומת נפש זה מרוב גועל וחוסר יכולת לעכל את זה. את השאלות- אענה אחר כך.

 

[שיבא2]

תשובות על העבודה

1.עבודה סוציאלית- אני לא בטוחה שאני אוהבת את המקצוע הזה. למדתי את המקצוע מתוך מצוקה נפשית, ולא בטוחה שאני רוצה להתבוסס בחרא של המקצוע הזה. לא אוהבת את הפלצנות של המקצוע. כי רוב האנשים שם לא חוו חיים כמו המטופלים אבל יש להם יומרות להגיד משהו... מבחיל אותי. אבל בכל זאת, אוהבת לטפל בזקנים, כי זה לא דורש המון אנרגיות, אוהבת לראות אנשים מתקדמים ומאושרים, אוהבת לעשות עבודה מקצועית, עד כמה שאפשר לכמת עבודה מקצועית של עובדים סוצאלים. 2.מה יתן לי עבודה במקצוע? דבר ראשון פרנסה. דבר שני סיפוק נפשי שאצליח עם הפונים. אבל צדקת , אני עדין מדחיקה את היכולות שלי ועדין לא מאמינה בעצמי. שוב, רוב המטפלים באים מרקע משפחתי חזק, ואצלי הרקע המשפחתי כילדה רעוע , אולי יותר מהמטופלים שיהיו לי. וזו נקודת פתיחה חזקה אך גם שבירה. 3.פקידות/מזכירות- אני מפנטזת להיות מזכירה של אישיות בכירה ולטמטם לו את השכל. כי אני יפה. חחחחחחחחחחחחחחחחחחח אבל גם העבודה של ה"ראש הקטן", לא להתאמץ יותר מידיי, להנות מהדברים הקטנים, דינמיקה בסביבה בריאה יותר מאשר עבודה סוצאילית. זהו בגדול עמיק. תענה לי למסר הפרטי, גבר. תודה וביי שיבא