אני והפחדים שלי...

[אין לך רכבת מפה]

אני והפחדים שלי...

ההורים שלי נסעו לכמה ימים ואני העדפתי להשאר לבד בבית רק כדי לא להתקע למצב שבו אני אצטרך להעסיק את הבנאדם שישאר איתי כמה שעות עד שנלך לישון... זה לא שאני ילדה קטנה שצריכה שישמרו עלייה, אבל אתם יודעים.. בלילה... עדיף שעוד מישהו יהיה... אז וויתרתי על כל ה"שומרים" שההורים שלי הציעו אבל פתאום צצה לי חברה של אמא שלי שבאה בכל זאת... ברור שנבהלתי... אבל שמחתי שהיא באה מאוחר ככה ידעתי שהיא רק באה בשביל לישון... אבל תמיד יש את השעה-שעה וחצי לפני השינה... אז דיברנו, ודווקא היה סבבה... הלך לי די בסדר... ברור שגמגמתי, אבל ההבדל הוא שהצלחתי בסופו של דבר להגיד את מה שרציתי ולא נתקעתי עד כדי כך שאני ארצה לשתוק... אבל עדיין הגמגום ישנו, וכל אחד היה מרגיש אותו. מה שבאתי להגיד פה הוא שהרבה פעמים בחיים שלי אני נלחצת משטויות שנראות לי כמו סוף העולם אם הן יקרו, וכשהן קורות אז אני מבינה שהמצב שממנו רציתי להמנע הוא לא כל כך נורא... אבל הבעיה היא שאי אפשר לדעת את זה עד שאתה כבר בתוך זה... ותמיד אני אהיה בלחץ ומתח עד שאני אגיע לסיטואציה שפחדתי ממנה וארגע רק אחרי שאראה שהצלחתי לעבור אותה... אז כנראה שאי אפשר ללמוד לקח מדברים אלה... אז זהו, לילה טוב