אני והוא לבד ../images/Emo13.gif
פעם ראשונה שהבן הבכור לא נסע לאבא שלו. פעם ראשונה בשמונה שנים תמימות. כבר היו פעמים ולפני שנה כבר היו דמעות וטענות. אז גם אז ניסיתי לגשר להסביר וללמד את הילד להגיד לו מה שמפריע לו באמת. אבל היום כבר לא יכולתי. בקושי יכולתי לעצור את הדמעות מהמראה של הדמעות שלו. לשמוע אותו מספר שלא טוב לו שם. שאבא מבטיח אבל לא מקיים. להבין מהילד שהוא לא אהוד שם ושהוא מקופח. ועוד לשמוע את אח שלו אומר לו "תיזהר שאבא לא יתעצבן וישים לך כאפה" היה הכי מלחיץ. ואז בא התיקון שזה לא ככה
. אז מה כבר הוא ביקש? ללכת לסבתא ולא להיות אצל אבא. אז הוא לא היה מסוגל להגיד לו אפילו. אחיו ירד לבקש ממנו להסיע אותו לסבתא לבד להיות שם. הוא אפילו לא היה מספיק אינטלגנט להגיד "לא אפשרי" ולהמציא משהו מקובל אלא אמר מפורשות להודיע לו שהוא לא מסכים. קצת חששתי מלהגיד דברים שוגיים. חששתי מאוד להראות את הרגשות שלי ואת הדעה שלי ליד הבן. אבל למרות שהבנתי אותו ניסיתי להגיד לו שיחשוב עוד קצת ושהוא אוהב את אבא וכלום לא עזר. אז עכשו אנחנו כאן. הרגשה אחרת. פתאום בלי אחיו הקטן( שמבטו היה קצת משונה כשישב ברכב שם למטה לבדו ). אבל אני רק מקוה שהוא לא יתאכזב שנשאר כאן ויהיה לו כיף איתי. להתמודד תמיד אצטרך לבד להחליט גם לבד אבל היה בהחלט נעים לעבור את הרגעים היום לא ממש לבד
פעם ראשונה שהבן הבכור לא נסע לאבא שלו. פעם ראשונה בשמונה שנים תמימות. כבר היו פעמים ולפני שנה כבר היו דמעות וטענות. אז גם אז ניסיתי לגשר להסביר וללמד את הילד להגיד לו מה שמפריע לו באמת. אבל היום כבר לא יכולתי. בקושי יכולתי לעצור את הדמעות מהמראה של הדמעות שלו. לשמוע אותו מספר שלא טוב לו שם. שאבא מבטיח אבל לא מקיים. להבין מהילד שהוא לא אהוד שם ושהוא מקופח. ועוד לשמוע את אח שלו אומר לו "תיזהר שאבא לא יתעצבן וישים לך כאפה" היה הכי מלחיץ. ואז בא התיקון שזה לא ככה
