אני ואת הלילך.

[פה רק לרגע]

אני ואת הלילך.

אשב לי במרפסת כאשר רוח חמה תנשוב על פני ועל תקופה, ואת כסערת פרחי הלילך הסגולים לקראתי תבואי, ואני אצמח לאיטי ואהיה כמוך ולבנה. עלי ועליך יתעקלו כמאושר, ללא מבט לשינוי וחום. אחר, כאביב החולף תעברי, ואשאר רק אני ומרפסת. **** ובנימה אישית יותר, אני ממשיכה סוףסוף הלאה, מצליחה לנשום, מצליחה לא לכאוב, מצליחה להפסיק את הקשר איתה. והיא, עם כל הנסיונות שלה לשחק בי, נכשלת. אני אדם, לא צעצוע. בסוף טוב

רק חבל שזה בסוף...

 

[adikula]

אם לא בסוף אז מתי?

 

[פה רק לרגע]

אולי כל הזמן?../images/Emo9.gif../images/Emo140.gif

 

[adikula]

אולי../images/Emo9.gif ככה אני מקווה, לפחות.

 

[צעיף לבן]

../images/Emo9.gif

את הקטע הראשון קראתי כמה פעמים. כתבת יפה. ואם הוא לא היה רק בסוף, אז אולי לא היינו מעריכים אותו, את הטוב, כשהיה בא..

 

[פה רק לרגע]

תודה../images/Emo140.gif

המשפט הזה שלך, גרם לי עכשיו לחשיבה מעמיקה

ובאמת המון בחיים שלנו אנחנו לא מעריכים, גם את הטוב שיש באמצע ובהתחלה...

 

[princhipeta]

איזה כיף לשמוע, עשית לי חיוך ענקי, הזכיר לי את השיר: "do u belive in life after love"

אז לאחרונה התחלתי להאמין!

תהיי חזקה- אנחנו פה..

 

[פה רק לרגע]

../images/Emo9.gif

תודה לך

כיף ממש שאתן תומכות, אני שמחה שזה עושה לך טוב

לאט לאט מתחזקים, ואכן יש חיים אחרי האהבה

וכמובן יש עוד אהבה...