אחויה...
אני מבין, באמת שאני מבין. זה לא קל לקום בבוקר ולראות איך הקבוצה הזאת מתרחקת יותר ויותר מאיתנו. זה לא קל לסיים לראות משחק בתחושה שלאף אחד שם לא אכפת כמו שלך אכפת. וזה בטח לא קל לראות את הקבוצה שלנו מושפלת כל שבוע מול קבוצות שלא ראויות להשפיל אותנו בכלל. אבל אחי, בוא ואני אתן לך עיצה קטנה לחיים, זה פשוט לא בריא להיות פטאלי. אתה מבין, החיים, מה לעשות, הם לא שחור ולבן. ת'כלס, הם גם לא אפור. הם יותר עירוב של צבעים והתרחשויות. היום אנחנו מפסידים, מחר מנצחים, כולנו מרגישים מסריח בפנים, אבל אין מה לעשות - יש הרבה דברים מעבר למכבי חיפה. כן, אני יכול להבין עד כמה זה משפיע עליך. גם לי אתמול בעבודה לא היה חשק לעשות כל מיני דברים אחרי המשחק. אבל כשאתה הולך לישון בלילה, זה אתה שנמצא שם, לא מכבי חיפה ולא אף אחד אחר. אז אני באמת ממליץ לך לנסות למלא את החיים שלך ביותר מהקבוצה המופלאה, גם אם טראגית שלנו כרגע, בכדי שיהיה לך יותר דברים בחיים להישען עליהם. עוד מעט תצטרף לצבא ואם תהיה קרבי, פשוט לא יהיה לך זמן לעקוב וזמן להתעדכן. המציאות תגבר על האהדה שלך לקבוצה. בוא אני אספר לך סיפור - כשהגענו בפעם הראשונה לליגת האלופות, רצה הגורל וכל משחק שניצחנו בו הייתי בשכם. לא משנה כמה ניסיתי להתעדכן, כמה ניסיתי לראות את המשחקים בטלויזיות המצ'וקמקות בכל בסיס ומוצב שהגעתי אליו - כל משחק שניצחנו בו, מישהו החליט לנסות לבצע פיגוע בישראל ואני הייתי בשטח. אז כן - זה חרא! אבל מה לעשות. השיא היה במשחק נגד מנצ'סטר יונייטד (שאני אוהד בדיוק אותו הזמן כמו מכבי - 20 שנה) שפשוט אמרתי לעצמי שאני לא יכול להפסיד! כמובן שהיתה התרעה חמה כמו אש בדיוק בזמן המשחק ונשלחתי לשטח. תקשיב, אני עשיתי הכל, אבל הכל לעכב את היציאה לשטח. בסוף יצא שבין כל הבלאגנים, ראיתי את המשחק במקטעים של 5 דקות - 5 דקות משחק, 5 דקות תדריך / כל מיני נסיונות לעכב. למזלי, ראיתי את כל השערים. למזלי עוד יותר, לא היה פיגוע בסוף. אבל אני כבר הייתי מותש רק מהתחמונים שלי בסוף... בכל מקרה, אחרי זה כבר הבנתי שזה לא משנה. אני תמיד אוהד את מכבי ואני תמיד אתמוך בקבוצה. אבל יש דברים הרבה יותר גדולים מהספורט הקסום הזה וצריך בסה"כ לקחת את הכל בפרופורציות הנכונות... ודרך אגב אחי, אם אתה חושב שההפסד לסרדינים היה משפיל, תגיד תודה שעדיין לא היית אוהד כשיניב אברג'יל השחיל אותנו בהפסד לבית"ר ת"א. עכשיו, זאת היתה ה-ש-פ-ל-ה! וואלה, אני גם זוכר איך איזה דרבי אחד הישאם זועבי השחיל אותנו... לא רציתי לצאת מהבית שבוע... זה קורה, זה יקרה, אבל תאמין לי, בסוף השמש זורחת גם בבוקר למחרת ומכבי חיפה תמיד תישאר האימפריה הגדולה ביותר בכדורגל הישראלי! לפחות אצלי...
אני מבין, באמת שאני מבין. זה לא קל לקום בבוקר ולראות איך הקבוצה הזאת מתרחקת יותר ויותר מאיתנו. זה לא קל לסיים לראות משחק בתחושה שלאף אחד שם לא אכפת כמו שלך אכפת. וזה בטח לא קל לראות את הקבוצה שלנו מושפלת כל שבוע מול קבוצות שלא ראויות להשפיל אותנו בכלל. אבל אחי, בוא ואני אתן לך עיצה קטנה לחיים, זה פשוט לא בריא להיות פטאלי. אתה מבין, החיים, מה לעשות, הם לא שחור ולבן. ת'כלס, הם גם לא אפור. הם יותר עירוב של צבעים והתרחשויות. היום אנחנו מפסידים, מחר מנצחים, כולנו מרגישים מסריח בפנים, אבל אין מה לעשות - יש הרבה דברים מעבר למכבי חיפה. כן, אני יכול להבין עד כמה זה משפיע עליך. גם לי אתמול בעבודה לא היה חשק לעשות כל מיני דברים אחרי המשחק. אבל כשאתה הולך לישון בלילה, זה אתה שנמצא שם, לא מכבי חיפה ולא אף אחד אחר. אז אני באמת ממליץ לך לנסות למלא את החיים שלך ביותר מהקבוצה המופלאה, גם אם טראגית שלנו כרגע, בכדי שיהיה לך יותר דברים בחיים להישען עליהם. עוד מעט תצטרף לצבא ואם תהיה קרבי, פשוט לא יהיה לך זמן לעקוב וזמן להתעדכן. המציאות תגבר על האהדה שלך לקבוצה. בוא אני אספר לך סיפור - כשהגענו בפעם הראשונה לליגת האלופות, רצה הגורל וכל משחק שניצחנו בו הייתי בשכם. לא משנה כמה ניסיתי להתעדכן, כמה ניסיתי לראות את המשחקים בטלויזיות המצ'וקמקות בכל בסיס ומוצב שהגעתי אליו - כל משחק שניצחנו בו, מישהו החליט לנסות לבצע פיגוע בישראל ואני הייתי בשטח. אז כן - זה חרא! אבל מה לעשות. השיא היה במשחק נגד מנצ'סטר יונייטד (שאני אוהד בדיוק אותו הזמן כמו מכבי - 20 שנה) שפשוט אמרתי לעצמי שאני לא יכול להפסיד! כמובן שהיתה התרעה חמה כמו אש בדיוק בזמן המשחק ונשלחתי לשטח. תקשיב, אני עשיתי הכל, אבל הכל לעכב את היציאה לשטח. בסוף יצא שבין כל הבלאגנים, ראיתי את המשחק במקטעים של 5 דקות - 5 דקות משחק, 5 דקות תדריך / כל מיני נסיונות לעכב. למזלי, ראיתי את כל השערים. למזלי עוד יותר, לא היה פיגוע בסוף. אבל אני כבר הייתי מותש רק מהתחמונים שלי בסוף... בכל מקרה, אחרי זה כבר הבנתי שזה לא משנה. אני תמיד אוהד את מכבי ואני תמיד אתמוך בקבוצה. אבל יש דברים הרבה יותר גדולים מהספורט הקסום הזה וצריך בסה"כ לקחת את הכל בפרופורציות הנכונות... ודרך אגב אחי, אם אתה חושב שההפסד לסרדינים היה משפיל, תגיד תודה שעדיין לא היית אוהד כשיניב אברג'יל השחיל אותנו בהפסד לבית"ר ת"א. עכשיו, זאת היתה ה-ש-פ-ל-ה! וואלה, אני גם זוכר איך איזה דרבי אחד הישאם זועבי השחיל אותנו... לא רציתי לצאת מהבית שבוע... זה קורה, זה יקרה, אבל תאמין לי, בסוף השמש זורחת גם בבוקר למחרת ומכבי חיפה תמיד תישאר האימפריה הגדולה ביותר בכדורגל הישראלי! לפחות אצלי...