אני העבד
חזרתי לא מזמן מההצגה "העבד" של בשביס זינגר ביחד עם חברי "הלל" ואני מעלה כמה מהגיגי מה הקשר בין שם של שיר מזרחי להצגה? רק הכותרת, שמושכת. שם, היו אומרים על תהילים שכל מי שקורא מרגיש כאילו המילים שייכות ממש אליו, ומדברות אליו באופן אישי. ברוח הבגרות בספרות, הביקורת היא על אנשי הגולה והעיירה שהיו מחויבים לעשרת הדברות אבל בפועל התנהלו חייהם כפשוטי העם, גם אצלהם היתה רכילות ואמונה עיוורת כשל הכפריים הגויים האנלוגיה אמנם מקצינה אצל הגויים שהאמינו בכל שדים ורוחות ואילו אצל היהודים זה רק דיבוק. אמונתו והחוקים שנטל עמו לכל מקום יעקב, אשר התפוגגו בשעת מעשה לעומת נהית שרה אחריו וקבלת המצוות לכאורה, נסיונתיה להטמע בין דוברי האידית שהתבטלו כצפוי בשעת המשבר, הלידה. המסר, לכאורה יעקב ידען גדול (המלמד) אך משקר בחדרי חדרים, הולך בעצם אחר נטיות לבו למרות כל הצהרותיו, כי יש דברים שלא ניתן לקבל וצריך לשנות , כמו את הבערות האוילית של הכפריים שאותה ניצחה שרה (ונדה) כמו כן "סוף דבר כל נגלה"..... ואת השתיקה אי אפשר לשמר לנצח.. עבדים היינו לפרעה במצרים, ולקאז'ימיר ופרנץ יוזף בפולין, ובסוף גם אצל התורכים. עבדים היינו ועדיין הננו, גם בישיבות וגם למוסכמות. הנקודה האישית , שריגשה אותי וגרמה לי לתחושת הזדהות עזה, היא שכמה שעות קודם לכן אבא שלי הטיל בי אשמה "בגללך אמא חולה". זו כבר לא פעם ראשונה וכל פעם קשה מחדש. כמה חכיתי לגשם הזה שיבוא וישטוף אותי מכל הכתמים שהדביקו בי! והגשם מותיר מקומו לאבק דרכים. ובינתיים מצאתי את עצמי משווע לעזרתם של הטובים, שמנסים לעזור בחבלי הלידה הקשה, והארוכה . וחשבתי אולי כמו שם תהליך הלידה יביא להכרה והידיעה, וההתפכחות.... אני רק מקווה שהסוף לא יהי טראגי והקבלה לא תשאר אל תוך התכריכים. מה שכן, תעשו עוד הצגות, (כדי שמ.ק. תבוא). תודה לכולם!
חזרתי לא מזמן מההצגה "העבד" של בשביס זינגר ביחד עם חברי "הלל" ואני מעלה כמה מהגיגי מה הקשר בין שם של שיר מזרחי להצגה? רק הכותרת, שמושכת. שם, היו אומרים על תהילים שכל מי שקורא מרגיש כאילו המילים שייכות ממש אליו, ומדברות אליו באופן אישי. ברוח הבגרות בספרות, הביקורת היא על אנשי הגולה והעיירה שהיו מחויבים לעשרת הדברות אבל בפועל התנהלו חייהם כפשוטי העם, גם אצלהם היתה רכילות ואמונה עיוורת כשל הכפריים הגויים האנלוגיה אמנם מקצינה אצל הגויים שהאמינו בכל שדים ורוחות ואילו אצל היהודים זה רק דיבוק. אמונתו והחוקים שנטל עמו לכל מקום יעקב, אשר התפוגגו בשעת מעשה לעומת נהית שרה אחריו וקבלת המצוות לכאורה, נסיונתיה להטמע בין דוברי האידית שהתבטלו כצפוי בשעת המשבר, הלידה. המסר, לכאורה יעקב ידען גדול (המלמד) אך משקר בחדרי חדרים, הולך בעצם אחר נטיות לבו למרות כל הצהרותיו, כי יש דברים שלא ניתן לקבל וצריך לשנות , כמו את הבערות האוילית של הכפריים שאותה ניצחה שרה (ונדה) כמו כן "סוף דבר כל נגלה"..... ואת השתיקה אי אפשר לשמר לנצח.. עבדים היינו לפרעה במצרים, ולקאז'ימיר ופרנץ יוזף בפולין, ובסוף גם אצל התורכים. עבדים היינו ועדיין הננו, גם בישיבות וגם למוסכמות. הנקודה האישית , שריגשה אותי וגרמה לי לתחושת הזדהות עזה, היא שכמה שעות קודם לכן אבא שלי הטיל בי אשמה "בגללך אמא חולה". זו כבר לא פעם ראשונה וכל פעם קשה מחדש. כמה חכיתי לגשם הזה שיבוא וישטוף אותי מכל הכתמים שהדביקו בי! והגשם מותיר מקומו לאבק דרכים. ובינתיים מצאתי את עצמי משווע לעזרתם של הטובים, שמנסים לעזור בחבלי הלידה הקשה, והארוכה . וחשבתי אולי כמו שם תהליך הלידה יביא להכרה והידיעה, וההתפכחות.... אני רק מקווה שהסוף לא יהי טראגי והקבלה לא תשאר אל תוך התכריכים. מה שכן, תעשו עוד הצגות, (כדי שמ.ק. תבוא). תודה לכולם!