אני גם מ- 3.3. בלי אמא

[Dark25]

אני גם מ- 3.3. בלי אמא

מצאתי את הפורום היום וקריאת ההודעות גרמו לי לבכות, שזה טוב, כי בקושי הצלחתי לבכות קודם.

 

[Dark25]

המשך...

אמא שלי נפטרה מסרטן, אחרי סבל נוראי ואני לא יכולתי לעזור לה. אני כ"כ כועסת על כל העולם, אני לא מבינה איך זה יכול היה לקרות. מצד אחת רציתי שהסבל שלה ייגמר, אבל עכשיו אני צריכה אותה והיא לא פה. ואף אחד לא יכול לעזור ושום דבר לא יעזור לי. החיים שלי לא יחזרו להיות בסדר אף פעם. בערב לפני שהיא נפטרה אמרתי לה לילה טוב והיא ענתה לי לילה טוב וזהו. ועכשיו אני יושבת באמצע הלילה ומעשנת כמו קטר ושותה קפה כמו שהיא שתתה אותו ולא רוצה ללכת לישון.

 

[shtuty]

../images/Emo24.gif

לכעוס על העולם, לא להבין איך זה יכול לקרות... זה הכל חלק מתהליך.... נכון. החיים שלך לא יחזרו להיות מה שהיו עד היום, וזה קשה נורא לחשוב על זה. החיים שלנו משתנים בלי הרף כל הזמן. בגלל שינויים פנימיים, ויותר קשה, הרבה יותר קשה זה בגל שינויים חיצוניים. החיים שלך השתנו, וזה קשה וזה כואב, אבל, עם כל הקושי הרב שבדבר, צריך לזכור שהחיים ממשיכים,שהמוות שכל- כך קשה להתמודד איתו, הוא חלק טבעי מהחיים, שאין תרופת פלא שתגרום לנו או לסביבתינו הקרובה והאהובה להשאר בחיים. כולנו צריכות אותה והיא לא פה.... אלה החיים, עם כמה שהם קשים וכואבים אלה החיים. כשאת צריכה אותה והיא לא שם, את מוזמנת לבוא לכאן. זה לא התחליף אליה אבל אנחנו יכולות לנסות לעזור. הייתי אומרת שם הזמן חולף הכאב, אבל זה שקר גס. האמת היא, שעם הזמן פשוט מתרגלים למצב החדש ולומדים להמשיך לחיו את החיים הרגילים. לחיות חיי אבל- זה מה שהיא היתה רוצה שתעשי? אני יודעת שאמא שלי לא היתה רוצה את זה.....

 

[איחוד האחת]

שלום לך

צר לי על אובדנך ועל הרגשתך - איתך בצערך

את עדיין בשלבים ראשונים של האבל, מניחה שיש בך חלל פעור רגשות לא מעובדים וכאב רב מלהכיל... אובדן אם הוא ללא ספק משהו שקשה להתגבר עליו וקשה עוד יותר להאמין שזה יכול לקרות פעם... אך מבטיחה לך - גם אם זה נשמע כמשהו מאוד ערטילאי - שימים שונים יגיעו ותלמדי לחיות את חייך ללא אמך וגם אם הם יהיו שונים, מאמינה שעוד יבואו לך ימים יפים... תהליך האבל שונה אצל כל אחד ואחת וכל אחד מתמודד עם הדברים אחרת בדרך ובקצב המתאימים ונכונים לו, אך הכעס שאת מדברת עליו הוא שלב שלדעתי כל מי שחווה שכול ואובדן עובר אותו ... הכעס מהווה בן ברית וחוצץ בינינו לבין העצב והיגון העמוקים וכל אותן תחושות קשות המלוות את האובדן הגעגועים והרגשת החסר, הוא מאפשר לנו לעבור את התקופה הראשונה של הכאב הנוראי, למלא את הריקנות שנותרה בנו, להסתגל מעט למצב החדש ובצורה מסויימת מגן עלינו מאותם רגשות קשים שיש בתוכנו... איני יודעת אם יש לך משפחה סביב או מישהו התומך בך, הנמצא איתך והמחבק אותך כשאת זקוקה...אך אנו כאן עבורך וגם אם זה לא "הדבר האמיתי" וודאי לא מה שפיללת לו, זה בכל זאת משהו...את עדיין בתחילת הדרך וכל הקלישאות המוכרות לא יועילו לך ולא יקלו על כאבך לכן אני מציעה שתתני לרגשותייך לדבר עבורך, הרשי לעצמך את הרגשות השונים העולים מתוך אותו מקום של כאב, הרשי לעצמך להביע את כעסך על העולם ועל כל שתרצי ....תני לעצמך את הזמן הדרוש לך, בינתיים שולחת לך חיבוק ענק ואוזן קשבת...וכשיתאים לך וירגיש לך נכון התחילי להתמודד עם הדברים בקצב המתאים לך ויכולה לספר לך מניסיוני שאם תתמודדי עם הדברים בדרך הנכונה לך, תוכלי להתגבר עליהם ולהמשיך את חייך כפי שודאי היתה רוצה בכך אמך... מחזקת אותך בצערך

 

[חידון בחרוזים]

צריכה את אמא

פעם הבאה כשאת יושבת לך בלילה, קחי 3 נשימות עמוקות עצמי את העיניים וחישבי עליה, תנסי להעלות מול עינייך את אמך בתקופה הטובה, לפני המחלה והסבל, חישבי על אירוע משמח כלשהו, דמייני איזו סיטואציה מיוחדת שהייתה לכן יחד, ולאט לאט תתחילי לראות שהיא בעצם אתך, מגיעה מתי שאת צריכה מתי שאת זקוקה, כל שעלייך לעשות זה רק לעצום עיניים ולהתרכז, והיא תמיד תהיה שם להקשיב, להדריך, להאזין. כי אמך לא ממש עזבה, היא רק החליפה את " הבגד" במקום גוף גשמי שרואים כעת היא זכרון, מחשבה, הרהור, נשמה, אבל תמיד תמיד נמצאת אתך.

 

[מילקי מקורי]

אנן באותו מצב

גם אני איבדתי את אימי היקרה לפני 5 חודשים בדיוק מהמחלה הארורה הזו,גם היא עברה יסורים קשים,ניסינו להנעים את זמנה עד מותה. אבח אי אפשר לתאר את הריקנות הנוראה,הגעגועים,אל אמא ורק מי שאיבדה אמא יודעת מה זה. גם אני יושבת בלילות ובוכה אך כלום לא יחזיר י אותה.אני מתייחדת איתה בבית העלמין ומספרת לה כל מה שעובר עלי,היא היתה אשת סודי,ומבקשת ומקווה שהכל יגיע אליה והכי חשוב,שמחה שהיא לא סובלת את היסורים,והכאבים שהיא עברה.אך מצד שני היא לא איתי.וכרגע אני נמצאת בהריון בחודש 3 וחשה את הצביטה בלב שאיך זה שאמא לא יודעת,אך מקווה שכן. לכן אומר לך זה מה שהחיים ציוו לנו,לא בחרנו את זה.תמיד אמא תהיבליבנו,ונזכור ונאהב אותה לעד. מחזקת אותך,וחשה את כאבך. אילנית . תמיד פה בשבילך.

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo16.gif

משתתפת בצערך. יודעת שברגעים כאלה אין הרבה מה למר - הכאב עצום מידי ... כמו הקודמות כאן לפני, שמחה שמצאת אותנו ובחרת להיכנס אלינו. אנחנו כאן בשבילך.

 

[לולי80]

DARK

חשוך מאוד עכשיו ולא מובן.... זה יהיה כך עוד הרבה זמן.... בסוף... ממש בקצה... יתחיל להתבהר לאט לאט.... פה בשבילך... לול

 

[קוראסון שוקולד]

אנחנו כאן כדי לשתף, להקשיב ../images/Emo24.gif

לתת עצות מנסיוננו על גבי השנים שחלפו לנו ללא אמא.... לפעמים יהיה קשה, לפעמים נעלה חיוך...אבל אנחנו תמיד כאן, אם לא כאן אז במסנגר.. את מוזמנת לשים את כתובת המסנגר אם יש לך.. ולשתף אותנו במה שעולה לך לראש .. שבת שלום

 

[הוקוס פוקוס1]

משתתפת בצערך../images/Emo10.gif

 

[כנפיים לבנות]

../images/Emo24.gif..

כל כך מצטערת על מה שעברת... קחי את הזמן... ובקצב שלך תשתלבי בפורום.. מקווה שזה קצת יעזור לך... איתך...

 

[מיקימק]

../images/Emo24.gif מצטערת לשמוע....

תרגישי חופשי לפרוק את מה שעל ליבך...

 

[libi4]

../images/Emo14.gifליבי איתך

גם אני חויתי את האובדן ממש לא מזמן,17.12.04 ביום הולדתי ה-28 בדיוק. כל כך קשה העולם נטול האמא ויותר קשה להיות אמא ללא אמא....אין עם מי לדבר אבל ממש להתייעץ לספר וסתם לקשקש כי הכל קולח בשיחת אם-בת.... מקווה שלא יהיה לנו קשה! אדמח לשמוע ממך...