אני בפאניקה

[mai1283]

אני בפאניקה

היי אני חדשה בפורום כלומר אני מעיינת בו כבר כמה חודשים אבל לא השתתפתי בו עד עכשיו אני סטודנטית בת 21 ואני גרה אצל אבא שלי בירושלים......כיוון שלא עשיתי צבא נשארתי בבית ואף פעם לא גרתי מחוץ לבית בשנה האחרונה היחסים שלי עם אבא שלי התערערו בצורה כזו שהוא ביקש ממני לעבור (אפילו הציע לשלם את השכר דירה)אבל אני בפאניקה אני לא מצליחה לישון ולהתרכז בלימודים(בבחינות) כי אני כל היום חושבת על המעבר במיוחד שאני שומעת כל היום סיפורי טרור על שותפים ואיזה "כיף"לי שאני גרה עם ההורים ואני לא צריכה לסבול את זה.......חברות שלי כולן גרות לבד והן נורא דוחפות אותי לזה אך מצד שני הן לא רצו לגור איתי בטענה שאני צריכה להשתפשף ושלגור איתן אני אהיה תלויה בהן (שאני יודעת שזה נכון)ושאני צריכה ללמוד לטפל בעצמי......... מצד אחד אני רוצה לעבור ושאני אוכל לעשות את מה שאני רוצה מתי שאני רוצה אבל מצד שני הפחד משתק אותי עד כדי כך שאני לא מסוגלת לתפקד אני אשמח לקבל עצות לשמוע מה דעתכם אם אני לא מוכנה או שזה פחד נורמלי...איך לעזאזל אני לא מוצאת את עצמי עם שותפים פסיכופטים....ואם כדי דירה על פני חדר בודד במעונות(זה עולה אותו הדבר) בבקשה תגיבו לילה טוב

 

[שזיף מתוק]

היי

קודם כל תקחי נשימה עמוקה ותרגעי מה אכפת לך לנסות לגור לבד? את כנראה באמת צריכה קצת להתבגר, ואם לא עשית צבא (שעוזר בדרך כלל להתבגר) אז הגיע הזמן קצת לעשות דברים בשבילך. לגבי הפחד והחרדות - ללכת לפסיכולוג טוב זה תמיד מומלץ. תתחילי לחפש דירה לבד או עם שותפים ותזרמי תראי מה יהיה. זה שאבא שלך עוזר לך זה מאד טוב. בהצלחה

 

[goldyboy]

את יכולה לבקש מאבא שלך

שיעזור לך בלשכור דירת חדר או סטודיו, אם את לא רוצה לגור עם שותפים. אפשר היום למצוא דירת חדר במחיר סביר בכל אתר חיפוש, ומהנסיון שלי - לגור לבד זה הכי כיף. כשרוצים חברה - מביאים אנשים. כשרוצים שקט - אז יש שקט. ובדרך כלל בנאדם שגר לבד לא צריך הרבה, אבל גם ההוצאות הן לא גדולות, והכי חשוב - אין את כל המריבות הקטנוניות והמטופשות האלה, שרק בגללן אני לא גר יותר עם שותפים, מתוך עקרון.