אני בעייה..

[אני והדרמטיות שלי]

אני בעייה..../images/Emo7.gif

יש לי בעייה אמיתי וכואבת לי נורא.. הסמים ולאכול שכבר אוכלת ולא רק סלט או חסה... הסמים.. חשיש וגראס טוב נו.. והקולה.... שהיא כגם כך מצימה... אבל הכי כואבת זה השתיה אין לי גבולות או מידה טוב לא נוגעת וחוזרת במוניות .... אבל אני שוקלת כבר 49 על 1.70. כמעט 168 או 169. רזה רזה ... ומריגשה שמנה אבל זה כבר סיפור שונה לגמרי מה לעשות אם עצמי??? יש עצות???אני שותה הרבה הרבה מאוד ולא תמיד יוכלה לחזור הביתה .. שאני שותה אני בורחת מעבר ובעיקר מהווה הרעה שלי... וכואב לי... אין לכם מושג עד כמה.. נישארתי לבד... יש עצות אודה לכל תושבה שהיא..

 

[moryon]

היי

את נשמעת מבולבלת. את לא ממש לבד.אני גם כאן,אם זה מעודד.תשפכי.

 

[ברבורה לבנה]

../images/Emo23.gif מאוד מקווה ...מאוד..../images/Emo4.gif

שאחרי שינה טובה, התפכחות מלילה קשה... שאחרי כוס קפה, מעט אור, חביבוק אוהב (שלנו גם), תוכלי להתמקד יותר. את נשמעת כאילו את עמוסה לעייפה בחומרים שונים שאינם מאפשרים לך חשיבה מסודרת, את נשמעת רחוק..מקוטע... אבל את לא לבד. את בכלל לא לבד.

 

[בדדי]

../images/Emo140.gifגם אני כאן

מצטרפת לקריאה מצטרפת לדאגה. מצטרפת ואומרת את לא לבד...

 

[Sunset Night]

יוווו אני יודע מה עובר עליך

גם לי היתה תקופה שלא הייתי אוכל כלום (תפוח לשבוע), והייתי מעשן חשיש וגראס כל יום, כל היום. השיא שלי זו שקית של 30 גרם בשלושה ימים.. וגם הייתי שותה. שותה המון, לא כל יום, אבל עדיין המון. ואז כשהייתי שיכור הייתי מעשן ומתעלף ברחוב או נכנס למכות עם שוטרים או עוד כל מני שטויות שאני אפילו לא זוכר ורק שמעתי אותם מאנשים אחרים שסיפרו לי מה עבר עלי. ומה זה סבלתי. כל ההרס העצמי הזה, נורא ואיום. אבל בכל פעם שהייתי רואה את חברים שלי מתנהגים ככה, או בכל פעם שהייתי רואה משהו כזה בטלוויזיה או בסרט, ישר הייתי נתקף חשק לרוץ עם ההרס העצמי הזה. "לבעור", ככה הייתי קורא לזה. אני מאמין שיש כל מני סוגים של נפשות. ולי יש נפש של אש. כשאני לא בוער, אני דועך ונעשה מדוכא. כשאני בוער, גם אם הדלק שלי הוא הרס עצמי (בוער על עצמי. בוער עד שלא נשאר לי על מה לבעור), לפחות אני בוער. והבעיה היא שהרס עצמי זה דלק מאוד חזק. קשה למצוא "חומר בערה" שכזה בחיים האמיתיים. זו הבעיה שלך, וזו היתה הבעיה שלי. מה אני עשיתי? הגעתי לאישפוז פסיכיאטרי. מה את תעשי? זו כבר החלטה שלך. אם את סבורה ברצינות שאת מהווה סכנה לעצמך או לאחרים (כמו שאני הייתי) אז עד כמה שזה נשמע אבנורמאלי ומוגזם, הייתי ממליץ לך לבקש עזרה. לא אישפוז, חס וחלילה. אבל עזרה מקצועית. אנשים תמיד מתביישים לבקש עזרה שכזו כי זה כאילו מעיד עליהם שהם "פריקים", או "משוגעים" או "משהו לא בסדר איתם". כשהולכים לרופא, האם חשים כך? לא. פשוט מרגישים חולים אז הולכים לרופא. זו לא אשמתך שנידבקת בוירוס. כמו שזו לא אשמתך שהגעת למצב בו מצאת את עצמך עכשיו. גם אם את לא חושבת שאת מהווה סכנה לעצמך או לאחרים הייתי ממליץ לך לפנות לעזרה. אין לך מושג עד כמה זה יכול לעזור. אני בהתחלה כ"כ זילזלתי בכל הבולשיט הזה, אבל בסופו של דבר זה הציל אותי מעצמי. חח.. כרגע קראתי מחדש את ההודעה שלי.. גם לי יש נטיה לדרמטיות. אולי גם לך יש נפש של אש. תחשבי על מה שאמרתי. הלוואי שהייתי יכול להגיד משהו שהיה משפר את הרגשתך.. הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה להזדהות עם הבדידות ועם הכאב ועם הרגשת ה"לרוץ בעיניים עצומות" הזו. מקווה שתהיי בסדר.

 

[סלינוש]

../images/Emo24.gif

תמשיכי לכתוב.. יש פה אנשים מדהימים, את לא לבד...

 

[אני והדרמטיות שלי]

רציתי רק להגיד תודה רבה../images/Emo24.gif

שלום ערב טוב.. קום כול תודה רבה לכולם... ורציתי לכתוב כגם שאני לא מעשנת יום יום את הדברים אלו... (סגריות יום יום וקולה). וכגם לא עישנתי שכתבתי הודעה זאת..(אתמול כגם). רק שתיתי כמה וכמה ייגר מייסטר שזה משקה גרמני שפעם היה תרופה נגד שיעול.... הוא לא מר וטעים...(סתם ליידע).. שתאמיני לי..... עכשיו התודה...אני זוכרת את כולן..(כתבתי על דף). סלינוש תודה. ברבורה לבנה תודה לך. ותודה לזאת שלא מצילחה עדיין להבין את הנייק מצטערת. סורי על השגעיות שלי... בדדי תודה מקרב לב... ולבחור תודה רבה על שאתה מבין מה עובר אליי... ערב טוב ... לכולן. ממני שיר .... ליללה טוב..

מממני..

 

[יש תקווה]

../images/Emo23.gifאוהבים אותך...

את לא לבד אני כאן בכדי לאהוב ולתמוך בך כל עוד תאפשרי ...תני לעצמך אפשרות...תחווי את הקושי הכאב והפחד...אחרי כל זה יש תקווה וקשת בענן...ויום חדש עם ים של אפשרויות חדשות רק לא לא להרים ידיים ולברוח זה הכי קל...אני זקוקה לך כאן תמשיכי לבוא...הרבה אהבה וחיבוקים...

 

[אני והדרמטיות שלי]

תודה ../images/Emo24.gif

תודה רבה לך לכם... שיר יום טוב..