אני בסדר

[Star_Dust]

אני בסדר

אני בסדר. אין צורך לדאוג. סתם יום רגיל. אז מה אם עברו בדיוק 6 חודשים. אני חזקה. לא מדברת על מוות. ולא על התאבדות. והכרית שלי נשארת תמיד יבשה בלילות. אז מה אם עברו בדיוק 6 חודשים. שום דבר לא מיוחד היום. אני אמשיך הלאה. אני מטפלת בספיר. אני אלמד ואולי יום אחד גם אעבוד. עבר כבר מספיק זמן. החיים איתו הם היסטוריה רחוקה או חלום מתוק. ממשיכים קדימה. אולי זה הזמן לנפץ כמה אשליות ולחשוף את המציאות גם אם היא לא תמיד נעימה. לכל החברים הטובים ששיבחו אותי כל כך על החוזק. לכל הידידים שלא חשבו שחשוב להתקשר היום כי כבר עבר מספיק זמן. לכל אלה שכל כך איכפת להם אבל ברגע האמת פשוט נעלמים… לכל אותם מכרים שנוח להם יותר לחיות באשליות. תדעו לכם שלא. לא עבר די זמן. לא המשכתי הלאה. אני לא חזקה והכרית עדיין רטובה מדמעות. כל התוכניות עדיין על הנייר בלי מחשבות למימוש בקרוב. ואני חושבת על המוות וכמעט רק עליו ומחכה לו כל כך. וכן, ציפיתי שתתקשרו היום. חברה אחת זכרה…אולי שתיים… ואבא שלו… וזהו… כל השאר חשבו כנראה שכבר בכינו מספיק. אמרו לי שאנשים שוכחים. פשוט לא חשבתי שישכחו כל כך מהר. ואם לא נוח לקרוא לכם את ההודעה הזו פשוט תפסחו עליה או תמחקו אותה מזיכרונכם. מחר בטח תראו אותי שוב עם החיוך והחוזק כי ההצגה חייבת להימשך. ליאת.

 

[Star_Dust]

הבהרה לגבי ההודעה

ההודעה לא מיועדת לחבריי מהפורומים של תפוז אלא בעיקר לחבריי מהחיים האמיתיים. אני חושבת שאתם (חבריי מהפורומים בעיקר מפורום שכול ואובדן) פשוט מדהימים. התמיכה שלכם מצילה אותי פעם אחר פעם. אוהבת אתכם תמיד, ליאת.

 

[אורי_ח]

אני יודע, ליאת, למי ולמה התכוונת

ואילו הייתי חבר מהחיים האמיתיים לא יודע איך הייתי נוהג. אנשים בורחים. אנשים שוכחים. אנשים נבוכים. בסוף, על פי רוב, אנו נשארים עם עצמנו, עם הכוחות שצריך לאזור מבפנים. משיחלוף זמן (כן, הזמן הזה שחולף), תוכלי להודות בעיקר לעצמך. שלך, אורי

 

[yellowt]

ליאת יקרה...

אני קוראת אותך ובוכה...זאת האמת ככה בלי בושות... 10.3....את מכירה את התאריך...היתה שנה למשה...בתאריך הלועזי..ולמחרת...........(אתמול) חשבתי עליך כל היום בחיי...ואין לי טלפון שלך ולא כלום וגם כמעט ולא מתחברת למחשב כי אין זמן עם הקטנציק ואין כח אני בהריון חודש שביעי די תשושה רוב הזמן... אבל חשבתי...חשבתי על זה שבדיוק 6 חודשים אחרי משה הלך לו שי...שני חברים שהכירו אחד את השני והלוואי שהם שם יחד עושים חיים למעלה ... שנה קשה עברה עלי ...הרבה עצבות הרבה בכי המון דמעות שעדיין לא התייבשו והכאב עצום ואני כל כך יודעת מה את עוברת... קראתי את הכתבה איתך בחולון בת ים פעמיים- לא פעם אחת..אני פשוט מרגישה קרובה אליך לא יכולה להסביר את זה...קראתי ובכיתי כל הזמן...ושתדעי לך אני חושבת שאת מדהימה...שאת בן אדם מיוחד במינו ואת חזקה ואני בטוחה שתבני לך את החיים מחדש כי מגיע לך להיות מאושרת בשביל שי...הוא רוצה שיהיה לך טוב תאמיני לי..אני בטוחה בזה... ליאת...מחבקת אותך לליבי שלך תותי

 

[nIcKiTa]

../images/Emo24.gif

 

[הילית*]

לא שוכחים ! שולחת לך חיבוק וירטואלי

חזק. רוצה לאמץ אותך לליבי למרות שאינני מכירה אותך. לעולם לא ישכח האסון שקרה לך לפני חצי שנה. אסון פרטי שהיה עולמי. תבכי, תכאבי, תצעקי. אי אפשר לצפות ממך להיות חזקה, להתגבר מהר. תני לך את הזמן. תדברי על הדברים והכי חשוב שתהיי שם בשביל הילדה, תאהבי ותטפחי אותה בשביל שניכם !

 

[נופשת]

את בסדר..

את באמת בסדר , יקירתי. את מתפקדת, הילדה בסדר , את בסדר, כולם בסדר.. וזה הכי בסדר בעולם לזכור אותו בתאריכים שונים ומשונים. תאריכים של ימי אבל, ותאריכים של ימים פרטיים של אהבה.. ןזה גם בסדר לכעוס על כולם שהם ממשיכים לחיות, גם זה בסדר, יקירתי, וזה גם בסדר שלך קשה להמשיך לחיות, וזה בסדר לבכות, וזה מאוד מאוד בסדר, אני עוד מעט מציינת 4 שנים, ויש לי זוגיות חדשה, ועדיין לפעמים קשה לי. מאוד. מאוד מאוד.. וזה עדיין בסדר. סבלנות יקירתי, בסוף זה מגיע לאיזה איזון בפנים, ואז זה נהיה פחות קשה. ואפשר גם לחיות מסביב לגלד , כי זה כבר לא פצע פתוח. וזה כבר לא כואב כשאול , זה פשוט שם, ולומדים לחיות עם זה. וגם זה בסדר .. המון אהבה לך ולילדה. בשמחות.

 

[אחת מהצד]

היי ../images/Emo140.gif ואת.. בסדר? ../images/Emo8.gif

 

[נופשת]

תלוי איך לפעמים ..

לוחות שנה, ימי הולדת של הילדים, סתיו , אביב.. נןרא תלוי. לפעמים זה סתם מציף. תלוי,נו. בשמחות.

 

[BooBee]

אני חושבת פחות

בזמן האחרון אני חושבת על אחותי פחות. לא יודעת להסביר למה. אתמול היתה אזכרה של סבא שלי ואחי הקטן הלך בפעם הראשונה לבית עלמין "גדול"(חולון). כששאלתי את אמי איך היה לו, היא אמרה שהוא היה קצת מופתע מהגודל, כי בית העלמין בו קבורה אחותי הוא ממש קטן. יש שם אולי 120 קברים. אבל הוא לא נורא התרגש כי הוא הולך עם ההורים שלי מידי פעם לקבר שלה. לא ידעתי שהוא עולה לקבר שלה עם ההורים שלי כל שבועיים. זה נראה לי יותר מידי. אני עולה רק כשצריך, כלומר, אפשר לחשוב כמה זמן עבר. "בסך הכל" שנה וארבעה חודשים. הייתי שם 6 פעמים בזמן הזה ואני לא מרגישה צורך יותר מזה. אז היום חשבתי על זה, על אחותי, על המוות שלה אחרי כמה ימים שלא חשבתי. היו לי כמה ימים של התעסקות בעצמי, בעבודה שלי, בעשייה שלי. ואני חושבת שהיום היתה הפעם הראשונה שלא הרגשתי רע עם עצמי כש"גיליתי" שלא חשבתי עליה כמה ימים. ואני בסדר עם זה. לגמרי בסדר. אני מתגעגעת כאילו קצת פחות, או בעצם אותו דבר, אבל מתעסקת עם המוות שלה פחות. אולי זה עניין תקופתי, כי אני מכירה את עצמי כזו. כבר קרה לי שגיליתי שאני לא חשבתי עליה איזה שלושה ימים רצוף ואז נזכרתי ואז נורא בכיתי והיה לי רע ולא רציתי כלום רק למות. אבל הפעם זה היה שונה. מישהו מכיר את זה מאצלו, שפתאום נזכרים אחרי כמה ימים ומרגישים משהו לגבי זה שלא חשבנו כמה ימים? רויטל.

 

[noor נור]

בוביל´ה- כשאצלי עוברים כמה ימים

בלי מחשבות עליו, אני אומרת לעצמי:"וואלה- איזה כיף!!!"- ברצינות. אז את באה לבקר? יש עד שבת...נשיקות.

 

[BooBee]

האמת היא שאני מאוד רוצה, אבל מפחדת

זה לא יאמן שהחיים שלי מצטמצמים לעבודה-בית-עבודה-בית. במקום להסתובב בחוץ, כהרגלי, בתי קפה וכל האוונטה, אני מזמינה חברות אליי ולהיפך(מזמינה את עצמי לחברות

). ומזה זאת אומרת עד שבת? החופשה הפרטית שלך, התכוונת? חבל שלא זכרתי את התאריכים... נשיקות

 

[חולמת בחורף]

אחרי 11 חודשים...

יום אחד אני הולכת ברחוב ופתאום אני נבהלת. נזכרתי שלא חשבתי עליו כבר שלושה ימים שלמים , כבר שלושה ימים שלמים שלא בכיתי , ואני המומה. לקחה לי עוד שנה כמעט עד שהבנתי שזה לא אומר ששכחתי , סבלתי מספיק , הענשתי את עצמי שלא לצורך , כאבתי עד כלות נשמתי , עד כלות חיי , אבל הוא לא כאן ואני כן. אני לא שוכחת אותו ואני חושבת עליו המון , בהתחלה חשבתי שאם אני לא אחשוב עליו כל הזמן אני אשכח. היום אני יודעת שאני לעולם לא אשכח , זה שם וזה תמיד יהיה שם , אבל מותר לי גם לחיות.